האבנים הגדולות-תקשוב וחדשנות בלמידה

מרצה זקן בבית ספר למנהל בארה”ב הוזמן לשאת הרצאה בנושא “תכנון זמן יעיל” מול קבוצה של חמישה עשר מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה”ב.

העביר האיש את מבטו באיטיות על פני הנוכחים, התייחסות אמר: “אנו עומדים

“.לערוך ניסוי

 המרצה הוציא מיכל זכוכית גדול מתחת לשולחן שהפריד בינו לכל מאזיניו, והניחו לפניו; לאחר התייחסות להוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס והניחן בעושים, אחת אחת בתוך המיכל.

מתי התמלא המכל ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, נשא המרצה אט אט את מבטו ושאל: “האם המיכל מלא?” כולם השיבו: “אכן”.

המרצה המתין מספר שניות ושאל: “האומנם?” שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.

בזהירות שפך את החצץ מעל האבנים וניר מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין הגדלים הגדולים, עד שירדו לתחתית המיכל ומילאו אותו. שוב נשא המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: “האם המיכל מלא?”

אחד ממאזיניו השיב: “נראה שלא”.

“נכון!” השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא חול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולים בין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: “האם המיכל מלא?”

הפעם, ללא היסוס, השיבו התלמידים המחוננים במקהלה: “לא!”

“נכון!” השיב להם המרצה הזקן, וכפי שציפו תלמידיו, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו.

שוב נשא המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: “איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?”

השיב אחד הנועזים שבין מאזיניו:

“אנו למדים שככל שנראה לנו שיומננו גדוש ומלא התחייבויות, הרי שאם נתאמץ באמת, תמיד לא יכול להוסיף עוד משימות ומטלות”.

“לא”, השיב המרצה הזקן. “האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותם אחר כך!”.

דממה עמוקה השתררה באולם. כל אחד מן הנוכחים ניסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.

הזקן התבונן בשומעיו ואמר: “מהן האבנים הגדולים בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתה באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם?”

* * *

כאשר תזהו מהן האבנים הגדולים בחייכם, הכניסו אותם ראשונות למיכל חייכם.