מוקדש באהבה

לעידו

פברואר 2021

זֶה הָיָה בְּעֶרֶב קַר אֶחָד שֶׁל חוֹדֶש פֶבְּרוּאָר. שֶׁלֶג קַל כִּיסָה אֶת הֶחָצֵר בִּשְׂמִיכָה לְבָנָה. בַּבַּיִת הַחַם הָיָה כָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה עָסוּק בְּעִנְיָנָיו.

פִּתְאוֹם קָרָא אַבָּא: “מָצָאתִי!”

– מָה מָצָאתָ? – קָרְאָה אִמָא מֵהַמִּטְבָּח – אוּלַי אֶת הַאָזְנִיּוֹת שֶׁאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת מֵהַבּוֹקֶר?

– מָצָאתִי אֶת הַמָּקוֹם בִּשְׁבִילֵנוּ – אָמַר אַבָּא – בּוֹאוּ תִּרְאוּ!

הִבִּיטוּ כּוּלָם בַּמַחְשֵׁב. הֵם רָאוּ יָם כָּחוֹל וְחוֹל לָבָן, שֶׁמֶשׁ צְהוּבָּה וּדְקָלִים יְרוּקִים.

– וּוָאו! – הִתְנַשְּׁמוּ הַיְּלָדִים – אַבָּא! אֵיזֶה מָקוֹם יָפֶה!

– זֶה אֲמִיתִי?

– בֶּאֱמֶת אֶפְשָׁר לָלֶכֶת לַיָּם בְּפֶבְּרוּאָר?

– וְהַשֶּׁמֶשׁ בֶּאֱמֶת מְחַמֶּמֶת?

– נוֹסְעִים! – פָּסַק אַבָּא – זֶהוּ. אֲנַחְנוּ יוֹרְדִים מֵהַקִיר!

– לָמָּה לָרֶדֶת מֵהַקִיר? – תָּהֲתָה אִמָא – מָה חָסֵר לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ כָּאן סָלַט פֵּרוֹת כָּל בּוֹקֶר, וַאֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים סִפּוּר כָּל עֶרֶב.

– אֲנַחְנוּ לֹא זָזִים, זֶה מָה שֶׁחָסֵר לָנוּ – אָמַר אַבָּא – כְּבָר שָׁנָה אֲנַחְנוּ תְּקוּעִים בְּאוֹתָהּ תְּנוּחָה! דַּי! מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עָלֵינוּ חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַק עַיִן אַחַת וְאוֹזֵן אַחַת! אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לָרֶדֶת מֵהַקִיר!

– טוֹב, זוֹ מִן שָׁנָה שֶׁכָּזוֹ – אָמְרָה אִמָא – זֶה יַעֲבֹר, וְעַד שֶׁהִצְלַחְנוּ לְסַדֵּר אֶת כָּל הַבַּיִת לָמָּה לָזוּז..

• וְחוּץ מִזֶּה, אֲנַחְנוּ אַף פַּעַם לֹא מוֹצְאִים רֶכֶב שֶׁיַּסְפִּיק לְכוּלָנו!

– נָכוֹן – נִזְכְּרָה אִמָא – זוֹכְרִים שֶׁרָצִינוּ לִנְסֹעַ לָאֲגַם?

– הָיָה כָּל כָּךְ צָפוּף! – עִוְּתָה פִּיצִי פַּרְצוּף.

– אֲנִי בְּקוֹשִׁי נָשַׁמְתִּי! הָיָה מַחֲנִיק בָּאוֹטוֹ – אָמַר נִינְגִ’י.

– אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לָרוּץ אַחֲרֵיכֶם כִּי לֹא הָיָה לִי מָקוֹם – אָמַר פִּילוּש.

– וַאֲנִי כִּמְעַט עַפְתִּי מֵהַגַּג! – נִזְכַּר בּוֹבּוֹ.

– זֶה בִּגְלַל שֶׁלֹּא חִפַּשְׂנוּ מַסְפִּיק. עַכְשָׁו נְחַפֵּשׂ בִּרְצִינוּת וּבָטוּחַ נִמְצָא!

