מנצחת- מאת פלאי ואורי וינטר

כל השנה הזאת של הקורונה, אמא ואבא כל הזמן אומרים לי שאני יותר מידי זמן בטלפון. “שעות על גבי שעות” אמא אומרת. 

זה נכון, אני יודעת שלפעמים אני מגזימה. זה לא שאני כל כך אוהבת להיות בטלפון, לפעמים אני אפילו מרגישה שזה עושה לי סחרחורת. פשוט נורא משעמם לי. כל החברות שלי מהכיתה כל היום מעלות “סטורים” וככה אנחנו יודעות מה כל אחת עושה. בעיקר בתקופות שאין בית ספר ואנחנו לא יחד. יש לנו גם קבוצות שבהן אנחנו מתכתבות ומדברות ושולחות אחת לשניה סרטונים. לפעמים כשמותר, אנחנו קובעות להיפגש בגינה שבשכונה. אמא ואבא אומרים לי להיות עם מסיכה אפילו בגינה. אני לא אוהבת להיות עם מסיכה, אבל האמת שכבר התרגלתי וסבתא קנתה לי מסכות נורא יפות, ואפילו חליפת טרנינג עם מסיכה תואמת שזה הכי שווה.

כל ערב, תומר יוצא לשעה של ריצה. הוא מתכונן לצבא. הוא רוצה להיות בצבא במשהו שקוראים לו “יחידה מובחרת”. אני לא יודעת בדיוק מה זה, אבל הוא ואבא מדברים על זה כל הזמן.

יום אחד כשהוא יצא לרוץ, הוא שכח את הטלפון בבית. שמתי לב לזה כי לטלפון שלי היו רק 5% סוללה, וכשבאתי לשים אותו בטעינה, הטלפון של תומר היה שם. הוצאתי אותו מטעינה ושמתי את שלי במקום, ואז ראיתי שהוא בדיוק על המשחק שלו. הסתובבתי לו קצת בתוך המפה של המשחק וגם שיחקתי וצברתי לו די הרבה נקודות. שמחתי. 

שניה לפני שהוא הגיע הביתה כתבתי לי מהר את הסיסמה שלו על פתק קטן שהיה במטבח. בערב אחרי המקלחת הורדתי את המשחק לטלפון שלי ונכנסתי אליו עם הסיסמה של תומר. התכסיתי כולי מתחת לשמיכה העבה והנמכתי את הטלפון עד הסוף כדי שאבא ואמא לא ישמעו שאני משחקת. הם הכי כועסים כשאני בטלפון לפני השינה. הם אומרים שבגלל זה אני חולמת חלומות מפחידים. עד שנרדמתי השגתי לו 522 נקודות.

היום הודיעו בחדשות שהחל משבוע הבא יש שוב סגר. בכיתי כששמעתי את זה. כשאני לבד בבית ולא רואה את החברות ואת המורה שלי, אני נהיית עצובה והחלומות הרעים שלי חוזרים. מצד שני זה טוב, כי בשבועיים רצופים אני בטוחה שאשיג את כל הנקודות שאח שלי צריך כדי לסיים את המשחק ולנצח. בעוד חודש הוא מתגייס, אני חייבת להצליח עד אז.