בשלושים השנים האחרונות  ההתפתחויות הטכנולוגיות הביאו לירידת ערך מוצרים ושירותים ולהעלאת המגוון אך יחד עם זאת הביאו למצוקה בתהליך הבחירה. ככל שרבו האופציות כך התקשה האדם ה”נורמאלי” לבחור ביניהן. אם נוסיף את העמדת האדם וחופש הבחירה במרכז גם אופציות סגנון המחייה הביאו למצוקה נוספת בפן הפסיכולוגי. האדם למד להעמיד אופציות ואפשרויות שונות אך לא השכיל ללמד את עצמו כיצד לבחור ביניהן.

בתהליך ההחלטה  נדרש מהבוחר לנבא את התוצאה הנכונה/הרצויה לבחירתו ולפיכך לקבל החלטה כשלפנו עומדות אופציות מרובות יותר מאשר בני הדורות הקודמים. אך שינויים תכופים בטכנולוגיה וסגנונות החיים אינם מאפשרים לנבא נכונה במיוחד לטווח הארוך ולכן כל בחירה מסתירה בחובה הימור. הימור לגביי התוצאה והימור לגביי הצורך העתידי בתוצאה.

בימים עברו  ההבדלים בין הדורות היו איטיים יותר וקטנים יותר, האופציות היו מועטות יותר ולכן תהליך הבחירה היה קל יותר. לדור הצעיר היה קל יותר להסתמך על ניסיון הדורות הקודמים והיה צריך לבחור בין אופציות מועטות יותר. באשר לסגנון החיים לא הייתה פתיחות לסגנונות חיים שונים, חופש הבחירה עדיין לא היה מקודש, והפתיחות לסגנונות חיים שאינם מקובלים על הזרם המרכזי  כפי שיש היום לא היו קיימים, ואי אפשר היה לחשוב על אופציות שנגדו הלכי רוח או סגנונות מקובלים.

כל אלה נעלמו והשאירו את הדורות הצירים עם חופש ענק לבחור בין אופציות חומריות שונות ואופציות אישיות רבות וזאת ללא יכולת להסתמך על ניסיונות הדור הקודם. דבר זה מביא למצוקה עצומה בתהליכי קבלת החלטות אצל הדור הנוכחי   והסיכוי לקבלת החלטה או לשביעות רצון מההחלטות הולכת ויורדת. לכן הבנה של התהליך והבנה כי החלטה במתב של ריבו אופציות ההולך וגדל מביא למצב של הימור הולך וגדל ביכולת הניבוי של התוצאה או הצורך העתידי. מרגע שנדע זו נוכל להישען אחורה לאחר קבלת ההחלטה ולדעת שלא הכל בידי מקבל ההחלטה ויוכל להשלים עם התוצאה באם לא יוכל לשנותה בהתאם לצורך או

או לרצון.

לרצון.

אז אם אתם רוצים קבלת החלטות מסודרת  ומובנית בכל פעם שאתם הולכים למסעדה, שכחו מזה, עד שתסיימו את התהליך המסעדה תהיי סגורה שלא לומר תהיה כבר בפשיטת רגל.

אם אתם מתכוונים לקנות דירה השקיעו בכך יותר מאשר בקניית קילו עגבניות.

תהליך קבלת ההחלטות איננו אחיד הוא מתחלק להחלטות גדולות או קטנות, חוזרות על עצמן או חד פעמיות, כאלה שיש לנו או לאחרים ניסיון בתוצאותיהם, וכן גם למצב הרוח שלנו יש השפעה בתהליך ותופתעו  למצב הרוח של המחוקק יש השפעה לא מבוטלת כאשר ברצונו יוסיף או יגרע ממד כלשהו בתהליך וישנה אותה.

החלטות קטנות וחוזרות על עצמן בדרך כלל נקבל באופן אינטואיטיבי המסתמך על הניסיון שלנו כאן למשתנים הסביבתיים תהיה פחות השפעה כגון למחוקק, בהחלטות כאלה  יש בדרך כלל סיכונים קטנים מפאת יכול הניבוי הנובעת מניסיונות מרובים קודמים, אך לעומת זאת החלטות גדולות שישפיעו עלינו לטווח ארוך מאחר והן לא החלטות נדושות והניסיון בהן לא רציף ומספר המשתנים בהן גבול יותר  וגם למחוקק למשל יש מה לומר (כגון בנושא מיסוי בתהליך קניית דירה).

