הַמַּסָּע אֶל הַחִיּוּךְ

“לַיְלָה טוֹב שְׁלוֹמִי יֵקִירִי”
אָמְרָה אִמָּא בְּחִיּוּךְ, כִּסְּתָה אֶת בְּנָהּ הָאָהוּב וְנָתְנָה לוֹ נְשִׁיקָה עַל הַמֵּצַח

.הִדְלִיקָה אֶת מְנוֹרַת הַלַּיְלָה בְּחַדְרוֹ, כִּבְּתָה אֶת הָאוֹר וְיָצְאָה מֵהַחֶדֶר

,לַיְלָה טוֹב אִמָּא” עָנָה לָהּ”

…אֲבָל הָיָה זֶה לַיְלָה בּוֹ שְׁלוֹמִי לֹא הָיָה עָיֵף וְלֹא רָצָה לָלֶכֶת לִישֹׁון

.הוּא גַּם לֹא מָצָא אֶת הַחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ לָתֵת בַּחֲזָרָה לְאִמָּא לִפְנֵי הַשֵּׁנָה
,הוּא נִזְכַּר אֵיךְ בַּבֹּקֶר הַמּוֹרָה בִּקְּשָׁה לִכְתֹּב סִפּוּר לְשִׁעוּר כְּתִיבָה
מָה אֶכְתֹּב? אֵין לִי שׁוּם רַעֲיוֹן!!” אֵיזוֹ בַּקָּשָׁה יֵשׁ לְזוֹ הַמּוֹרָה”