הִתְיַשֵּׁב אַבָּא מוּל הַמַּחְשֵׁב וְהִתְחִיל לְחַפֵּשׂ.

– נוּ? מָצָאתָ רֶכֶב מַתְאִים? – שָׁאֲלוּ הַיְּלָדִים כָּל עֶרֶב.

– עֲדַיִן לֹא – אָמַר אַבָּא – אֲבָל בַּסּוֹף נִמְצָא.

בְּבוֹקֶר יוֹם הַהוּלֶּדֶת שֶׁלוֹ הִתְעוֹרֵר בּוֹבּוֹ וְרָץ מַהֵר לְשֻׁלְחַן הַמַּתָּנוֹת.

הוּא קָרַע בִּמְהִירוּת אֶת הָעֲטִיפָה מֵהַקּוּפְסָה הַגְּדוֹלָה וְהִבִּיט בְּשִׂמְחָה עַל הַתְּמוּנָה שֶׁעָלֶיהָ.

– זֶה לֶגוֹ! – הִכְרִיזָה פִּיצִי.

– יֵשׁ! – קָרָא פִּילוּש בְּשִׂמְחָה – עֶרְכַּת לֶגוֹ חֲדָשָׁה! בּוֹבּוֹ אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ?

– גָּדוֹל! – צָוַח פִּתְאוֹם אַבָּא – מָצָאנוּ! מָצָאנוּ רֶכֶב לַחוֹפֶשׂ!

– מָה? מָה? – הִתְבַּלְבְּלוּ כּוּלָם.

– רֶכֶב! רֶכֶב שֶׁמַּתְאִים לָנוּ! קָרָאוָן! קָרָא אַבָּא וְנוֹפֵף בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶת הַקּוּפְסָה! אֲנַחְנוּ נִבְנֶה בְּעַצְמֵנוּ אֶת הַקׇרָאוָן שֶׁלָּנוּ!

– בֶּאֱמֶת? – הִתְרַגֵּשׁ נִינְגִ’י.

– וְהַפַּעַם הוּא יַתְאִים לָנוּ בְּדִיּוּק, כִּי אֲנַחְנוּ נִבְנֶה אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים!

– הוּא כָּל כָּךְ יָפֶה! – הִסְתַּכְּלָה אִמָא עַל הַקּוּפְסָה  – וְאִם תַּרְעִישׁוּ יוֹתֵר מִדַּי בַּקָרָאוָן אֲנִי תָּמִיד יְכוֹלָה לְהִתְחַבֵּא בָּרֶכֶב הַמּוֹבִיל.

– אֵיזֶה כֵּיף! – הִתְלַהֵב גַּם פִּילוּש – בֶּאֱמֶת יוֹרְדִים מֵהַקִיר?!

– יוֹרְדִים מֵהַקִיר – אִישֵׁר אַבָּא.

הִתְחִילוּ הַיְּלָדִים לָרוּץ סְבִיב הַשֻּׁלְחָן וְלָשִׁיר “יוֹרְדִים מֵהַקִיר! יוֹרְדִים מֵהַקִיר!”

– אוּף! אֵין לִי סַבְלָנוּת לְחַכּוֹת! – יִלֵּל בּוֹבּוֹ – זֶה יִקַּח הֲמוֹן זְמַן!

– מָה פִּתְאוֹם! – אָמַר אַבָּא – אַתֶּם מְעוּלִים בְּלֶגוֹ! נוּ, לְמָה אַתֶּם מְחַכִּים? תַּתְחִילוּ!

פָּרְשׁוּ הַיְּלָדִים אֶת הַהוֹרָאוֹת, מִיְּנוּ אֶת עֲרֵמַת הַחֲלָקִים וְהִתְחִילוּ לַעֲבֹד.

מִיּוֹם לְיוֹם עֲרֵמַת הַלֶגוֹ הָלְכָה וְקָטְנָה וְאִלּוּ הַקׇרָאוָן הָלַךְ וְגָדַל. בַּהַתְחָלָה רָאוּ רַק קִירוֹת, אַחַר כָּךְ קִירוֹת עַל גַּלְגַּלִּים, וּלְאַט לְאַט הוֹפִיעוּ חַלּוֹנוֹת, רָהִיטִים וְדֶלֶת. מִי שֶׁהֵצִיץ פְּנִימָה רָאָה מִטְבָּח קָטָן, שֻׁלְחַן אוֹכֶל, מִיטוֹת וּמַדָּפִים.