תהליך של החלטות  גדולות וארוכות זמן דורש תהליך מובנה יותר משום שהסיכון גדול יותר וולכן הזמן המוקצה לתהליך ההחלטה ארוך יותר.

תהליך קבלת החלטות זה דבר רציני בעל מרכיבים רבים שחלקם ידוע לנו וחלקם לא משהו כמו יד נעלמה, חלקם באחריותנו הבלעדית וחלקם אין לנו כל השפעה עליהם, לא תמיד אנו יודעים מה הוא מה ולכן כל החלטה נידונה לניבוי ולא לתוצאה מובטחת, אם אתם רוצים תוצאות מובטחות תלכו ללמוד מתמטיקה, אם אתם רוצים לשרוד את תוצאות החלטותיכם אולי פילוסופיה תתאים. אם כבר הזכרנו פילוסופיה אז גם היסטוריה תעזור כדי להתחיל לדבר על תהליכי קבלת החלטות.

ההיסטוריה של נטל קבלת ההחלטות

הכוח העליון

עד העידן המודרני תהליך קבלת ההחלטות היה פשוט יחסית. היו כוחות על בדמות מספר או אל יחד עליון. למען האמת אמונה באל יחדי מייתרת  את הצורך  לבחור ולהחליט באיזה אלוהים לבחור, יותר מדי אופציות. תופעת האלילים לפי נושאים הייתה די נפוצה, היו סתירות בין האלילים השונים, והאדם מצד אחד נתן לאליל שלו את זכות קבלת ההחלטות, אבל לעזאזל כל אליל החליט אחרת והיה צריך להחליט למי להאמין ומתי. האל היחיד די פתר בעיה וכעת הייתה מערכת החלטות אחת בעת סתירות מעטות יותר.

עתה כמישהו אחד מחליט את ההחלטות  אשר בני האדם קוראים להם מצוות, ההחלטה הבאה שעמדה לפתחו  של  האדם  הייתה  מה הפרוש הנכון של החלטת האלוהים ואיך לבצען?  שוב האדם  הצטרך לקבל עליו את עול קבלת ההחלטות ותפקיד זה לקחו עליהם אנשי האלוהים  אשר פירשו את החלטות האלוהים באופן שיתאים יותר להשקפת עולמו ואורח חייו של האלוהים , ולא סתם במסכת אבות כתוב “עשה לך רב”.

מערכת  זו הייתה יציבה פחות או יותר עד העידן החדש אשר החל עם המהפכה התעשייתית ונמצא בעיצומו בתקופת המהפכה הטכנולוגית ומתעצם עם כניסת האנושות לעידן טכנולוגיות המידע. העידן החדש יצר את תנועות ההשכלה והחילוניות , וככל שבני אדם  מצאו פערים  וסתירות בין הידע הדתי למדעי גברה תופעת  “האדם במרכז” .  אפשר לומר שעל האדם החילוני  הוטלה מערכת קבלת ההחלטות.

עצם לקיחת האחריות על קבלת החלטות היא משימה לא פשוטה, וזאת משום שההחלטה עברה מהכוח העליון  שלקח את ההחלטות לא על עצמו אלא על בני האדם, והם אלה שהצטרכו לשלם את מחיר החלטותיו בעולם הזה או בעולם הבא. אבל אם האדם  מקבל את ההחלטות וגם משלם על התוצאה אז רמת ההיסוס בקבלת ההחלטות גדלה .

התשלום  על טיב תוצאת ההחלטה בין החלטות הכוח העליון  על האדם למול התשלום שנגבה כל ידי האדם בהחלטותיו מסתכם בסך הכול בתנאי התשלום ובהרגשת האשמה. הכוח העליון  גובה את התשלום בעולם הבא, והחלטות האדם נגבות כבר בעולם הזה. לא סתם התשלום הנו בעולם הבא ולאו דווקא בעולם הזה, הרחקת ההחלטה מהתוצאה מפחיתה את הביקורת במקרה של כישלון תוצאתי של ההחלטה, ואילו במצב של כישלון או הרגשת כישלון בהחלטות שמקורן באדם התשלום או הרווח מידיים. גם אם אין סמיכות בין ההחלטה והתוצאה התשלום בעולם הזה מידי. האדם על החלטותיו יכול לבוא בטענות אל עצמו בעוד שנגד הכוח העליון  קצת בעייתי לבוא בטענות, מפאת האיסור או היכולת.

