עשרה טיפים: כך תזכו להצלחה כחוקרים צעירים

כתב: מל רוזנברג

תרגמה לעברית: מיקי פלד

במשך שנים רבות עסקתי במחקר, כמדען, כפרופסור וכממציא. בהתחשב ביכולות המאוד מוגבלות שלי כמדען, מפתיע לגלות עד כמה הצלחתי בקריירה.

במבט לאחור על הדרך המקצועית הארוכה שעשיתי בתחום המדע (היום אינני עוסק יותר בתחום כמעט), אני מבין שיש כמה שיטות שמאפשרות לחוקרים ולסטודנטים לתארים מתקדמים להצליח הרבה מעל למצופה. עבורכם אספתי כמה סודות מקצוע שלמדתי בדרך, ואשמח לחלוק אותם כאן אתכם:

1. חפשו מנחה, לא נושא:

מנחים הם לרוב פרופסורים שהמטרה העיקרית שלהם היא להצליח בקריירה. הם לוקחים איתם סטודנטים לפרויקט מחקר שממנו יפיקו תועלת. ככל שיפיקו יותר תועלת מהפרויקט, כך העניין שלהם בך יגדל.

ייתכן שתציעו רעיון מקורי משלכם למחקר. אני, למשל, העליתי בזמנו רעיון לחקור קופים שיודעים לנגן על פסנתר ואצות-ים שאוהבות שירים של הביטלס. המלצתי לכם היא – היפטרו מהרעיונות האלה. מצאו לכם מנחה שממנו תוכלו ללמוד. מישהו שיקדיש לכם זמן ויסביר לכם, שיקשיב לכם וילמד אתכם, שייתן לכם פידבק וביקורת בונה, ויוביל אתכם קדימה. אל דאגה, הקופים והאצות יחכו.

כשהתחלתי את לימודיי לקראת תואר שני וחיפשתי מנחה מתאים, נתקלתי בקושי גדול. שום סטודנט, מהעבר או מההווה, לא היה מוכן “להלשין” או להמליץ על מנחים. וכמובן שזה לא לעניין לבקש ממנחה שיעביר לך את קורות החיים שלו (אף על פי שזה לגיטימי לבקש לקרוא מאמר או שניים שכתב, לצורך התרשמות).

היום, הכל חשוף ונמצא באינטרנט. אפשר ללמוד הרבה על רקע מקצועי של מנחה מסוים ועל אישיותו, עוד לפני שבחרת אותו כמנחה. ערכו אודותיו תחקיר אינטרנטי ותוכלו לחסוך לעצמכם כמה שנים אומללות של עבודה לצד אדם שאינכם מעריכים.

בלימודי הדוקטורט שלי בחרתי בפרופסור יוג’ין רוזנברג ובפרופסור דוד גוטניק כמנחים. בהמשך השנים דרכיהם נפרדו ואני נשארתי סטודנט של יוג’ין. בארבע שנים הוא לימד אותי כל מה שצריך לדעת על מחקר, מתחילתו ועד סופו – משלב הרעיון, תכנון הניסויים וכתיבת העבודה. אפשר לומר שיוג’ין הפך אותי למדען.

גם אתם צריכים יוג’ין שכזה. ועוד משהו: לא אהבתי את נושאי המחקר שיוג’ין הציע לי, וכמעט עזבתי את המעבדה. אבל בסופו של דבר ויתרתי על הקופים ועל אצות-הים שלי והתאהבתי בנושא שיוג’ין נתן לי, וזה שינה לי את הקריירה.

אז לפני הכול בחרו לעצמכם מנחה מוצלח. נסו להתאהב בנושא המחקר שאתם מקבלים ממנו, כאילו הוא היה שלכם מלכתחילה. זהו בעצם המפתח.

גם ליוג’ין היו מנחים נפלאים. הוא סיפר לי עליהם. וגם להם היו מנחים מצטיינים. קרוב לוודאי שרוב הרעיונות האלה באים ממנו ומהם. לכן זה נראה לי מתאים מאוד להעביר את הרעיונות האלה אליכם. 

2. אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים. בעצם, אל תאמינו לשום דבר שאתם קוראים:

מדענים מפרסמים הרבה מאמרים. אחרת אין להם זכות קיום. אני מאמין שחלקם טובים, חלקם בעל חשיבות, אך רובם הגדול סובל מכתיבה שטחית ומאי-דיוקים, ולפעמים גם ממסקנות מחקר מוטעות. אחרי הכל, מדענים הם רק בני אדם (וגם זה לא בטוח).