הֵם עָבְדוּ כָּל כָּךְ קָשֶׁה שֶׁלֹּא שָׂמוּ לֵב שֶׁכְּבָר נִגְמַר הַחוֹרֶף וְהָאֲוִיר בַּחוּץ הָלַךְ וְהִתְחַמֵּם. בַּחֲדָרִים נֶעֶרְמוּ חֲבִילוֹת וְתִיקִים, בַּמִּטְבָּח נֶאֶרְזוּ סִירִים וּמַחֲבַתּוֹת וּבְפֶתַח הַבַּיִת נִתְלָה שֶׁלֶט: “זָזִים”.

הַקׇרָאוָן הָלַךְ וְגָדַל, הָלַךְ וְהִתְרַחֵב, וְהַקִּיר כְּבָר הָיָה קָטָן עָלָיו. הוּא גָּלַשׁ לְאִטּוֹ הַחוּצָה וְנֶעֱצַר בַּחֲנָיָה בֶּחָצֵר.

נֶעֶמְדוּ כּוּלָם סְבִיבוֹ וְסָפְקוּ כַּפַּיִם בְּהִתְפַּעֲלוּת.

– הוּא כָּל כָּךְ יָפֶה! – לָחַשׁ פִּילוּש.

– וְיֵשׁ שָׁם אֲפִלּוּ טֵלֵוִיזְיָה! – שָׂמַח נִינְגִ’י.

– תִּרְאוּ, יֵשׁ כָּאן פִּינָה לַבּוּבּוֹת שֶׁלִּי  – אָמְרָה פִּיצִי.

אַבָּא לֹא יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק. הוּא הִתְיַשֵּׁב לְיַד הַהֶגֶה וְאָמַר: “מִי בָּא לִנְסִיעַת נִסָיוֹן?”

זִנְּקוּ כּוּלָם וְרָצוּ בִּמְהִירוּת לְעֵבֶר הַקׇרָאוָן.

– עִצְרוּ! – הִרְעִימָה אִמָא בְּקוֹלָהּ – אַף אֶחָד לֹא נִכְנַס לַקָרָאוָן בְּיָדַיִם רֵיקוֹת! כָּל אֶחָד מַעֲבִיר חֲבִילוֹת מֵהַבַּיִת!

– אֲבָל אִמָא! – נִיסָּה נִינְגִ’י – קֹדֶם נַעֲשֶׂה נְסִיעָה קְצָרָה, רַק לִבְדוֹק!

– אוּלַי יֵשׁ עוֹד בְּעָיָה שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן! – נִיסָּה גַּם פִּילוּש.

– עַד שֶׁכָּל הַחֲפָצִים יוֹצְאִים מֵהַבַּיִת וּמְסֻדָּרִים בַּמָּקוֹם אַף גַּלְגַּל לֹא זָז! – פָּקְדָה אִמָא.

נֶעֶמְדוּ הַיְּלָדִים מְיֹאָשִׁים מוּל עֲרֵמַת הַחֲבִילוֹת וְהַשַּׂקִּיּוֹת.

– יִקַּח שָׁנִים! – רָטַן פִּילוּש.

– בַּחַיִּים לֹא נָזוּז מִכָּאן! – סִינֵּן נִינְגִ’י.

הָלְכוּ כּוּלָם הָלוֹךְ וָשׁוֹב עִם הַחֲבִילוֹת וְלֹא הִפְסִיקוּ לְהִתְלוֹנֵן.

– אִמָא! מָה אָרַזְתָּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה! – יִלֵּל בּוֹבּוֹ – בְּסַךְ הַכֹּל נוֹסְעִים לְטִיּוּל!

– אֵין לִי כּוֹחַ יוֹתֵר – הוֹסִיף נִינְגִ’י.

