מסגרת של שגרה

כשהשמש זורחת וקרן אור היא שולחת,
אני יודעת שהגיע הזמן להתעורר, לקום ולהתארגן.
לא לשכוח תיק ואוכל ולשער בית הספר לפסוע באושר.

בכתה אני נפגשת עם חברות וחברים.
שרה, משחקת ולומדת דברים חדשים ומעניינים.

אחר הצהריים אני בחוג או עם חבר,
ובערב זמן משפחה עם ארוחה,
ואחר כך מקלחת חשובה!

אני הולכת לישון,
לא שוכחת נשיקת לילה טוב,
חולמת חלומות ומתעוררת לבוקר אור.

אמא אומרת שזו שגרה.
פעולה שחוזרת על עצמה כל פעם מחדש.
יש לפעמים שינויים לכאן או לכאן,
אבל בגדול זה הסדר,
וככה שומרים על מסגרת.

יום אחד המסגרת נשברה,
והשגרה כבר לא נשארה כמו שהיתה.
הסבירו לי שהקורונה שינתה את התמונה.

לבית הספר לא הולכים
וגם לא נפגשים עם חברים.
אנחנו לומדים עם המחשב
ובזום מקבלים שיעורים ורואים את המורים.

נשארנו בבית המון ימים,
עד שהודיעו שלבית הספר חוזרים.
המסיכה על הפנים
ואלכוג’ל ומגבונים הצטרפו לתיק עם הספרים.

קבעו לנו חוקים חדשים.
חלק מהם לא ממש נעימים.

אנחנו אוהבים להיות חופשיים,
כי אז אנחנו יותר מאושרים.

בקורונה ראינו הפגנות
ושמענו סיסמאות.
הסבירו לי שזו דמוקרטיה
וחופש ביטוי לכל הדיעות.

והדבר החשוב באמת,
זה להמשיך להיות חברת אמת ולעזור לאחר.

נכון שהקורונה שברה את החוקים,
וניפצה לנו הרגלים ישנים ואהובים.

אבל בזכותה התחלתי ללמוד ולאהוב גם דברים חדשים.
להיות יצירתית,
ולנצל את המצב לבנות לי מסגרת חדשה,
לתמונה שבה אני עושה
כל מה שאני רוצה.