תמיד הייתי מייעץ לסטודנטים שלי לקרוא כל מאמר בזהירות ולא להאמין לשום מילה כתובה, תמיד להטיל ספק בכל פיסת מידע, בכל שורה ובכל פרט בניסוי.

אחרי שקראתם את המאמר באופן שכזה, רק אז תוכלו להחליט אם יש משהו בכל המאמר שראוי להתייחסות רצינית.

אני יודע שזה נשמע אבסורד, אבל כסטודנט לתואר שני ביליתי שנה מחיי בניסיון לערוך מחקרים שמלכתחילה נידונו לכישלון, בהתבסס על מידע שטחי וחלקי שקראתי, או שהמנחים שלי קראו. בתחום המחקר, הספק הוא מלך.

בוודאי תאמרו, כפי שקארל פופר היה אומר, שגם מאה מאמרי מוטלים בספק.. קדימה, הבה ונשמע את דעתכם הביקורתית, הרי לשם כך המאמרים פורסמו.

3. אם אתם טועים, עשו זאת באלגנטיות:

יוג’ין היה תמיד אומר שישנם שני סוגי מדענים: הארכיטקטים והבנאים. בחיי פגשתי בשני הסוגים. הארכיטקטים חושבים בגדול, יוצרים פרדיגמות חדשות ואינם חוששים לשחות נגד הזרם.

הסוג השני, הבנאים, הם אלה שלוקחים עבודה שמישהו אחר עשה, , וחוקרים נושא דומה להפליא, ומפרסמים לרוב בכתב עת מוערך פחות. מאמרים אלה תורמים להרחבת הידע המדעי, אך רק לעתים נדירות מביאים אתם שינוי פרדיגמה, כפי שהגדיר זאת תומס קון.

אז מה שאני בעצם מנסה לומר זה שאין כל פסול בלטעות. אם המחקר שלך או המסקנות שלך הם די ברורים מאליהם (מכוניות בצבע שחור מתחממות בקיץ מהר יותר ממכוניות בצבע לבן), אזי מעטים הסיכויים שתטעה. אך מי מגלה עניין בתוצאות צפויות מראש?

זה בסדר להיכשל ולטעות. אבל אם בכוונתכם לטעות, אז כדאי כבר שתעשו את זה בסטייל. תתחילו בהנחת יסוד מדהימה שתהמם את כולם ותמשיכו בניסוי מטורף. בסוף תצאו גדולים.

4. בקרה, בקרה, בקרה:

מדענים הם עם משוחד. הם תמיד ירצו להיות צודקים בהנחות שלהם. חשוב להם שהרעיונות שלהם יתפסו. הם שואפים שהניסויים שלהם יצליחו. לפעמים הם אכן מצליחים. לעתים קרובות מאוד אנחנו חושבים שהתוצאה המוצלחת של הניסוי מאוששת את הנחת המחקר שלנו. אנחנו מתעלמים לגמרי מהאפשרות שייתכן שהתוצאות הן מוטות.

בדיוק מהסיבה הזאת אנו נדרשים למערך בקרה בניסוי. ואני תמיד אומר לסטודנטים שלי: “כשאתם עורכים ניסוי, אף פעם אין מספיק קבוצות ביקורת”.

אבל יש עוד סיבה. למרבה הפלא, ביקורת מסוגלת להביא לתוצאות מוזרות ושונות מהצפוי, וזה בלבד עשוי להוביל להשערות מעניינות נוספות, ובהמשך גם לניסויים מרתקים. 

5. תצפיות, תצפיות, תצפיות:

תגלית מדעית היא לרוב תוצאה של תצפית מקרית. אתם עורכים ניסוי, מלקקים את האצבע כדי להפוך עמוד ואז – הפלא ופלא, הטעם של האצבע הוא מתוק. הנה, בזה הרגע גיליתם את הסוכרזית, את האספרטיים וכו’.

אך כדי להפוך את התגלית הזו לקיימת, עליכם לעשות משהו שרוב האנשים (וגם מדענים, בהיותם אנשים) אינם עושים. וזה לשים לב. להיות ערניים, להבחין. להיות בעלי סקרנות טבעית.

רוב הצלחותיי במחקר לא נבעו מהיותי מדען דגול, אלא מהנטייה שלי  להתבונן ולבחון. במלים אחרות, מסקרנות פעילה.

6. לעולם אל תזרקו ניסוי לפח:

טוב, שוב אני מגזים. אם תולעים או עכברים יתחילו לזחול החוצה מצלחות הפטרי שלכם (והם לא היו שם קודם), או אם המעבדה תתמלא בעננת צחנה חונקת – השליכו את הניסוי לפח.