– עוֹד מְעַט מְסַיְּמִים – עוֹדְדָה אוֹתָם אִמָא.

– לֹא מְסַיְּמִים בִּכְלָל! יֵשׁ עוֹד הַר שֶׁל חֲבִילוֹת! – הִצְטָרֵף אַבָּא.

– הֵי! – קָרָא פִּתְאוֹם פִּילוּש – תִּרְאוּ אֵיזֶה פָּטֵנְט הִמְצֵאתִי: תּוֹלִים שַׂקִּים עַל הַחֶדֶק! כָּכָה יְכוֹלִים לָקַחַת יוֹתֵר מִשַּׂקִּית אַחַת בְּכָל פַּעַם!

– אַדִּיר! – קָרָא נִינְגִ’י וְהִשְׁחִיל גַּם הוּא שַׂקִּיּוֹת עַל הַחֶדֶק.

– רַעֲיוֹן גָּדוֹל! – שִׁבַּח אַבָּא – עַכְשָׁו נְסַיֵּם מַהֵר. בּוֹבּוֹ, אוּלַי תַּעֲזֹר לְפִיצִי לִפְרוֹק אֶת הַחֲבִילוֹת בַּקָרָאוָן?

– לֹא! – אָמַר בּוֹבּוֹ – אֲנִי כְּבָר בֶּן אַרְבַּע! אֲנִי גַּם רוֹצֶה לְהַעֲמִיס עַל הַחֶדֶק שֶׁלִּי כְּמוֹ כּוּלָם!

– אֲבָל זֶה כָּבֵד!

– אָז מָה, אֲנִי יָכוֹל! הִנֵּה! – הֵרִים בּוֹבּוֹ חֲבִילָה עִם הַחֶדֶק.

– אַל תַּעֲמִיס יוֹתֵר מִדַּי שַׂקִּיּוֹת – הִזְהִיר אַבָּא.

בּוֹבּוֹ הֶעֱמִיס חֲבִילוֹת וְהִתְחִיל לָלֶכֶת. אֲבָל הַחֲבִילוֹת הָיוּ כְּבֵדוֹת וְהוּא בְּקֹשִׁי רָאָה לְאָן הוּא הוֹלֵךְ.

– תִּזָּהֵר! – קָרְאָה פִּיצִי – יֵשׁ כָּאן מַדְרֵגָה!

בּוּם! בּוֹבּוֹ נִתְקַל בְּמַדְרֵגָה, וְכָל הַשַּׂקִּיּוֹת עָפוּ מֵהַחֶדֶק וְהִתְפַּזְּרוּ עַל הַדֶּשֶׁא.

• – לֹא נוֹרָא, לֹא נוֹרָא – מִהֲרָה אִמָא לֶאֱסֹף הַכֹּל – כִּמְעַט הִגַּעְתָּ!

רַק אַחֲרֵי שֶׁסִּיְּמוּ לְהַעֲבִיר אֶת כָּל הַחֲבִילוֹת לַקָרָאוָן רָאוּ הַיְּלָדִים שֶׁהַחֶדֶק שֶׁל בּוֹבּוֹ שָׁמוּט לָאֲדָמָה.

– מָה קָרָה לַחֶדֶק שֶׁלְּךָ? שָׁאַל פִּילוּש.

– לֹא יוֹדֵיעַ – אָמַר בּוֹבּוֹ – הוּא לֹא מִתְיַשֵּׁר.

– תְּנַסֶּה לִמְתֹּחַ אוֹתוֹ!

– אֲנִי מְנַסֶּה, אֲבָל הוּא נוֹפֵל שׁוּב – אָמַר בּוֹבּוֹ.

מָתְחוּ נִינְגִ’י וּפִלּוּשׁ אֶת הַחֶדֶק. אֲבָל הוּא שָׁב וְנִשְׁמַט.

נִגַּשׁ גַּם אַבָּא וּמָתַח אֶת הַחֶדֶק. אֲבָל הַחֶדֶק לֹא הִתְיַשֵּׁר.

– נְנַסֶּה כּוּלָנוּ יַחַד! – אָמְרָה אִמָא.

