בספר זה נלמד מהן הסכנות שניצבות

בפני  המשטר הדמוקרטי וכיצד

הדמוקרטיה מתמודדת  איתן

הגנה על המשטר הדמוקרטי, עקרונותיו ואופי המדינה (כללי משחק, ערכים דמוקרטים ואופי המדינה) מפני אדם או קבוצה שפועלים בזירה הציבורית תוך ניצול הכלים הדמוקרטיים על מנת לפגוע / לחסל את המשטר הדמוקרטי או באופי המדינה,הן אחד היסודות החשובים של המשטר הדמוקרטי.

במקרים בהם האיום ממשי, המדינה מתגוננת על ידי שלילת הזכות להיבחר / להתארגן ולפעול מבחינה פוליטית / הגבלת חופש הביטוי.

במדינת ישראל נעשה שימוש ברעיון הדמוקרטיה המתגוננת על פי חוק יסוד הכנסת וחוק המפלגות – מפלגה לא יכולה להשתתף בבחירות לכנסת אם יש במטרותיה :

1 . שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

2 . הסתה לגזענות.

3 . תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד מדינת ישראל.

במדינה דמוקרטית עשוי להיווצר מצב שבו תתארגן קבוצה, שאינה מקבלת את הדמוקרטיה וערכיה ועשויה להשתמש בדמוקרטיה כאמצעי להשגת עוצמה ותמיכה שיאפשרו לה להביא לסופו של המשטר הדמוקרטי . המשטר הנאצי בגרמניה והפשיסטי באיטליה הם משטרים אנטי-דמוקרטיים ששללו כמעט את כל זכויות האדם, האזרח והמיעוט ושלטו בכוח הזרוע, אבל עלו לשלטון במסגרת כללי המשחק של המשטר הדמוקרטי.

כדי שהמדינה תוכל להגן  על המשטר הדמוקרטי ועקרונותיו מפני קבוצה או אדם הפועלים בזירה הציבורית בדרך אנטי דמוקרטית על מנת לפגוע או לחסל את המשטר הדמוקרטי.

יש לה זכות להגביל בחוק את התארגנותן של קבוצות אנטי דמוקרטיות המאיימות על קיומה של הדמוקרטיה.

על פי תפיסה זו יש להפעיל אמצעים כמו הוצאה מחוץ לחוק וסילוק מפלגות ומסגרות אנטי דמוקרטיות. על פי גישה זו, כאשר נשקפת סכנה לדמוקרטיה או לשלטון, פוגעים בזכויות יסוד, מגבילים את חופש התנועה, חופש ההתארגנות ההפגנה, הביטוי ומוציאים מחוץ לחוק תנועות או מפלגות אנטי דמוקרטיות.

זאת כדי להבטיח את המשטר הדמוקרטי.

הסכנות הנובעות מגישה זו:

א. ירידה למחתרת של קבוצות אנטי דמוקרטיות שהוצאו מחוץ לחוק ופעילות אלימה

ב. השלטון יכול לנצל את סמכותו ולפגוע בזכויות אדם ואזרח שלא לצורך, בשם העיקרון של ההגנה על הדמוקרטיה.

שימו לב לכתבה הזאת שעוסקת במפלגות שנפסלו מהתמודדות לכנסת

בטחון ודמוקרטיה

במדינה הדמוקרטית יש לאזן בין זכויות האדם והאזרח לבין הצורך להבטיח את בטחון המדינה. לעיתים, נוצר מתח בין בטחון המדינה לבין ההגנה על זכויות האדם והאזרח ובראשם הזכות לחירות.

בחוקות של מדינות דמוקרטיות ובאמנות בינלאומיות יש סעיפים המאפשרים לפגוע בחירויות יסוד כדי להגן על בטחון המדינה ולהבטיח את המשך קיומה לדוגמא:

1.פעולת צנזורה והגבלת הסיקור העיתונאי – איסור מטעם השלטונות לפרסם דברים.

הצנזור הוא קצין בכיר בצה”ל, שבסמכותו לפסול דברים מפרסום שלם או חלקי, אם הם עלולים לפגוע “בהגנתה של ישראל או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי”.

2.סיווג מסמכים כסודיים ואסורים לפרסום (שתי הגבלות אלו פוגעות בזכות הציבור לדעת, חופש המידע, חופש העיתונות וחופש הביטוי). הצנזורה פועלת מתוקף סמכויות החירום של הממשלה – תקנות הגנה מנדטוריות. על אף זאת קיימת הסכמה בין ועדת עורכי העיתונים בישראל לבין שלטונות צה”ל כי  “מטרת הצנזורה היא למנוע פרסום אינפורמציה ביטחונית, העשויה להועיל לאויב או להזיק להגנת המדינה” וכן – “אין הצנזורה חלה על עניינים פוליטיים או על דעות או על פרשנות או על הערכות ועל כל עניין שהוא פרט לאינפורמציה ביטחונית”.

שימו לב לסרטון הבא שמדגים את הבעייתיות של הצנזורה כיום:

מעצר מנהלי:

מעצר מניעתי מיידי ללא הליך פלילי רגיל כנגד העצור / גם בלי שהוא מואשם בביצוע עבירה כלשהי (סמכותו של שר הביטחון להורות עליו ) .

מטרתו למנוע פגיעה בביטחון הציבור / בטחון המדינה / זכות לחיים וביטחון של אזרחי המדינה. זהו הליך הנתון לביקורת רבה בשל הפגיעה הקשה בזכויות ולכן חלות עליו הגבלות בחוק (בסמכות שר הביטחון בלבד לבצע מעצר מנהלי לפרק זמן ארוך, תקף לתקופה של 6 חודשים וניתן להארכה).

מעצר מנהלי פוגע קודם כל בזכות להליך משפטי הוגן ובזכויות נוספות כגון: הזכות  לחירות וכו’. השימוש במעצר מנהלי נעשה בעיקר במלחמה או במצב חירום, כאשר המדינה חוששת לביטחונה או חוששת מקבוצות שעלולות לפגוע בדמוקרטיה, אולם סמכות המדינה למעצר מנהלי מוגבלת ע”פ אמנת ז’נבה וע”פ חוקי מדינת ישראל, יש לתת זכות ערעור לעצור ויש להשתמש בזכות זו רק כשנשקפת סכנה אמתית לביטחון המדינה ו/או הציבור ואין דרך אחרת למנוע זאת.

שימו לב לסרט הבא שמסביר את המושג:

ולסיכום הנושא:

פעילות לסיכום היחידה נמצאת כאן