המרדף אחרי הקורונה

א’ חשוון התשפ”א

יומני היקר, כולם אומרים שאני צריך לעטות את מסכת הגומי אבל אף אחד לא יודע מה שאני מתכנן. מישהו יצר את הנגיף הזה, והוא בטח ישלח נגיפים יותר מסוכנים. לכן אני צריך להיות ב’היכון’ לכל מקרה. אני אחפש את היוצר של הנגיף. למזלי אני בארץ עם הכי הרבה נדבקים. אני לא אכתוב לך איזו ארץ, יומני, זה חסוי מידי. אז כנראה הוא יהיה במקום עם הכי הרבה חולים. אני אלך לשם. הגעתי לשם ואני עייף, אני צריך לנוח. ביי הלכתי לישון.

י’ חשוון התשפ”א

יומני היקר, התעוררתי הבוקר רענן ומלא מרץ. לגמתי ממעיין שעבר ליד העיר כמה לגימות. נכנסתי לעיר והלכתי באקראי, נותן למזל להנחות אותי. המזל האיר לי פנים, ובגלל זה כשנשענתי על קיר בסימטה צדדית הרוסה, שכבר הפסיקו לגור שם מזמן, פתאום עברתי דרכו. למזלי הצלחתי להתייצב בזמן ולא ליפול. מצאתי את עצמי בתוך מסדרון מואר היטב. חתיכות זכוכית צבעונית תלויות מהתקרה, שיקפו את האור כמו ויטראז’, יצרו בתוכו מראה מרהיב ביופיו. שלפתי את המסכה שלי והתקדמתי לעבר הלא נודע, שהתגלה לי תוך שניות ספורות. ציפור אדומה מזן לא ידוע למדע עטה לעברי. היא הייתה בגודל של עורב, אבל הייתה מוקפת אש. הציפור ירתה עלי חץ מאש. הסטתי את האש הצידה עם המסכה, וחבטתי עליה שלא תישרף ותיצור עשן רעיל. קפצתי על הציפור ונתתי לה מכה עם המסכה. התוצאה הייתה מפתיעה: הציפור הוסטה הצידה אבל לא נגרם לה נזק. התכופפתי מעוד התקפה צפויה, תלשתי אחת מחתיכות הויטראז’ ודקרתי אותה. הזכוכית דקרה אותה לעומק והיא מתה.

יומני היקר, אני עכשיו הולך לעבר ההמשך של המסדרון. לא יודע למה לצפות אך מקווה שזה לא הגרוע מכל. צלצול של פעמון מהדהד כאן. בטח אזעקה. מצב בכלל לא טוב. צדקתי, שני ציפורים תוקפות אותי, סובבתי את החוט שחובר לויטראז במהירות כמו טחנת רוח. החתיכה פגעה בציפור אחת, אבל החוט נשרף. נרתעתי אחור בניסיון להתחמק ממטח אש מכוון היטב, למרות ניסיון ההתחמקות המטח פגע בי. נפלתי. דמות מטושטשת של ציפור עטה עלי וחטפה אותי. במאמץ אחד אחרון תקעתי את חתיכת הויטראז’ בגופה של הציפור ואז הכל השחיר

י”א חשוון התשפ”א

יומני היקר, התעוררתי בתוך תא מחניק וחשוך. התא קטן, ועכשיו אני שם לב שמקור התאורה בתא הוא חלון קטן ומלוכלך שאי אפשר לראות דרכו. החלון חסום בסורגים, אני שם לב שהם לא מחוברים טוב. אולי אוכל להשתמש בזה. בנוסף יש כאן כמה לבנים, מקלות וחבל אחד קצת שחוק. יש לי רעיון: אני אשים מקל כמו ציר שעליו עובר החבל. צד אחד של החבל יחובר ללבנה, והשני ייקשר לסורג. אני אדחוף את הלבנה על הצד התחתון של הסורג שהחבל ימשוך את הצד העליון. הלחצים הנגדיים, כמצופה, הצליחו לעקור סורג אחד, אבל החבל נקרע. מכאן הכל היה ‘קל’: ניסיתי לצאת מהפתח שפערתי אבל הוא היה קטן מדי, ואין לי חבל לעקור עוד סורגים. אבל כשישבתי מיואש פתאום נדלקה לי נורה: אני לא יכול לצאת, אבל יש דברים שכן יכולים. אם החלון הוא מקור תאורה, אז כנראה זה חלון שנפתח לבחוץ. קודם כל אני מנקה את החלון ואז נדבר.

