שנייר דונסקי

שנייר דונסקי נולד ב1904 בוילנו, פולין.

המסמך הראשון המעיד על קיומה של קהילה יהודית מאורגנת בווילנה הוא משנת 1568.

כבר בתחילת המאה ה-17 הייתה וילנה מרכז של לימודים רבניים.

גם במאה ה-19 המשיכה וילנה להיות מרכז ללימוד תורה.

בשנות ה-90 של המאה ה-19 וילנה נהייתה למקום מפגשם ופעילותם של סוציאליסטים יהודים.

בנוסף למרכז פוליטי, הייתה וילנה גם מרכז תרבותי בו פרחה הספרות העברית והיידית.

בזמן המלחמה הועבר לגטו וילנה.

שני חלקי הגטו היו צפופים ודמו לקני נמלים. בכל יום עם שחר היו היהודים יוצאים לעבודה – לבתי חרושת, לאתרי בניה, ליחידות הצבא הגרמני. העבודות הקשות ביותר היו כריית כבול, סלילת מסילות רכבת, סבלות במחסני ענק. לעבודה היו יוצאים מסודרים בשורות, כמו חיילים… כל עובד היה מצויד באישור [שיין] בצבע לבן, בו נרשמו שמו, מקום עבודתו ומקצועו… בעלי האישורים חשו עצמם בטוחים ומחוסנים… אם כי קרה לא פעם שבעת בדיקת המסמכים ברחוב, הליטאים קרעו לגזרים את הניירות שהוצגו להם והובילו את היהודים, שמשום מה לא מצאו חן בעיניהם, ישר אל בית הסוהר.
…

שנייר נהרג ב 1944 במחנה מוות באסטוניה.

מחנה הריכוז ואיווארה הוקם בשנת 1943 כדי לשמש מחנה עבודה וכתחנת מעבר בגירושם והשמדתם של שבויי מלחמה סוביטיים ויהודים מהגטאות בלטביה וליטא.

מאוגוסט 1943 עד ספטמבר 1944 שימש כמחנה מרכזי מתוך 21 מחנות, שפעלו באסטוניה בתקופת הכיבוש הנאצי. במחנה עברו כ-21,000 יהודים. במחנה הוחזקו בו-זמנית כ-1,300 איש, בעיקר יהודים. בין האסירים היו גם רוסים, דנים, אסטונים ואחרים.

בתפקיד של מפקד המחנה שימשו קציני אס אס. על המחנה שמרו חיילים מהגדודים האסטונים 287 ו-290 של הצבא הגרמני הנאצי, הוורמאכט.