מיומנו של חתול שחור

פרק 1 בואו תכירו את המשפחה

כולם אומרים שחתול שחור מביא מזל רע! אבל לא ,לא במשפחה שלנו. המשפחה שאני אימצתי את עצמי אליה גרה בבית גדול אם גינה ויש לה חתולה זקנה…  מאוד זקנה.  צ’ופה זה שמה(זה כמובן לא אני – כי אני חתיך, צעיר , ושחור).   בעלי הבית הם אנשים מבוגרים ותמיד מגיעים אליהם הנכדים שלהם. במיוחד עכשיו בימי הקורונה , כשההורים  עובדים אבל הכיתות של הילדים לומדות מרחוק….הנכדים האלה מאד אוהבים אותי. כן, כן. באמת!!! גם אני מאד אוהב אותם. למשל : גל ותמר הידועות בשם “צילי וגילי”, תמיד תמיד , בזמן האוכל , דואגות להפיל מתחת לשולחן חתיכות מהשניצל שלהן , וידוע לכל שזה המאכל האהוב עלי . סבתא זהביק, כל יום חמישי , מכינה לכבודי ….כן, כן…לכבודי – שניצל. אההה…ויש כמובן את גיא. הוא ממש ממש אוהב חתולים. ואותי במיוחד…הוא לוקח אוכל מהצלחת של צ’ופה – החתולה הזקנה והרגזנית ,ומגיש ישר לי כלומר לבטן שלי. אולי זה בלי צלחת , אבל אוכל זה אוכל מה זה משנה?. אתם בוודאי מבינים כבר שבמשפחה הזאת יש מישהי שאני  שונא: זאת צ’ופה המעצבנת למשל, כל פעם שאני בא לקחת לה מהאוכל (אני לא גונב אני רק משאיל לבטן שלי)היא מייללת ואז כולם מגלים אותי ומגרשים אותי. נכון שהיא מעצבנת!? אההה בזמן שאני כותב לכם צ’ופה יושבת על הכיסא כמו  מלכה ושואגת עלי וזה ממש מפריע לי לכתוב. אני לא פחדן אבל אני חושש שהשאגות האלו יקראו לסבא דני שממנו אני קצת מפחד … אה אתם אפילו לא יודעים איך קורים לי…אז לא  קוראים לי החתול השחור אלא קוראים לי… קוראים לי… סוף הפרק אז תגלו בפרק הבא….

פרק שני – החתול השחור בפעולה

או קיי, אז כמו שהבטחתי , לא אבזבז זמן ואגלה לכם ששמי הוא איינשטיין. .

למה? אתם שואלים? ובכן זה בגלל שסבא דני אומר עלי שאני חתול חכם ושיש לי עיניים ” נבונות”. מסתבר שמאחורי כל ה”קישטא ” וה”לך מכאן” הוא די מחבב אותי…אתם לא חושבים? פעם כשהתחבאתי מתחת לשיח והצל כיסה אותי ולא ראו אותי בכלל,  שמעתי את סבא דני אומר לסבתא שבבוא היום  כשצ’ופה לא תהיה יותר הם יוכלו לאמץ את החתול השחור , כלומר אותי. אז מאז, אני החכם , החתיך והחמוד התחלתי לעשות להם פרצופים מתחנפים. אפילו את היללות שלי אני מילל בעדינות. בינתיים זה לא עוזר. אני לא מבין למה כי שלשום אני הסתכלתי בשלולית ואני באמת כזה חמוד

אז התחלתי להבין שזה לא יעבוד. שאני צריך לעלות שלב. …בהתחלה הפכתי לצ’ופה את הצלחת ושפכתי את האוכל שלה על הריצפה- וכל זה כדי שסבא דני יחשוב שצ’ופה עשתה את הלכלוך. אבל , סבא דני במקום להתעצבן על צ’ופה ראה בזה הזדמנות להעסיק את הנכדים שלו. שיעשו קצת ניקיון. תודה צ’ופה….אז מה שעשיתי עכשיו זה שלקחתי את הקנקן הצבעוני שדוד אסף הכין כשהיה ילד ופשוט גלגלתי אותו עד שנשבר. אבל גם זה לא עצבן את סבא דני והוא אמר לצ’ופה: “תודה חמודה , אני ממש לא סובל את הקנקן הזה….” לא הייתה ברירה. חשבתי על פתרון אחר. איינשטיין או לא איינשטיין?

פרק שלישי-השלמה בין אוייבים

ישנתי מתחת לשיח , כמו חזיר יבלות , (רק שאני יותר חתיך ממנו…) ועם בטן מלאה וראש צלול חשבתי איך להפוך חלק מהמשפחה. הגעתי למסקנה שמה שאני באמת רוצה לעשות זה …להשלים עם צ’ופה. כן, כן, אתם יכולים להסתכל עלי בחשדנות .  ולומר: “נפלת על הראש?” אבל אני באמת חושב שזה הדבר הנכון לעשות כי אתם צריכים להבין שצ’ופה היא לא בימי הזוהר שלה. היא זקנה וכבדה ומתקשה להגן על עצמה. ולכן היא עושה פרצופים מאיימים ומייללת בקולות מפחידים. בסך הכל אנחנו יכולים לחיות שנינו בגינה בידידות נהדרת….  אבל כדי להגיע לידידות כזאת צריך לדבר איתה. צריך להרגיע את הפחדים שלה…החלטתי ללכת לדבר איתה. בשפת החתולים , כמובן. יצאתי מבין השיחים ורבצתי במרחק  מצ’ופה המתחממת בשמש. צ’ופה כרגיל השמיעה קולות רטינה ואזעקה. אבל כיוון שאף אחד לא היה בבית ולא באו לעזרתה. לא זזתי ממקומי. ובמקום זה ייללתי בעדינות: “היי, היי צ’ופה, תרגעי…לא באתי להזיק או לגנוב, אני בסך הכל רוצה להיות חבר….” וצ’ופה שוב רוטנת באופן מאיים. “צ’ופה, אמרתי תהיי בשקט. אני רוצה לעשות איתך עסק. אני לא אגנוב לך מהאוכל. את תאכלי כמה שאת יכולה ואני אסתפק במה שנשאר…. בתמורה אני אגן עליך מחתולים זרים שעוברים בגינה….” דברתי כלומר ייללתי , בשקט ובעדינות ובעיקר עם הרבה סבלנות ובסוף צ’ופה הסכימה לעיסקה.

מאז אני, איינשטיין וצ’ופה הזקנה,  חברים. טוב אולי הגזמתי קצת. אבל אנחנו חיים בשלום ושנינו מרוצים…רגע, מה עושה בגינה חתול גינגי? אני צריך ללכת לשמור על האחוזה שלנו , אז ביי….