המאמינים יודעים מה הכוח העליון רוצה או לא רוצה, מתי הוא מעניש ומתי משפיע טובה, אבל ברגע שנוצרת סתירה בין מה שהוא רוצה ובין התוצאה אז האדם במקום לבא בטענות עקב הסתירה הוא מעדיף לזרוק את ההחלטה ותוצאתה שוב לכוון הכוח העליון בבחינת “אנחנו קטנים מדי להבין את שיקוליו”.

בקיצור אם בהחלטות כוח עליון עסקינן הרווח וההפסד יקרו בעולם שכולו טוב ולכן בעצם הכוח תמיד צודק לא משנה מה הייתה ההחלטה, ואילו החלטות האדם מתבררות כאן ועכשיו, ותודו שיותר קשה לאדם לקחת אחריות כזו גדולה, גם להסתכן, גם לשלם עכשיו וכאן במזומן וגם לבוא בטענות לעצמו.(תזכרו שלשלם בקרדיט פחות כואב מלשלם במזומן והקרדיט אצל אלוהים הוא התשלום בעולם הבא).

האדם המאמין הוא יכול להתבסס על ציוויי הדת שבע”פ או בכתב והוא יכול לשאול את נציג הכוח העליון עלי אדמות בנושאי אורח חיים והחלטות ערכיות, אם כי בנושאי החלטה חומריים ההחלטה והבחירה של שלל האופציות הנטל עליו גם לא קל, מה שמקל עליו את ההחלטה זו ההשלמה מראש ש”הכל לטובה” ו”הכל בידי הכוח העליון ” ובמה שיוצא הוא בהכרח אמור להיות מרוצה.

נטל/חופש הבחירה והקושי בקבלת החלטות

האדם המודרני קידש את החופש האישי ובמיוחד החופש לבחור, ככל שהאדם התיר  איסורים ועכבות וככל שהטכנולוגיה הגדילה את מגוון האופציות שאפשר להכניס לתהליך קבלת ההחלטות, כך תהליך קבלת ההחלטה הלך והסתבך. תופעה זו ממשיכה להתעצם כמו כדור שלג שהולך וגדל, ובאותו אופן ייסורי האדם הולכים וגדלים ושוב הוא מחפש את מי שיעזור לו לחשוב על האופציות הקיימות ולנסות לקבל החלטה, או ששוב מוצא הוא כוח חיצוני בדמות אדם כגון פסיכולוגים, מתקשרים, גורואים ורבנים למיניהם, וכך הוא מוודא שהעולם יהיה יותר ברור או לפחות האחריות לתוצאה תרד ממנו סוף סוף.

תודו שקל יותר לקחת החלטה על מישהו אחר ולא על עצמנו. כשאנחנו עוזרים למישהו לקבל החלטה שלא לומר אומרים לו מה ההחלטה שעליו לקבל, אז באמת אנחנו לא במוקד הלחץ והרגש ולא אנחנו עומדים לשלם את המחיר. (אם תהיה הצלחה תהיו בטוחים שנזכיר לנישום זאת עד סוף ימיו), הנטל בקבל החלטה הוא די גדול וצריך להיות אמיצים לקבל החלטות שאנחנו במרכזן.

אחת הדרכים להוריד מנטל ההכרעה והאחריות של מנהלים היא  לקחת יועצים  על מנת שיסיעו  לנשיאה בנטל הנושאים ותתי נושאים שעליהם יש לתת את הדעת בטרם הכרעה, וכן על מנת לשאת בנטל האחריות הנובעת מתוצאת קבלת ההחלטה ובמיוחד במקרה של ספק לגבי טיב התוצאה. רק מי שלא צריך לתת דין וחשבון על החלטות  כמו הכוח העליון יכול לשאת בנטל ההחלטות לבדו, הכוח העליון לא זקוק ליועצים כלל וכלל, השאר כנראה שכן.

