הצרצר והנמלה

הצרצר אוהב מאוד לנגן ולשיר.
הוא נגן, שר ובילה כל הקיץ. הוא היה שמח והזמין המון ידידים שבאו להנות מהמוסיקה שלו ומהשחה שלו.

לנמלים לא היה זמן לבלות. הן עמלו כל הקיץ. הנמלים אספו גרעינים ואגרו אותם בקינים שלהן לימי החורף.
בכל פעם שהצרצר הזמין אותן לבלות אתו ,הן ענו לו :”אין לנו זמן .אנחנו חיבות להספיק
למלא את המחסנים שלנו עד החורף . כדאי שגם אתה תעשה כמונו.”
אבל הצרצר המשיך לנגן ולשיר ,ואף הפציר בנמלים לבא ולבלות אתו.

החורף הגיע .שלג כבד כסה את הארץ ,היה קר מאוד , ועל העצים ובשדות לא צמחו פרות.
הצרצר לא מצא אוכל בשום מקום . הוא היה רעב וחלש ,ואפילו לא היה לו כח לנגן
ולשיר. הוא החליט לבקש עזרה מן הנמלים השכנות.
הלך הצרצר הרעב מקן אל קן ובקש מזון.
“לא תקבל דבר ” ,אמרו לו הנמלים ,”כי בקיץ אתה שרת וניגנת ,ואנחנו עבדנו קשה
ואספנו מזון . אתה לא הקשבת לנו ולא אספת מזון לחורף ,ולכן עכשו אין לך מה לאכול.
“. הצרצר היה עייף ומיואש. “זהו ” ,אמר לעצמו בקול חלש, “אני אמות בקור וברעב.”

“אתה לא תמות ” ,שמע פתאום קול לידו.
הוא נבהל כי חשב שהוא לבד. נמלה קטנה עמדה לידו וסמנה לו לבא אחריה. היא הובילה
אותו לקן שלה.
הקן היה חמים ונעים.

הקן היה חם ונעים והיו בו הרבה נמלים.
המון נמלים יצאו של הקן, הסתכל בצרצר העייף.
“לצרכים אנחנו מלו שאלת נמלה קטנה.
כמו נהיה כולנו גם שבעים ושמחים.
הרעיון מצוין!
הצרצר נגן את המנגינג המתוקים, וכולם אכלו וושינגטון, רקדו ושרו הלילה.