שלמה המלך והדבורה

מגישה: רננה בר שלום

שכתוב טקסט מתוך אתר נגבה. לצפייה במקור.

ביום קיץ אחד, בשעות אחרי הצהרים,

שכב שלמה המלך בגנו, לנוח בצל עץ התאנה.

מסביבו היה שקט, והמלך נרדם .

לפתע, התעורר המלך בבהלה,

דבורה קטנה עקצה אותו באפו.

האף התנפח והתנפח כמו בלון.

ולמלך כאב מאוד…

המלך כעס מאוד ושאל ברוגז רב:

“מי החצופה שעקצה אותי באפי ?”

התקרבה אליו דבורה קטנה ואמרה לו:

“אל נא המלך, אל נא תכה,

דבורה קטנה אני ועוד לא למדתי להבחין

בין אף לפרח ובין אף לאף”.

“אף המלך יפה כמו ורד.

אנא, רק הפעם סלח לי על הטעות המצערת,

ויום אחד אולי אוכל להשיב לך טובה”.

“עופי לך קטנה” קרא המלך “לפני שאתחרט”.

עפה הדבורה ונעלמה.

והנה יום אחד,

באה מלכת שבא היפה והחכמה אל הארמון

כי שמעה שהמלך שלמה חכם מכל אדם.

היא באה כדי לנסות אותו בחידות.

בקשה המלכה ממשרתיו

להניח לפני המלך פרחים רבים.

כל הפרחים היו עשוים ממשי

חוץ מפרח אחד שהיה אמיתי.

קשה היה להבחין בין פרחי המשי,

לפרח האמיתי, כי כולם דומים .

אמרה מלכת שבה בליבה:

“לעולם לא ימצא המלך תשובה לחידתי”.

המלך שלמה עמד וחשב ולא יכל להחליט.

האם זהו הפרח? אולי זה? ואולי אחר?

איך ידע? איך יפתור את החידה?

והנה לפתע, שמעה אוזנו של המלך קול זמזום

דבורה קטנה התקרבה אל הפרחים.

היא עפה ועפה ופתאום ירדה ועמדה על אחד הפרחים.

אמר שלמה המלך למלכת שבה:

“הנה, זה הפרח האמיתי”.

התפלאה מלכת שבה ואמרה:

“אכן פתרת את חידתי.”

וכך השיבה הדבורה הקטנה,

טובה גדולה לשלמה המלך.