הראשון שיכול לבחור מאופציות שונות יחווה הרגשת החמצה לעומת האושר של האחרון שקיבל את האופציה היחידה/האחרונה. מצב זה נצפה כאשר בשכונה מסוימת היו 14 מגרשים לבחירה. הבחירה הייתה על ידי הגרלה מי יהיה זה שבוחר ראשון. מי שבחר ראשון עד לעצם היום הזה לא בטוח שבחר טוב משום שלכל מגרש היו אפיונים אחרים של גודל, נוף…..ואילו הבוחר האחרון שמח שעול ההחלטה נלקח ממנו. מכאן ניתן להסיק שאנשים נוטים לחשוב שהאופציה האפשרית שלא נוסתה על ידם וודאי הייתה יכולה להיות הטובה ביותר.

קורלציה בין כמות האופציות לדחייה או אי קבלת ההחלטה די ברורה. ככל שכמות האופציות גדלה כך הסבירות לקבלת החלטה יורדת  וגורמת לדחייה או לאי קבלת החלטה. במצב של אופציות מרובות במקרה של החלטה “חשובה” מרחב ה”טעייה” יכול להיות רחב יותר והמחליט ירגיש שהוא זקוק לזמן רב יותר אשר יכול להימשך לנצח. במקרים של קבלת החלטה חשובה או מתוך אילוץ השאלה היא רק שאלה של זמן, ההחלטה תתקבל בשלב כלשהו. במקרה של החלטה הנובעת מתוך דחף וללא תכנון מוקדם  ההחלטה  פשוט לא תתקבל, המחליט לא ירגיש בחסרונה ואם ממילא זו הייתה החלטה לא מתוכננת ואין שום אילוץ ולוח זמנים לקבלה היא מתפוגגת. מצב זה צריך להדאיג במיוחד את מי שמתפרנסים משיווק ומכירה.

ובכלל אומרים שאנשים נוטים לחשוב שהאופציה שלא נוסתה על ידם וודאי הייתה יכולה להיות הטובה ביותר.

קבלת  החלטה, צורך או אילוץ?

רוב בני האדם מבקשים יציבות וחוששים מאי וודאות או גרוע יותר מכישלון, ומה יציב יותר מהכרת המצב הקיים והשהייה בחיקה החם והבטוח של מערכת ההרגלים? רוב בני האדם ייקחו החלטות רק כאשר נוצר אילוץ המכריח אותם לקחת החלטה, אלה האמיצים או ההרפתקנים יותר שמבקשים להפיג את השעמום ולהכניס אי וודאות לחייהם, הם אלה אשר יקבלו החלטה שלא מתוך אילץ כלשהו. אצל אלה מרכיב התקווה והאופטימיות משמש זרז לשינוי על ידי קבלת החלטה.

כל היצורים החיים מקבליים החלטות, ככל שהייצור איננו מפותח אוטומטיות יותר,יצורים מזהים דפוסים אשר יקלו עליהם את מציאת הביטחון הבסיסי והמזון, ברגע שנמצא הדפוס הנדרש היצור יחזור עליו באופן אוטומטי. למשל חיפוש אחרי מזון יתבצע בצורה מקרית בתחילה עד אשר יתקבע דפוס מסוים כמו טרף שנמצא במקום מסוים ובזמן מסום ואז היצור יכוון את החלטת הארוחה שלו לדפוס של הימצאות המזון.

כך בני האדם, רוב החלטותיהם היומיומיות מכוונות דפוס מסוים אשר הופך להרגל, אשר לשנות אותו יש להחליט להגיע לצומת קבלת החלטות ואז להכריע. (מה שייתכן ויצור את ההרגל הבא).

מי שמנצל הרגלים של בני האדם היא תעשיית הפרסום שבשליחות חברות מוצרי הצריכה, תעשייה זו מבררת מה הם הרגלי בני האדם בתחום אות היא מתבקשת לקדם ואז או שמשפיעה על הצרכן לשנות את הרגליו וכתוצאה מכך את העדפותיו, או ליצור הרגל חדש תוך כדי מצג כאילו הצרכן הוא מקבל ההחלטה, אבל על כך בתת פרק נפרד בהמשך.