כיפה אדומה

בקצה יער גדול בבית קטן, חיה ילדה עם אמא שלה. עמוק ביער, אחרי דשאים וגבעות חיה סבתא של הילדה. מדי שנה

סבתא סרגה ברדס אדום רך, שאותו הילדה אהבה מאוד לחבוש, ולכן כולם קראו לה כיפה אדומה.

מדי שבוע סבתא ביקרה אצל כיפה אדומה ואמה. הן סעדו יחד ואחר כך סבתא מיהרה הביתה. היא תמיד אמרה לפני צאתה “אני צריכה להיזהר כדי לא לפגוש את הזאב הרע בדרך.” שבוע אחד סבתא לא הגיעה ואמא של כיפה אדומה דאגה מאוד. היא חשבה שסבתא אולי חולה ואמרה “אאפה לסבתא עוגה יפה, ואת כיפה אדומה תלכי אליה ותביאי לה את העוגה ובקבוק מיץ. אבל לכי ישר בשביל, כי ביער גר זאב רע. לכן אל תסטי מהשביל.

כיפה אדומה לקחה סל עם העוגה והמיץ וחבשה את הכיפה האדומה שלה. היא הלכה בשביל המוביל אל היער הגדול. חיות סקרניות עקבו אחרי ילדה שהלכה ושרה בשמחה.

אבל כשכיפה אדומה ראתה פרחים יפים הצומחים בדרך מחוץ לשביל, החליטה לקטוף אותם בשביל סבתא. היא קטפה פרחים ואחר כך רצה אחרי להקת פרפרים שהתעופפו להם ביער. היא לא הרגישה כלל שהיא מתרחקת מהשביל.

כאשר כיפה אדומה רצתה לחזור לשביל ראתה את הזאב עומד בדרכה. הזאב לא נראה לה כל כך רע כפי שסיפרו לה אמא וסבתא. הוא נראה דווקא נחמד ומעניין…

“לאן את הולכת, ילדתי?” שאל הזאב. “אני הולכת לסבתא שלי, להביא לה עוגה ומיץ” אמרה כיפה אדומה. “ואיפה גרה סבתא שלך?” שאל הזאב. “הו, שם, בקצה השביל הזה, בבית הקטן שלה” ענתה כיפה אדומה.

“אז רוצי מהר לשם כי כבר מאוחר” אמר הזאב, ובעצמו התחיל ללכת מהר בדרך עוקפת, כדי להגיע לבית סבתא עוד לפני כיפה אדומה.

הזאב הגיע לבית של סבתא וראה שכיפה אדומה עוד לא הגיעה. הוא דפק בדלת. “מי זה?” נשמע קולה של סבתא. “זו אני, כיפה אדומה” ענה זאב בקול דקיק “הבאתי לך עוגה ומיץ.” “אז כנסי, ילדתי. הדלת פתוחה” אמרה סבתא. הזאב נכנס לבית. הוא ראה את סבתא שוכבת במיטה, התנפל עליה, פתח את לועו הרחב ובלע את סבתא.” אחר כך לבש את החלוק ואת מצנפת הלילה של סבתא ונשכב במיטה במקומה. אז נשמעה דפיקה בדלת. “מי זה?” שאל הזאב בקול רועד בניסיון להישמע כמו סבתא. “זו אני, כיפה אדומה” אמרה כיפה אדומה “הבאתי לך מיץ ועוגה.” “אז כנסי ילדתי” ענה הזאב “הדלת פתוחה.”

כיפה אדומה נכנסה וראתה את הזאב במיטה. “מה קרה לך, סבתא?” שאלה “מדוע אוזניך גדולות כאלה?” “הייתי קצת חולה וזה גרם לאוזניי לגדול” ענה הזאב. “ולמה עינייך בולטות לך כל כך” שאלה שוב כיפה אדומה. “מרוב החום שהיה לי עיניי התנפחו” ענה הזאב. “ולמה הפה שלך גדול כזה והשיניים שלך כל כך גדולות?” “זה כדי שאוכל לטרוף אותך!!!” ענה הזאב, קפץ מהמיטה ובלע את כיפה אדומה בשלמותה.

אחרי הארוחה הדשנה הזו נשכב הזאב שוב במיטה ונרדם. אבל תוך שינה התחיל לנחור חזק, עד שקולות הנחירה נשמעו בכל היער. לוקי היערן עבר לא הרחק מביתה של סבתא. “מה קרה לה?” חשב “למה סבתא נוחרת כל כך חזק. אולי היא חולה?” והוא נכנס לבית סבתא כדי לבדוק.

כשראה את הזאב הרע שוכב במיטה ונוחר, הוציא סכין חדה מכיסו, פתח את בטן הזאב מהבטן יצאו סבתא וכיפה אדומה, והנה – בריאות ושלמות.

לוקי היערן אסף מהר אבנים, מילא בהן את בטן הזאב, בלי להעיר אותו, ותפר את החתך.

כשהזאב התעורר וראה את לוקי, סבתא וכיפה אדומה, קפץ מהמיטה והתחיל לברוח. הוא רץ עד שהגיע לנהר. הזאב היה צמא מאוד ורצה לשתות מים, אז הוא התכופף לשתות, והאבנים הכבדות שבבטן שלו משכו אותו מהגדה והוא נפל לתוך הנהר. הזרם סחב אותו רחוק, רחוק מהיער. לא ידוע מה קרה לזאב, אך הוא לא חזר ליער לעולם.