הפרעת אכילה – בולמיה

מהי בולימיה?

בולימיה היא הפרעת אכילה חמורה המאופיינת באפיזודות קבועות של התקפי זלילה (אפיזודת זלילה בולמית ממוצעת נעה בין 2,000 ל-2,500 קלוריות), במהלכן קיימת תחושה של חוסר שליטה על האכילה, ואחריהן טקס היטהרות באמצעות שיטות שונות.

בולימיה נפוצה הרבה יותר בקרב נשים, כאשר רק כ-20%-10% מהאנשים אשר סובלים מבולימיה הם גברים. אנשים בכל הגילים עלולים לסבול מבולימיה, אך הפרעת האכילה נפוצה יותר בקרב מתבגרות ונשים צעירות.

הגורמים לבולימיה 

הסיבות להתפתחות הפרעה מסוג בולימיה מגוונות ולעתים מכילות גורמים ביולוגיים, נפשיים וחברתיים גם יחד. בין היתר, אנשים אשר סובלים מבולימיה בדרך כלל אוכלים בצורה כפייתית כבריחה מרגשות ובעיות כואבות בחיים. לאחר האכילה, בגלל פחד מעלייה במשקל ותחושת אשם על התנהגות בלתי נשלטת, הם מנסים להפטר מן האוכל לפני שהוא נספג בגוף. אחרי שהם נפטרים מהאוכל הם מרגישים לכאורה יותר רגועים, נקיים ושלווים, אבל בנוסף לכך הם מרגישים חלשים, רועדים ומובסים פיזית ונפשית.

לעיתים קרובות טרם התפתחה בולימיה היתה תקופה של אנורקסיה. כך שגורם נוסף לזלילות הן דיאטות ממושכות והרעבה. הגוף הרעב מתאווה לתזונה, ואם האדם הזולל בתגובה לתחושת הרעב פוחד מעלייה במשקל, הוא ימצא דרך להתנקות כדי להפטר מהקלוריות המאיימות.

הקריטריונים לאבחנה של בולימיה

א. אפיזודות חוזרות של התקפי אכילה (בולמוסים). בולמוס אכילה מאופיין על-ידי אכילה בפרק זמן מובחן (בתוך עד כשעתיים) כמות של מזון שהיא לכל הדעות גדולה יותר בהשוואה למה שיאכלו רוב האנשים בפרק זמן דומה ובנסיבות דומות, יחד עם תחושה של אובדן שליטה על האכילה במהלך האפיזודה (תחושה שהאדם לא יכול להפסיק את האכילה או לשלוט במה ובאיך שהוא אוכל).

ב. חזרה על התנהגויות מטהרות/מפצות בלתי הולמות אשר נועדו למנוע עלייה במשקל, כגון: הקאות יזומות, שימוש לרעה במשלשלים, במשתנים, בחוקנים ובתרופות אחרות, צום או פעילות גופנית מוגזמת.

ג. בולמוסי האכילה וההתנהגות המפצה מתרחשים בממוצע לפחות פעם בשבוע בשלושת החודשים האחרונים.

ד. ההערכה העצמית מושפעת באופן מופרז ממראה ומשקל הגוף.

ה. ההפרעה לא מתרחשת כחלק מאפיזודה של אנורקסיה נרבוזה.

סימני אזהרה לבולימיה

אצל הסובלת מבולימיה הירידה במשקל בדרך כלל אינה חדה כל-כך (ולכן קשה יותר לאבחן את ההפרעה), אך יש מספר התנהגויות וסממנים גופניים העשויים להעלות חשד לבולימיה.

• עדויות לאכילה בולומוסית, לרבות העלמות כמויות גדולות של אוכל בזמן קצר או מציאת אריזות ועטיפות של מזון המצביעות על צריכת כמויות גדולות של מזון.

• עדויות להקאות. הסובלת מבולימיה תשתמש לעיתים תכופות בשירותים לאחר הארוחה, כאשר היא יוזמת הקאות בעקבות התקף זלילה לשם “היטהרות”.

• עדויות לאריזות של משלשלים ו/או משתנים.

הטיפול בבולימיה

מכיוון שהפרעות אכילה הן מורכבות, טיפולים יעילים צריכים להיות כוללניים ומגוונים. בהתחשב בנסיבות האינדיבידואליות של כל מטופל, מספר אפשרויות טיפול יכולות להתאים: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, פסיכותרפיה, טיפול קבוצתי, טיפול משפחתי, טיפול באומנות ו/או תנועה, יעוץ דיאטני, תרופות לטיפול בדיכאון ועוד. במקרים מסוימים נדרש אשפוז – כדי לתקן הפרעות אלקטרוליטיות והתייבשויות שעלולות להסתיים במוות. הסביבה האשפוזית יכולה לתת לסובלים מבולימיה הזדמנות להתייצב, לקחת פסק זמן מ’מעגל הרשע’ של הבולמוסים וההקאות וללמוד הרגלי אכילה חדשים, הרחק מהלחצים שבדרך כלל משפיעים על התנהגויות האכילה שלהם. עבור הסובלים מבולמיה אשר נמצאים במשקל גוף תקין ואינם בסכנה גופנית, עדיף בדרך כלל לבחור בטיפול מרפאתי-אמבולטורי (אשפוז יום).