מופע הקולנוע של רוקי 1975

מופע הקולנוע של רוקי, עבר במהלך השנים גירסאות שונות, מהווסט אנד בלונדון הוא עבר לברודוויי ומשם הוא עבר לקולנוע, ומכישלון קופתי הוא נהפך לסרט שהוצג בבתי הקולנוע יותר זמן מכל סרט אחר. הסרט המשיך להיות מוקרן כל העת הזאת בבתי קולנוע, שבהם נמשך גם הפולחן שמלווה אותו.

מופע הקולנוע של רוקי הוא סרט הפולחן הגדול של כל הזמנים. מחזמר רוק המצדיע לסרטי האימה ומד”ב של שנות החמישים והשישים. זוג צעיר נקלע בליל סערה לטירה של הפרופסור המטורף פרנקפורטר מכוכב הלכת טרנסילבניה. סרט המנסה, בדרך קלילה, לשבור כמה שיותר טאבואים של החברה המערבית.

בעת היותו שחקן מובטל, ריצ’רד או’בריאן כתב את המחזמר “מופע האימים של רוקי” כדי להעסיק את עצמו בערבי החורף.

הוא רצה לשלב במחזמר אלמנטים שונים, כגון ההומור, סרטי הכושר והשרירים של סטיב ריבס, רוק אנד רול ועוד. אחד מהנושאים המרכזיים של המחזמר הוא הטרנסווסטיזם, אשר על פי או’בריין לא תוכנן במקור להיות נושא כה בולט, כפי שזה היה בסופו של דבר.

הכוכב טים קארי נזכר במפגש הראשון שלו עם התסריט:

שמעתי על ההצגה, כי גרתי ברחוב פדינגטון, פינת רחוב בייקר, והיה שם חדר כושר ישן. פגשתי בריצ’רד או’בריאן ברחוב, והוא אמר לי שהוא בדיוק היה בחדר הכושר, כדי לראות אם הוא יכול למצוא שרירן שיכול לשיר. אמרתי, “למה אתה צריך שהוא ישיר?” [צוחק] והוא אמר לי שהמחזמר שלו עומד לעלות, ושאני צריך לדבר עם ג’ים שרמן. הוא נתן לי את התסריט, ואני חשבתי לעצמי, “אם זה עובד, זה הולך להיות היסטרי”.

לאחר שתי תצוגות טרום-בכורה, המופע הועלה לראשונה – ללא הפסקה – באולם הקומה העליונה של תיאטרון רויאל קורט, הכולל 63 מושבים. השחקים היו טים קארי, פטרישיה קווין, נל קמפבל , ג’ולי קובינגטון וכן היוצר ריצ’רד או’בריאן. ההפקה הקאמפית הפכה לניצחון יצירתי וזכתה לביקורות חיוביות ולהצלחה מסחרית.

צילומי הגרסה הקולנועית של המחזמר החלו עוד לפני שהמחזמר הועלה בברודוויי. אובראיין ושרמן עיבדו את המחזמר לתסריט ושרמן נבחר לביים. לצורך הפקת הסרט השתמשו אובראיין ושרמן ברבים מאנשי הצוות והשחקנים שהיו מעורבים בהפקה המקורית. מאחר שהתקציב של הסרט היה קטן, צמד היוצרים נאלצו לוותר על כמה רעיונות שהיו להם בנוגע למעבר מהבמה אל הבד.

הסרט הוקרן לראשונה בלונדון ב-14 באוגוסט 1975 ובלוס אנג’לס ב-26 בספטמבר של אותה שנה. רוב המבקרים קטלו את הסרט (אך שיבחו את הופעתו של טים קארי בתפקיד הראשי), והקהל לא נהר לבית הקולנוע היחיד בלוס אנג’לס שהקרין את הסרט. לפיכך החליטה חברת פוקס המאה ה-20, שהפיצה את הסרט בארצות הברית, לבטל את הקרנתו בשמונה ערים נוספות, ובהן ניו יורק, שבה הסרט היה אמור לעלות בליל כל הקדושים.

למרות (או בגלל) הביקורות הפושרות, זכה הסרט למעמד של סרט פולחן והוקרן מדי לילה בחצות בבית הקולנוע וייברלי בניו יורק. הקהל התחיל לצעוק שורות “השתתפות קהל” (Audience participation lines, או בראשי תיבות AP lines) לדיאלוגים של הדמויות בסרט, שכללו בדיחות מיניות וולגריות, התייחסויות לתרבות הפופ והתבדחויות על חשבון הדמויות והשחקנים.

מפיצי הסרטים הישראליים לא רצו להביא את הסרט בהתחלה לארץ. ב– 1975 “מופע הקולנוע של רוקי” לא הצליח, אבל במחצית השנייה של שנות ה–70 כבר נוצר עניין גדול סביבו מעבר לים.

40 שבועות הוקרן “מופע הקולנוע של רוקי” בבית הקולנוע “פריז” בהקרנות סדירות, ואחר כך במשך ארבע שנים ברציפות הקרינו אותו בחצות וב–2:00 בלילה. גרשט סיפר שמספר הצופים שבא לראות את הסרט בלילות היה מדהים, גם יחסית לסרטים מצליחים באותה התקופה. הקהל חזר להקרנות שוב ושוב, ובתל אביב מי שלא היה ב”מופע הקולנוע של רוקי”, לא נחשב.