מיה דורון – תמרה גראוס ה’3

מיה דורון הייתה ילדה רגילה, היא אהבה לרקוד אך גם אהבה לשחק כדורגל.

הייתה לה בעיה, היא הייתה צריכה להחליט באיזה תחום היא רוצה להתאמן?!

מיה שאלה את אמא מה לעשות?

אמא של מיה אמרה לה: “תעשי את מה שאת הכי אוהבת” .

מיה ענתה: “אני לא יודעת מה אני הכי אוהבת”.

יש לי רעיון חשבה מיה, אני אשאל את חברתי הטובה עדי.

מיה הלכה לעדי וסיפרה לה את הבעיה!

עדי אמרה למיה שהיא לא יודעת מה לעשות , אולי יש עוד פיתרון אמרה עדי אחרי חשיבה ארוכה.

“מה הפתרון?” שאלה מיה,

“הפתרון הוא שתלכי במשך חודש לשני החוגים, תיראי מה את הכי אוהבת ותחליטי.”

מיה אמרה שזה רעיון מעולה “ככה אני אחליט לשנה הבאה איזה מגמה אני רוצה.”

אחריי חודש….

מיה עדיין לא ידעה מה להחליט …..

היא הלכה שוב לעדי ושאלה: “מה לעשות?!”

עדי אמרה:”אם את תמשיכי בכדורגל כל הבנות בכיתה יגידו: מיה היא בן, מיה היא בן , ואז זה לא יהיה לך נעים”.

מיה אמרה: “לא אכפת לי שידברו עליי ככה”.

יום למחרת…..

הבנות בכיתה החלו לצחוק על מיה.

התחיל חרם על מיה!!!

מיה פנתה לאימא ושאלה: “מה לעשות? עושים עליי חרם!!!! “

אימא אמרה: “תשאלי אותן למה הן עושות לך את זה!?”

מיה הקשיבה לעצתה של אימא , אך זה לא עזר.

מיה החליטה לפנות אל חברתה.

עדי חזרה ואמרה שכדאי לה לפרוש מהכדורגל מפני שאם היא לא תפרוש אז ימשיכו לצחוק עליה ויעשו עליה חרם גם בתיכון.

מיה הלכה הביתה עצובה מכיוון שעשו עליה חרם וגם מכיוון שעדי אמרה לה לפרוש מהכדורגל.

היא התלבטה האם לפנות למישהו בביה”ס ואחרי זמן של חשיבה החליטה ללכת למנהלת ולמחנכת ולספר להם.

אך כבר בדרך לבית הספר הבנות התחילו לקלל אותה.

אחר כך….

מיה הלכה למנהלת וסיפרה לה את הסיפור.

המנהלת לא האמינה למה שהיא שומעת.

המנהלת אמרה שהיא לא מוכנה להתנהגות כזאת והלכה לכיתה של מיה.

היא אמרה שהיא לא מוכנה שבבית הספר שלה תהיה אלימות מילולית או פיזית.

 המנהלת ביקשה ממיה שתגיד לה מי המארגנת של כל העניין.

מיה אמרה שאלה ארגנה את החרם.

המנהלת ביקשה ממיה ומאלה לצאת איתה החוצה לדבר , אלה אמרה שהיא לא מוכנה לדבר איתי ובו בזמן גם קיללה אותי.

והמנהלת כעסה מאוד ולא הייתה מוכנה לדיבור כזה.

היא ביקשה ממני ללכת לכיתה על מנת שתדבר עם אלה לבד.

אלה שאלה את המנהלת: “למה את רוצה לדבר איתי מה כבר עשיתי?!”

המנהלת שאלה: “האם זה נכון שעשית חרם על מיה?”

אלה הרגישה פתאום רגשי אשמה נוראים , והתחילה לבכות.

 אלה אמרה: “אני מאוד מצטערת, המנהלת, אבל יש מישהי שאני צריכה באמת להתנצל בפניה.”

היא באה לכיתה וביקשה סליחה ממיה,

בסוף כל הבנות בכיתה הפכו להיות חבורה ואפילו אלה הלכה גם לכדורגל וגם לריקוד.

ומיה אמרה לעדי: “תודה, את החברה הכי טובה שיכולה להיות.”

המנהלת, המורה וההורים שמחו מאוד!!!

                                                                                                                           הסוף!!!!