חלקי הדיבור

:חלקי הדיבור

היא סיווג כל מילה בלקסיקון של שפה לפי מאפיינים מורפולוגיים.  בדקדוק עברי חלקי הדיבר העיקריים הם: שם עצם (או: שם), פועל, תואר (נקרא גם תואר השם או שם תואר), תואר הפועל, כינוי ומילת-יחס.

חלוקת המילים לפי חלקי דיבר יוצרת קבוצות פתוחות, כלומר שניתן בקלות להוסיף להן מילים, וקבוצות סגורות, שהרכבן לא משתנה. לדוגמה, בעברית קבוצות שמות העצם והפעלים הן פתוחות ואילו קבוצת מילות הקישור היא סגורה. קבוצת תוארי הפועל הייתה סגורה בעברית מקראית והפכה להיות פתוחה בעברית מודרנית,

:שמות עצם

דוגמות: שָטִיחַ, צֶבַע, הִתְחַדְּשׁוּת.

כדי לדעת אם מילה היא שם עצם, יש להוסיף לה ביטוי שייכות כלשהו – מילת השייכות “שֶל” + ה’ היידוע (הכיסא שלי, העומק שלו, הריצה שלנו), ואפשר גם כינויי שייכות: כיסאי, עומקו, ריצתנו.

אם אפשר להוסיף למילה כינוי שייכות, המילה היא שם עצם, ואם אי-אפשר (כמו במילים נִסְגַּר, סִפֵּר, הֵיטֵב) – היא אינה שם עצם. גם שמות מופשטים (כגון: עֹמֶק, רָצוֹן, שִׂמְחָה), הנתפסים במחשבה בלבד, ושמות פעולה (כגון: רִיצָה, הִתְקַדְּמוּת, נִקּוּי) שהם שמות של פעולות ותהליכים, הם שמות עצם.

:פעלים

דוגמות: נִסְגַּר, צִלְצַלְנוּ, מַסְבִּירִים.

הפעלים מייצגים פעולות (קִשְקַשְתִּי), אבל גם אירועים (נָפַלְתְּ), תהליכים (הִתְעַצְבַּנְתִּי) ומצבים (יָדַעְנוּ).

דרך פשוטה לבדוק אם מילה כלשהי היא פועל, היא להטות אותה בזמנים. המילה יָדְעָה אינה מציינת פעולה, אך יש לה זמן (עבר), ואפשר להטותה בזמנים הווה ועתיד (יוֹדַעַת, תֵּדַע), לכן היא פועל.

בעברית לכל פועל יש חמש צורות, אך רק שלוש מתוכן הן בעלות נטייה בזמן: עבר (הִקְפַּדְתָּ), הווה או בינוני (מַקְפִּיד) ועתיד (תַּקְפִּיד). שתי הצורות הנוספות אינן זמנים אלא דרכים: ציווי (הַקְפֵּד) וצורת המקור (לְהַקְפִּיד).

צורת המקור – נקראת גם “שם הפועל”, – “ל + מקור”, כגון: לשמור, להתלבש, להכתיב.
שם הפועל שייך למערכת הפועל וצורותיו הן כשל בנייני הפועל: לכתוב, להכתיב, להתכתב.
אך הוא שונה מהפעלים בכך שאי אפשר להטותו בזמנים.

:תארים

דוגמות: יָפֶה, מְכֹעָר, פָּשוּט, חַם, אֶלֶקְטְרוֹנִי, מְנֻמָּס.

התארים (הנקראים גם “תואר השם” או “שם תואר”) מתארים את שמות העצם.

קשה לתת שיטה חד משמעית לזיהוי תארים. תארים רבים הם דריגים, ולכן ניתן להוסיף להם “מאוד”, “יותר”, “להפליא”: יפה מאוד, מכוער יותר, פשוט למדיי, חם ביותר, מנומס להפליא.
אבל פטנט זה אינו פועל על כל התארים, למשל: *אלקטרוני מאוד או *אלקטרוני יותר.

לתארים יש משקלים אופייניים, כגון: צורת בינוני של פעלים (מְנֻמָּס, מֻצְלָח, מַדְלִיק), וכן משקלים כמו קָטִיל (מָהִיר, אָכִיל), וכן סופית הגזירה –סִי האופיינית לתארים (חֲלָבִי, דִּמְיוֹנִי, אֶלֶקְטְרוֹנִי).

תארים ניטים תמיד במין ובמספר בהתאם לשם העצם שהם מתארים (מעניין, מעניינת, מעניינים, מעניינות), והם תמיד מציינים תכונה של שם עצם (בית חם, מכשיר אלקטרוני).

:תוארי הפועל

דוגמות: לְאַט, בִּיחִידוּת, נוֹאֲשוֹת.

תוארי הפועל הם קבוצה של מילים המתארות בעיקר פעלים. למשל: במשפט “הוא הלך מהר”, תואר הפועל מַהֵר, מתאר את הפועל הָלַךְ. במשפט “שוחחתי אתו טלפונית” תואר הפועל טֶלֶפוֹנִית מתאר את הפועל שׂוֹחַחְתִּי.

לתוארי הפועל אין יכולת נטייה והם אינם משתנים בהתאם למין או למספר. (למשל: לתואר הפועל מהר אין נטייה: *מהרה, *מהרים, *מהרות). זהו ההבדל בין היטב שהוא תואר פועל, לבין המילה טוב שהיא שם תואר.

מילים כמו בְּהַתְמָדָה, בִּזְרִיזוּת, בְּשֶׁקֶט הן תוארי פועל, אך אפשר לנתח אותן גם כשם עצם + אות יחס:
בְּהַתְמָדָה = ב + התמדה, אות יחס + שם עצם.

בהשוואה לקבוצות האחרות – קבוצת תוארי הפועל היא קבוצה בעייתית מבחינת הזיהוי.

:מילות יחס

דוגמות: עַל, בְּ-, מִן, מִ-, אֶל, לְ-, לִפְנֵי, שֶׁל.

מילות היחס מקשרות בין פעלים לבין שמות עצם (השתמש בעט) או בין שמות עצם לשמות עצם אחרים (המחשב של אימא). מילות היחס ניטות בגופים השונים (על – עליך, עלינו; ב – בו, בך, בהם).

:מילות קישור

דוגמות: ו’ החיבור, אשר, לכן, לפיכך, כי, ש…, מפני ש…; אם.

מילות הקישור מקשרות בין צירופים, בין משפטים או בין יחידות תחביריות גדולות יותר, והן אינן ניטות בגופים השונים.