איבדתי חבר

איבדתי חבר.

כשנספר על השנה הזאת לילדים שלנו כל אחד בטח יספר משהו אחר. לאחד היה קשה בסגר הראשון. לשנייה ללכת עם המסכה .לסבא וסבתא – לא להיפגש עם הנכדים. לשוטר – לתת קנסות, לרופאים לעבוד בלי הפסקות. לדתיים להתפלל לבד בבית, למורים לעשות שיעורים בזום…וגרוע מכל – לא ללכת לים!

אבל אני חושב שאני אספר לילד שלי משהו אחר.

אני בקורונה הזאת איבדתי חבר ואני לא יודע על מי אני כועס יותר – עליה או עליו…

לפני קורונה הכל היה בסדר ביננו – דיברנו על פורטנייט ומיינקראפט, הוא היה בא אלי ואני אליו והיינו משחקים הרבה ביחד.

ואחר כך  בקורונה משהו קרה…

כשהזמנתי אותו אלי הביתה הוא אמר שהורים שלו אמרו שאצלנו צפוף ובגלל זה אפשר להידבק יותר בקורונה. אני לא ממש מבין בזה אבל נראה לי שלקורונה לא משנה אם בית גדול או קטן.

נעלבתי מאוד.

ההורים שלי הסבירו לי  שבתקופה הזאת הרבה אנשים מאוד מאוד מפחדים להידבק ויש כאלה שלא יוצאים בכלל מהבית!

אני לא מפחד מקורונה.

בת דודה שלי חלתה בקורונה ואפילו חום לא היה לה, רק קצת נזלת וזהו. מישהו כתב על הקיר של הבניין שלנו – “אני אוכל את קורונה לארוחת בוקר” .

זה לא אני כתבתי אבל אני מסכים עם זה.

אחר כך היה שוב סגר ולא דיברנו.

לפני כמה ימים חזרנו לבית הספר

אבל לא ממש דיברנו.

היה לי מאוד עצוב מזה.

היינו חברים טובים 4 שנים…

אחרי שבוע בערך הוא ניגש אלי בהפסקה וביקש סליחה. סלחתי.

אבל אני מבין שחברים טובים אנחנו כבר לא נהיה…

ההורים הסבירו לי שחברות אמיתית שורדת גם בימים קשים. ואם לא – אז היא לא אמיתית.

אני מסכים עם זה אבל עדיין כועס על קורונה.