הארנב והצב

.יום אחד אמר הארנב קל הרגליים לצב הזחלן: “בוא נתחרה בריצה

“.הראשון שיגיע מקבל גביע

.הארנב היה בטוח שינצח, הרי הוא הכי מהיר ביער וכולם יודעים זאת

.אני מסכים”, אמר הצב. “אני מקבל את ההצעה שלך, נראה אם צדקת”
.”!שם בקצה הדרך, זו המטרה

התחרות החלה. כאשר שרק הגמד, התחיל הצב לזחול לאט לאט אל נקודת
.היציאה

הארנב היה כל כך בטוח בעצמו, שהוא אפילו לא הטריח את עצמו לגשת אל נקודת היציאה

“!במקום זה, הוא שכב בצד הדרך והציק לצב: “זקן, קדימה

.הצב לא שם לב ולאט זחל קדימה. הארנב המשיך לצחוק

.הצב, התחיל להתעייף והארנב המשיך לצעוק: ” מרץ, מרץ, זוז, זוז

כשאני אצא לדרך, אני אשאיר לך אבק. תזדרז, אחרת, לא יהיה סוף למירוץ הזה

“.גם בלילה

?כעבור זמן מה, נרדם הארנב וכשפקח את עיניו, מה ראה

.הצב כמעט הגיע למטרה. רק צעד אחד בינו לבין הסוף

.בקפיצת זינוק, רץ הארנב, אך לחינם. הוא איחר את המועד

.הצב צעד צעד אחד נוסף והגיע ראשון למטרה

.”אתה רואה?”, אמר הצב, “בפעם הבאה, יקירי, פחות מילים, יותר מעשים”