ממני אליך

דורי שלי, 

אתה בן 11 היום! 

אני לא יכולה להאמין. קשה לי לדמיין אותך כבר פחות ילד, גבוה יותר. יפה כתמיד. 

אני עוצמת עיניים ורואה אותך גדל. 

אני תוהה לעצמי. מי החברים שלך עכשיו? 

מקווה בכל ליבי שהם ראויים לך, ללב הטוב והנדיב שלך, לנפש הצחקנית והשופעת וגם לרגעים שלך, של ההתכנסות, המחשבות הגדולות, העצב העמוק. שרואים אותך בעיניים החומות והיפות שלך, אם מסתכלים טוב. 

תזכור דורי שלי, אני תמיד איתך. 

אני שולחת לך נשיקות על קצה האף ואת החיבוק המקצ׳ווץ׳ שתכף ומיד מבהיל את העצב. 

אמא

דורי שלי, 

אתה בן 12 היום. עוד שנה בר מצווה! 

אני מנסה לדמיין, מפליגה בדמיון. אתה בטח כבר די גבוה, הקול שלך עוד לא השתנה. עדיין ביישן קצת? עדיין נותרה בך שמחת החיים הנדירה שלך, המתפרצת. וגם החברותיות, אהבת אדם אמיתית. תגיד דורי, כבר יש לך חברה? בטח עדיין לא. אבל חברות טובות יש המון. אולי את אחת מהן אתה בסתר קצת אוהב? ומה אתה עושה בחופשים? או כשמשעמם לך? אתה עדיין קורא המון? ואתה עדיין מנגן על הפסנתר? 

מזל טוב! 

מתגעגעת מאד

אמא

דורי שלי, היום יש לך בר מצווה. 

כמה רציתי להיות לצידך ביום הזה. 

אני לצידך. אתה מרגיש אותי? 

אני רוצה לאחל לך דורי, שיהיה לך יום שמח. עם החסר שבטח אתה מרגיש בלב. והגעגוע. אני רוצה שתשמח, ותהיה מוקף באהבה. באהבה של אבא, של סבתא וגם של החברים שלך. ואולי החברה. דורי, כבר יש לך חברה? 

אם כן, אני רוצה שאיתה תהיה אתה. ממש אתה. תספר לה מה אתה מרגיש, תאהב אותה, תבכה לידה. אהבה היא תמיד משהו מרפא ומחזק כל כך. אני רוצה שתהיה לך אהבה כזאת. 

ככה אבא שלך ואני אהבנו אתה יודע? חשוב שתדע. אפילו אם לא מדברים בדרך כלל על הדברים האלה עם ילדים בני 13. היתה לנו אהבה אמיתית וטובה. ואתה ילד יקר שלי, הפרי של האהבה הזו, המתנה הגדולה שלה. ואני יודעת, שהאהבה הזו תלווה אותך כל החיים, 

מזל טוב, ילד יקר. 

מקווה שלא קר מדי, כרגיל ביום ההולדת שלך, וזכית ליום חסד של שמש. 

אוהבת אותך

אמא

דורי שלי, 

מזמן לא כתבתי לך. זה המכתב האחרון שלי אלייך. מכתב שביקשתי מסבתא שתיתן לך בחתונה שלך. אני כותבת לך את המכתב הזה, אחרי שנפרדתי ממך, מהילד שהיית בגיל תשע. 

אתה כבר לא ילד, אתה כבר גבר. 

קשה לי לדמיין אותך. גבוה, מוצק. עם קול אחר, בלי מתיקות הילדות שעוד ליוותה אותך אפילו בגיל תשע. 

אתה זוכר את הפרידה שלנו דורי? אתה זוכר שאבא הביא אותך בפעם האחרונה לבית החולים? התעקשתי על זה. עם כל הקושי, והחולשה הגדולה, ואני, שהלכתי והתמעטתי, רציתי שנפרד. חשבתי, ואני עדיין חושבת, שפרידות הן משהו חשוב. דרך להשאיר מאחור, גם אם אין ברירה, וללכת הלאה, גם אם לא רוצים. ואני לא רוצה בכלל, להיפרד ממך. והבכי שלך עדיין מבכה לי באוזן. אבל דורי, אין מה לעשות, לפעמים חייבים להיפרד ואף אחד לא שאל אותנו, אם אנחנו מסכימים. 

ועכשיו, נחזור ליום המרגש הזה כל כך שלך. 

דורי, אני יודעת שהייתי חסרה לך כל החיים. בכל רגע משמעותי וחשוב, אבל אני גם מקווה שהייתי איתך. תמיד שם. ועכשיו אני גם איתך, ביום הנפלא הזה. מברכת אותך בכל הטוב שבעולם. בכל הברכות, ובעצב שיש לו תקנה, ויש לו מקום, ויש לו אהבה. 

דורי, מזל טוב. תן חיבוק גדול לאבא ממני ולסבתא, ולבחירת לבך, וכמובן שלך. וגם נשיקה על הלחי. 

אל תבכה ילד שלי, תשמח. תשמח

איתך תמיד

אמא