הֵם מָתְחוּ וּמָתְחוּ.

אֲבָל הַחֶדֶק לֹא הִתְיַשֵּׁר.

בָּדְקָה אִמָא אֶת הַחֶדֶק מִקָּרוֹב וְנִבְהֲלָה.

– וָוי לִי! וָוי לִי! הַחֶדֶק קָרוּעַ! צְרִיכִים לָקַחַת אוֹתוֹ לְבֵית חוֹלִים!

– אֵיפֹה נָמֵר חָבֵר? קָרָא אַבָּא.

– נָמֵר חָבֵר! נָמֵר חָבֵר – הִתְפַּזְּרוּ כּוּלָם בִּקְרִיאוֹת.

– אוּלַי אָרַזְנוּ אוֹתוֹ בְּטָעוּת – אָמַר נִינְגִ’י.

הֵם פָּתְחוּ אֶת כָּל הַחֲבִילוֹת אֲבָל נָמֵר חָבֵר לֹא קָפַץ מֵאַף אַחַת מֵהֶם.

– אוּלַי הוּא נִשְׁאַר בַּבַּיִת  – אָמַר אַבָּא וְרָץ פְּנִימָה.

לוֹנְסוֹ וְנָמֵר חָבֵר יָשְׁבוּ עִם דּוֹד יוֹתִי בַּמִּטְבָּח וְלִקְּקוּ בַּהֲנָאָה רִיבָּת תּוּת.

– מָה אַתֶּם עוֹשִׂים כָּאן?! – שָׁאַל לוֹנְסוֹ בְּתַדְהֵמָה, וְנִסָּה לְהַחְבִּיא מַהֵר אֶת כָּל צִנְצָנוֹת הָרִיבָּה שֶׁחִיסֵּל  – לֹא הֱיִיתֶם אֲמוּרִים לָתֵת לָנוּ קְצָת שֶׁקֶט וְלִנְסֹעַ לְאָנְשֶׁהוּ?

– נָמֵר חָבֵר, בּוֹא מַהֵר! – קָרָא אַבָּא – בּוֹבּוֹ צָרִיךְ עֶזְרָה.

– אוֹי נוּ! – מִלְמֵל נָמֵר חָבֵר וְנִגֵּב אֶת פָּנָיו הַדְבִיקוֹת – דַּוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁדּוֹד יוֹתִי מֵכִין אֶת הַמָּרָק שֶׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֵב?

לְבּוֹבּוֹ נִקְרַע הָאַף! צָרִיךְ לָקַחַת אוֹתוֹ לְבֵית חוֹלִים!

– מָה?! – זִינֵּק נָמֵר חָבֵר מִמְּקוֹמוֹ – אֵיךְ זֶה קָרָה?? מַהֵר לְבֵית חוֹלִים!

וְהוּא הִתְחִיל לָרוּץ בַּבַּיִת וְלִצְעֹק “לֹא לִהְיוֹת בְּמֶתַח! נָמֵר חָבֵר בַּשֶּׁטַח! לֹא לִהְיוֹת בְּמֶתַח…”

– נָמֵר חָבֵר! – תִּתְרַכֵּז! – הֵבִיא פִּילוּש אֶת הַתִּיק הָאָדוֹם – תַּתְחִיל לֶאֱרֹז!

חִבֵּק בּוֹבּוֹ אֶת נָמֵר חָבֵר, וְנָסַע עִם אִמָא לְבֵית הַחוֹלִים.

עָמְדוּ כּוּלָם עֲצוּבִים.

– הַכֹּל בִּגְלָלִי! – פָּרַץ פִּילוּש בִּבְכִי – לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לִתְלוֹת שַׂקִּיּוֹת עַל הַחֶדֶק!

– מָה פִּתְאוֹם בִּגְלָלְךָ! – לִטֵּף אוֹתוֹ אַבָּא –  בִּגְלָלִי! הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲזֹר לוֹ.

– מִסְכֵּן בּוֹבּוֹ, בֶּטַח כּוֹאֵב לוֹ – אָמַר נִינְגִ’י.

– אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לְבּוֹבּוֹ – פָּרְצָה פִּיצִי בִּבְכִי.

