The journey to my soul

Looking at  the colors

I try to remmeber

Who was that girl who expressed them so harmoniously,

gently and joufully

I am going on a journey now ,

to bring her back.

שמעתי אותה

בערב האתמול

מחבקת את רגליה

בתוך עצב גדול

פניה מוחבאות

מבקשות מסתור

ולי אין מנוח

כי לה אין האור

והנה

הבוקר

קולה כבר מאיר

מורידה את השלט:

“זהירות שביר”

.

אך אני  בעצמי

שבורה

וקפואה

יושבת

לא זזה

צועקת לעצמה :

קומי”!

החליפי חלוק בבגדים!

קומי!

הזיזי רגליים בריקודים!

כי אין אחת כמוה

ורגליה המרקדות

והיא ממשיכה לשבת

עם רגליה

הצועקות

ריח טרפנטין

וחיפה עם האורות

אני מולם לבד

כורה את הבורות

כורה את בדידותי

רושמת אהבה

הלוואי תציף הכל

ובה אנו נטבע

יצופו גופותינו

הריקות מאהבה

ישחו אז נשמותינו

רק בה

רק בה

רק בה

.

היא חום , חיבור וטבע

היא -בטחון מוחלט

שיש

הכל בסדר

אהבה היא המקלט

היא מזינה

שומרת

היא תשחרר בזמן

היא לא תכבול

גוערת

היא מנשימה חמצן

היא תתפעל ממך-

האומץ, התבונה..

תתיר היא את הקשר

הקושר את כנפייך.

זה יקרה

Sitting in the sun

on rainy December

the warm shining weather

helps me remember

that everything passes

the joy

and the sorrow

you just keep on living

and hope for                                                  He’ll lift up his head

tomorrow                                                      and smile to the world

you will not regret                                         just

the sun will come out!                                    please,keep on living

The man on the bench will heal!                     so this will be heard.

with no doubt!

The park is so lovely

and sunny and green

Some people are sitting

and gazing the screen

the screen of dear life

so calm and serene.

The cat is now chasing

the doves to the tree.

The man is still sitting

with head in his hands

Please sir! Wake up!

and wash out the sands,

the dirt and the loss

the pain and the pitty

The world will be waiting

The world is still waiting..

ראשה השמנוני הלא חפוף

לכי להתקלח כבר

דחוף!

מה היא יושבת פה ומחזיקה

חתולה?

“לכי לסדר את עצמך!

התחילי לעבוד את יום השבת שלך!

הכך את מתבטלת?”

ליקקה החתולה את ידה

וכל גופה הוא עונג

מהחום, הבטחון  והאהבה.

נגעה היא בלחיי

קראה לי יפה

כתבה לי מלים

הביטה וחיייכה

ואני הצמאה

גומעת אהבה

גומעת התקווה

גומעת הבטחה

שאולי

אני

אוכל

לפתוח את ליבי

לחלוק את מתנותיי

לחיות הכי כנה

להיות פשוט

אנה

שקט

חתולה פרועה ושורטת

שקט

הרחוב ההומה

המכונית החולפת

שקט

מחשבות מרצדות

כל היום מרקדות

ומפריעות

לשכנים

שקט

הו תנוחי ילדה

הערסל של אלהים

מחכה

לך

הבוקר בפארק

ראיתי ציפורים

הדוכיפת ודררה

העירו

שמחתי

עיגלו לי את הקו

הדק

של החיוך

התעופפו

וצעקו

חיים

ומה את רואה שם?

שאלתי רבות

ומה זה אומר לך ?

הקשרים , מחשבות

הצבע העז , הצורות, התנועה

הנה הם שוחים !

הביטי! רואה?

רואה

מביטה

כמעט מתעוורת

מרוב הסתכלות

של העין

החודרת

אל תוך

נשמתי

פחדיי

ודמיוני הפרוע

חדלי התבוננות יקרה

התפרעי

בחייך

The faces

come to me

Through the leaves and the stones

through pavements

and branches

are they revieled

to me :

a black bearded man with an

angry face

and a gentlemen with a

brimmed hat.

They come

and dissappear.

I can be lucky enough

to see two or three faces

a day.

What a pleasure is it,

Nobody sees them

But me.

אני עושה את הלב שלי

שלם

משלימו איתו

בליטופים , מלים טובות ,

נתינה, ומנגינות רכות

משקה אותו

מים זכים

ולא חוסכת

נותנת לו

להפתח

בזמנו

וחשוב מכל –

מקשיבה לו.

הוא לוחש

ולעתים צועק

את אמיתתו.

ואני

לא דורכת

כדי לסתום

ולהשתיק.

הוא שלי

ובשבילי.

ואני

מקשיבה.