י”ד חשוון התשפ”א

יומני היקר, סיימתי את ניקוי החלון. יש בחוץ רחוב ובו עוברים אנשים. יש לי רעיון: אקח את אחד הדפים שלך, אקפל אותו למטוס ואכתוב עליו S.O.S. אטיס אותו לרחוב ואקווה שמישהו ימצא אותו ויתייחס.

האמת? לא חשבתי שזה יעבוד. אבל מישהו כן התייחס לזה: נער צעיר, בן שלוש עשרה בערך. הוא הסתכל היטב שאף אחד לא רואה אותו ופשוט קפץ על הסורגים. הסורגים יצאו ממקומם בקול מצמרר.הנער השתחל בזריזות פנימה, הסברתי לו מה קרה והוא אמר: צריכים מיד לחפור, בטח המקום שאנחנו מחפשים נמצא מתחת לתא. הוא לקח סורג אחד והכה על הרצפה. הרעש הפיל את שנינו, אבל להפתעתנו חור רחב נפער. מיד התחלנו לחפור.

ברגע שהתחלנו לחפור, קפץ עלינו דרך החלון השבור אדם לבוש בגד שחור ומניף גרזן. הנער קפץ והדף אותו בקלילות, מחטיף מכה לראשו של האיש. האיש חמק ונתן מכה אדירה על הנער, שהרים את הסורג עם שתי ידיו והדף את המכה. תוך כדי שהוא זז הנער השתמש בתנופה של האיש כדי להפילו ואחר כך לעלף אותו. בכוחות משותפים הוצאנו אותו מהתא, הלכנו לישון.

ט”ו חשוון התשפ”א

יומני היקר, כל היום עבדנו במרץ רב כדי לחפור לנו מנהרה.

ט”ז חשוון התשפ”א

יומני היקר, סיימנו את החפירות. הנער לקח  בתור נשק את הגרזן ואני לקחתי שני סורגים. המנהרה שחפרנו הובילה למסדרון, המשכנו עד הסוף.

עכשיו הבנתי מאיפה הגיעו כל הציפורים המוזרות: לפנינו ניצב איש מוקף בלהבות ובציפורים. בתנועת אצבע שלו עפו כל הציפורים ותקפו אותנו. הנער מיד זינק לתוך המערכה, מתיז ציפורים על ימין ועל שמאל. לפתע הרגשתי כח עובר בגופי. ישר זינקתי עם שני הסורגים בידי על האיש. האיש המופתע זז אחורה כדי לחמוק מהמכה, אלא שהוא לא הספיק ופגעתי בו ישירות. אבל המכה לא היתה כזו חזקה, הוא נחלץ ממנה וצרח: “ציפורים, תִקפו אותו!”

כל הציפורים תקפו אותי. הצלבתי את הסורגים והגנתי מהמכות. או לפחות ניסיתי, אבל האש צרבה את בשרי בכמה מקומות. מיד הנער הזדקף ונתן מכה שלא מן העולם הזה עם הגרזן. המכה פגעה בציפור, היא רוסקה. קמתי, נתתי לאיש מכה בעוצמה עם הסורגים. הוא זז במהירות אדירה ונעלם. הציפורים עפו ונעלמו מן העין. החלטנו על משמרות – חצי לילה אני, חצי לילה הנער – והלכנו לישון.

י”ז חשון התשפ”א

יומני היקר, לא קרה שום דבר מיוחד בלילה. היום התחיל בסיור כדי לחפש את האיש שנלחמנו בו. התברר שהמקום בגודל של עיר אבל בסוף מצאנו אותו בסמטה כאן. הוא נמצא במקום פחות יפה, מסתתר בין הצללים. הוא היה מוקף בצפורים כמו תמיד. מיד קפצתי עליו, כמו תמיד.

הפעם הוא נקט בטקטיקה שונה: הציפורים הקיפו אותו כמו מגן והוא מחא כפיים. אז קפצתי על ציפור, הטסתי אותה במכת סורג פילסתי לעצמי דרך אליו. באותו הרגע הוא פתח את ידיו. אש לוהטת יצאה מהם. פתאום הרגשתי כח, כמו מן רטט עובר בגופי. ברק יצא מסורג אחד, תחבתי אותו בחגורה, לא מבין מה אני עושה. תפסתי את הסורג השני במאוזן בשתי ידיים ועפתי. נחתתי על האיש, הנחתתי עליו את הסורג והוא נפל. לפתע נדלקה לי נורה בראש, זה לא מישהו שיוצר את הקורונה, זה הקורונה! מיד, בידיים כחושות ,לפתתי אותו, ואז הרטט התגבר… והתפוצץ על האיש. הכל חזר להיות שליו.