זר שירי

שטרות

בוקר קיצי עירוני
עולה על האוטובוס
משלמת שטר של עשרים
רואה שטר חוצות
עם בר רפאלי
פותחת קופה
פורסת את השטרות
שואלת איך השמלה
עונה לה בשטרות
השמלה יפיפייה עלייך
הולכת לקחת את רן מהגן
ואיש חסר בית מבקש איזה שטר
ואני חולפת על פניו,
כי אין לי הרבה.

וזמן שווה שטר ושטר שווה זמן
אז אני ממהרת.
ובבית כועסת עליה כי שכחה לסגור את הדוד
וזה מלא שטרות המזגן
והולכת לישון
והשטר לא יציל אותי מלב
שיפסיק לפעום.

סימה

סימה, עיניים אטומות, שחורות, ריקות,

מבט בוהה ונפש חסרה שמסתובבת תוהה,

סימה ישנה, ואף אחד לא יודע,

כי סימה פועלת אחרי שתיקנו אותה.

סימה בודדה, סימה לא תדע גברים יותר בחייה,

סימה לא תזכה למשפחה,

סימה לא תניק תינוקה, סימה לא תממש שאיפותיה,

כי שאיפותיה נעלמו בעשן, כמוה.

פעם לסימה נשברה הרגל,

אך גופה השלם, נשם נשמתה,

סימה הייתה רבה עם הוריה, קיללה והעליבה,

משפחתה כמהה למריבתם כרגע.

לסימה פעם היה כלב, אהרוני,

הכלב, מת,

כמוה, אבל באמת.