תפוחים מן המדבר/ סביון ליברכט

כל הדרך משכונת “שערי-חסד” בירושלים ועד משטח החול הגדול שם הכריז הנהג “נווה מדבר”, וחיפש אותה במראָה שמולו, הייתה ויקטוריה אברבאנל – לבָהּ סוער בה ואגרופיה קשים – נתונה בעניין אחד. ארבע פעמים ירדה ועלתה באוטובוסים הבאים אל התחנות ויוצאים מהן, שוב ושוב התירה את מטפחת השבת שהתפרעה ברוח ועטפה בה את ראשה, העלתה מכיס תיק הרשת שלה לחם בנייר חום ותפוח שלִבּוֹ רע, והסמיכה תפילת הפרי לתפילת הדרך על-פי הדינים. כל העת רגזה כשניגפו בה שכניה הנוסעים, ועיניה על הנוף ההולך ומצהיב ומשתטח מול עיניה – ולבהּ ברבקה בתָהּ הסוררת שקמה לפני חצי שנה ועזבה את השכונה והלכה לגור בקיבוץ של חילונים. ועכשיו נתגלה לה מפי אחותה שרה, כי בחדר אחד היא עושה עם בחור, ישנה במיטתו ונוהגת עמו כאשתו.

שמונה שעות שעשתה בדרכים הפכה במוחה איך תנהג כשתבוא עם בתה פנים אל פנים; אפשר תדבר על לבה במתינות, תשיח עמה כאילו אין בלבה עליה, תאיר עיניה בדבר כבוד-עלמה בעיני איש, תבאר כאישה לאישה בענייני צניעות. אפשר תפתח בזעקות שבר, תספר בצעקה על עברָהּ, חרפת עולם שתביא על משפחתם האצילה, תרים קולה כאחת המקוננות עד שיבואו השכנים וישמעו. אפשר תעשה שליחוּתָהּ בערמה, תמשוך את בתה משם בבשורַת תרמית, תשים אותה בחדרה תחת מנעול ותתעתֵּע עקבותיה. אפשר תוליך לליבה בְּלהָה, תספר על פלורה בת יוסף אלאלוף שהלכה שבי אחרי בחור ונתנה לו בתוליה, והוא זְנחָהּ עד שנשתבשה עליה דעתה והייתה משוטטת ברחובות ומושכת לילדים קטנים באוזניהם. בכביש היוצא מבאר-שבע נתגלתה בפניה דרך חדשה; תתנפל על הבחור בציפורניה, תקרע עורו מעליו ותנקר עיניו על שכך עשה לבת-זקוניהָ. בבושת פנים יגרשוהו מן המקום, ובתה תבוא עמה לירושלים. שכך הבטיחה לאחותה: “בשערותיה אביא אותה חזרה.”

שאלות

תאר את ויקטוריה אברבנאל.

כיצד מתכננת ויקטוריה להחזיר את בתה לירושלים? ומדוע?

מהו המוטיב המרכזי בסיפור ומדוע הסיפור נקרא כך?