אבל אם שכחתם מבחנות, או צלחות פטרי ללילה נוסף באינקובטור, ייתכן שדווקא תגלו את התוצאה שחיפשתם. או את ההיפך – שזה אפילו טוב יותר.

היזכרו בדבר הנפלא שקרה כשפלמינג השאיר את צלחות הפטרי ואלה התמלאו במושבות של פטריות במהלך אותו סוף השבוע בשנת 1928. אז גם אתם יכולים!

7. התחילו לתרגל את אמנות “הרישול המוקפד”:

אני תמיד יותר מודאג דווקא מהסטודנטים הזהירים והאחראיים, שכל כך מקפידים על ביצוע הניסוי באופן כזה ש”שום דבר לא יכול להתפקשש”. חשוב להשאיר גם קצת מרחב לתוצאות בלתי צפויות ולהפתעות.

בתחומי המעבדה הייתי מתנהל כמו הטבח השוודי מהחבובות. זה לא תמיד עבד, ופעם אפילו גרמתי לפיצוץ גדול במעבדה. אני מאמין שיש כאן קו דק. אבל זה בסדר להרשות לעצמכם לפקשש קצת כשיש לכם אפשרות לשחזר את הפקשוש ולהבין מה הביא לתוצאות הבלתי צפויות והמרגשות.

8. תחשבו על התמונה בגדול:

יכול מאוד להיות שאתם חוקרים משהו שקשור בווירוסים, והוא נכון גם לגבי צורות חיים אחרות.

המצאתי פעם תמיסת מי-פה. לא ידעתי שאותו עיקרון פועל גם בתמיסה להסרת איפור. מה שאני מנסה לומר כאן הוא שלא חשבתי בגדול. אם הייתי חושב בגדול, ייתכן שהייתי עושה היום הרבה יותר כסף.

9. הכי טוב זה הכי פשוט:

חלק מהחוקרים סבור שככל שהמערכת שלהם מורכבת יותר, כך יזכו לחשיבות ולהערכה גדולות יותר בקרב הקהילה המדעית. אבל למעשה, ככל שהשערות המחקר פשוטות יותר יש להן תוקף רב יותר, ולפעמים רעיונות פשוטים הם לא פחות עמוקים מאלה הסבוכים. OCCAM אמר את זה יותר טוב ממני.

10. פסטר וההסבר שלו בעניין המזל:

פסטר הוא אחד מגיבורי המדע שלי. רב תחומי, סקרן, מתבונן, יסודי, מיישם. מתאים היה לו להגיד משהו כמו “המקריות אוהבת את השכל המאפשר”.

האמת היא שפסטר לא ידע אנגלית או עברית, הוא היה צרפתי ודיבר רק צרפתית. ולכן מה שאמר  זה Le hasard ne sourit qu’aux esprits bien préparés או בתרגום לעברית: “המזל מחייך אך ורק ללמוחות המוכנים היטב”. קיים הבדל גדול. אם לא הבנתם, אתם עדיין לא מוכנים.

ידידי הנרי טוען שזה לא מספיק להיות מוכן לקראת המזל. אתם צריכים ממש לרדוף אחריו ולחפש אותו בכל מקום. הנרי טס פעם מברזיל לתל אביב רק בכדי לשאול אותי שאלה שכבר ידע את התשובה עליה. לפעמים צריך לצעוד בכל מסדרון ולנסות לפתוח כל דלת אפשרית. לזה קוראים: לעזור למזל.

11. (טיפ בונוס) התאמנו על יכולות הדיבור בפני קהל:

אני מאמין שבמהלך הלימודים שלכם תצטרכו לכתוב הצעות למחקר ומאמרים ולשפר את הכתיבה המדעית שלכם. אין ספק שזה חשוב, אבל לא מספיק. התאמנו בדיבור בפני קהל. התנדבו לשאת הרצאות בכל מקום שאפשר. מיומנויות טובות של דיבור בראיונות, סמינרים מחלקתיים, מפגשים עם הדיקאן, כל אלה יעזרו לכם להשיג את ג’וב החלומות שלכם. לכו על זה!

תודה לכם שקראתם את ספרי!

אם אהבתם אותו, בטח תאהבו ספרים נוספים בסדרה:

מעוניינים לקרוא ספרים נוספים שלי ב-Ourboox ? היכנסו לקישור הבא:

http://www.ourboox.com/community/drmel/

בואו ותנסו גם אתם להעלות את הספר שלכם לאתר:

www.ourboox.com

הנה מדריך קצר שיסייע לכם להתחיל במלאכה:

http://www.ourboox.com/books/create-a-book-ourboox-video-tutorial/

אתם מוזמנים לכתוב לי:

[email protected]