: מוגשת מן הסטודנטיות

תסנים

תאלייה

לביבה

אדי

אפרת

הסיפור מתחיל במורה רג’אא שלימדה את הילדים כמה נושאים. כל התלמידים היו סבירים פרט לילד אחד שהוא היה מודע לו .. זה היה אחמד. הוא הסיט את מבטו ולא התמקד, עצלן, סרק, מסוגר ומבודד, לא שמר על בגדיו וטיפח. באשר לציונים שלו בכיתה, המורה ראג’אא תמיד לקחה אותו באותיות אדומות: נכשל

בית הספר נותר מוטרד, ואחמד המשיך ללכת בין רע לרע בכיתה. עד לאותו יום, שנפל מתחת למורה, הרישום של התלמיד, בסניפי המודיעין, אבו נביל, מביטחון המדינה, הציג בפני את תמונתו כשהייה בן 13

היא הייתה המומה מההיסטוריה של הילד אחמד, הוא היה נפלא בכיתה א ‘, טוב יותר בכיתה ב ומצוין בכיתה ג, ואז התרחשה המפנה בכיתה ד ‘עם תחילת לימודו בידי המורה עולא, הילד נפל על ראשו לאחר שאמו סבלה ממחלה ממושכת ואז נפטר, והאב השיכור לא שם לב אליו, וכך הלם המוות לילד היה גדול יותר מהסיבולת, אז הוא החליט לסגת מהחיים ולהדביק את האדם שהוא אוהב

אני מכיר את התחושה הזו טוב מאוד, וזה מה שקרה עם בתה של המורה עולא אחרי שאיבדה את נר חיינו. באשר לבתי, היא נהגה לישון ימים, ולולא רחמי אלוהים היינו נספים, ומאבדים את לימודיה באוניברסיטה, אך החיים ממשיכים לזרום בעצב ועליצות עם דמעות

המורה עולא שמה לב לנושא והתביישה בעצמה והחלה לטפל בילד אחמד בצורה משמעותית בפינוק מיוחד עבורו. לא לקח כמה שבועות עד שאחמד נהיה נורמלי, והשנה לא הסתיימה אלא אם כן הוא היה ברשימת התלמידים הטובים ביותר, המורה שמחה ועצרה את דמעותיה כשהגישה לו את תעודת המעבר בהצטיינות