– אַתֶּם יוֹדְעִים מָה? אוּלַי נַעֲשֶׂה סִיבוּב נִסָיוֹן בַּקָרָאוָן? – נִיסָה אַבָּא לְעוֹדֵד אוֹתָם.

– לֹא – אָמַר נִינְגִ’י – עַד שֵׁבּוֹבּוֹ לֹא חוֹזֵר אֲנִי לֹא זָז.

– בְּלִי בּוֹבּוֹ זֶה לֹא אוֹתוֹ דָּבָר – אָמַר פִּילוּש.

– אֲנִי מְחַכָּה לוֹ כָּאן – אָמְרָה פִּיצִי.

– הָאֱמֶת, גַּם לִי אֵין כָּל כָּךְ חֵשֶׁק – אָמַר אַבָּא.

יָשְׁבוּ כּוּלָם בַּמִּטְבָּח, הִסְתַּכְּלוּ עַל סִיר הַמָּרָק הַמִּתְבַּשֵּׁל

וְחִיכּוּ

וְחִיכּוּ

פִּתְאוֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת

וְחֶדֶק יָשָׁר וְחָבוּשׁ הֵצִיץ פְּנִימָה, וְאַחֲרָיו זוּג רַגְלַיִם, וְעוֹד זוּג רַגְלַיִם

וְהִנֵּה בּוֹבּוֹ כּוּלוֹ, עָיֵף וְשָׂמֵחַ.

– בּוֹבּוֹ! בּוֹבּוֹ שֶׁלָּנוּ! – הִקִּיפוּ אוֹתוֹ כּוּלָם – אֵיךְ אַתָּה מַרְגִּישׁ?

– בּוֹבּוֹ שֶׁלָּנוּ גִּיבּוֹר – סִפְּרָה אִמָא בְּגַאֲוָה – הוּא הֶחֱזִיק חָזָק אֶת נָמֵר חָבֵר וְהָרוֹפֵא תָּפַר לוֹ אֶת הַחֶדֶק. עוֹד כַּמָּה יָמִים הוּא יוּכַל לְהִשְׁתּוֹלֵל כָּרָגִיל.

– אֲבָל בְּלִי לְהַעֲמִיס שַׂקִּיּוֹת – הִזְהִיר אוֹתוֹ פִּילוּש.

– מַבְטִיחַ? – שָׁאַל נִינְגִ’י.

בּוֹבּוֹ הִנְהֵן בָּרֹאשׁ וְחִיֵּךְ.

– אָז מָה, נוֹסְעִים? – שָׁאַל אַבָּא.

– נוֹסְעִים! – הֵרִיעוּ כּוּלָם וְהֵרִימוּ אֶת בּוֹבּוֹ בָּאֲוִיר.

– רֶגַע, רֶגַע! – אָמַר דּוֹד יוֹתִי – הַמָּרָק מוּכָן! אַתֶּם בֶּטַח נוֹרָא רְעֵבִים!

– מְאוֹד! –  קָרָא בּוֹבּוֹ – אֲנִי מֵת לַמָּרָק!

– אֲנִי מַמָּשׁ רָעֵב! – אָמַר פִּילוּש – עָבַדְנוּ קָשֶׁה כָּל הַיּוֹם.

– יוֹם הַרְפַּתְקָאוֹת אָרוֹךְ הָיָה לָנוּ, מַגִּיעַ לָנוּ מָרָק – הוֹסִיף נִינְגִ’י.

יָשְׁבוּ כּוּלָם סְבִיב סִיר הַמָּרָק וְלָגְמוּ בַּהֲנָאָה.

וּבַשֶּׁקֶט שֶׁהִשְׂתָּרֵר נִשְׁמָע קוֹלָהּ הֶעָנוֹג שֶׁל פִּיצִי: “יוֹתִי, אֵיזֶה מָרָק זֶה? “

– מָרָק מִיסוּ – אָמַר דּוֹד יוֹתִי.

– אָה – אָמְרָה פִּיצִי.

הֵם הִמְשִׁיכוּ לִלְגֹּם בְּנַחַת.

סוף