יומנה של מלאלה

יומני היקר,

קוראים לי מלאלה יוספזאי ואני גרה בעיר מינגורה בעמק סוואט שבפקיסטאן. זו מדינה גולה ממערב להודו. אני שייכת לקבוצה אתנית שנקראת פשטונים, ושפת הדיבור שלנו היא פשטו. הדת שלי היא מוסלמית.

אני לומדת בבית הספר שמנהל אבא שלי, זיהאודין יוספזאי. אני כל כך אוהבת ללמוד!

החברות שלי חולמות להיות רופאות, אבל אני חולמת להיות ממציאה או פוליטיקאית.

מקווה ללמוד היטב כדי שאוכל להגשים את החלומות שלי!

מלאלה

יומני היקר,

אילו מאורעות איומים מתרחשים כאן!

אנשי הטליבאן, קבוצה קיצונית פשטונית השתלטו על אזורים באפגניסטן, ועכשיו הגיעו גם אלינו. הם מסתובבים ברחובות עם נשק, ואפילו הצבא של פקיסטאן לא מצליח להתמודד נגדם.

התפיסה שלהם של האיסלאם קיצונית מאוד – הם לא רוצים שנשים יסתובבו לבד ברחוב, רק בליווי גבר בן משפחה, וגם אז – רק בפנים מכוסות. הם גם אומרים שאנחנו צריכות להפסיק ללמוד… מה יהיה?

מתפללת לטוב,

מלאלה

יומני היקר,

לצערי אין חדשות טובות. אוסרים עלינו הבנות ללכת לבית הספר. אני כל כך מתגעגעת ללימודים!

החלטנו לנסות להחביא את הילקוט מתחת לבגד וללכת בכל זאת ללמוד. זו סכנה גדולה, אבל אנחנו לא מוותרות.

אני מתראיינת לתקשורת בפקיסטאן ובעולם, ומספרת על רצוני ללמוד. אפילו התחלתי לכתוב יומן בשם בדוי עבור ה-BBC. לא ציינתי שם שאני הולכת לבית ספר בחשאי, זה מסוכן מדי.

ממני, המתגעגעת ללימודים

מלאלה

יומני היקר,

כל כך הרבה עבר עליי… הטליבאן כעסו כל כך שאני מתראיינת נגדם, וגם הולכת לבית הספר. הם עקבו אחרי ההסעה מבית הספר, עלו אליה וירו בי. למזלי הרב ניצלתי, ומבית החולים הטיסו אותי ישר לאנגליה.

עכשיו אני גרה עם כל משפחתי בבירמינגהם שבאנגליה, ומתגעגעת למולדתי. עדיין מסוכן לי לחזור כי צבא פקיסטן לא הצליח להכניע לגמרי את הטליבאן. אני מסתכלת בחלון, רואה את נופי אנגליה, ומתגעגעת לנופי עמק סוואט.

מקווה לחזור בקרוב, ושאוכל לחיות חיים של נערה חופשייה ומשכילה,

מלאלה