הכאב שבלב – ספי וגיא רחמן ה’3

פעם היה ילד קטן ושמו כפיר, הוא היה מאד ביישן, אף אחד לא דיבר איתו,

לא היו לו חברים והוא הרגיש לבד.

אמא שלו הייתה קוסמטיקאית כמו אבא שלו

וכולם צחקו על אבא שלו כי הוא היה קוסמטיקאי.

ביום הראשון ללימודים מגיע כפיר לבית הספר נרגש.

פתאום בא ילד ונותן לו מכה בראש וקורא לעוד ילדים שיבואו להכות אותו.

הילד נכנס לכיתה מבוהל והמורה שואלת אותו : “מה קרה למה אתה בוכה?”

הילד עונה בשקט: “הרביצו לי…”

המורה שואלת : “עוד פעם , לא שמעתי, תחזור על עצמך”

והילד עונה שוב בשקט:” הרביצו לי.”

המורה עונה לו :”אם אתה רוצה שאני אטפל בזה אני פה בשבילך.”

המורה הלכה אל הילדים ואמרה שכל ילד יאמר לה מה שמו,

הילד אמר: “שמי כפיר”, כולם צחקו ו”ירדו עליו” מול העיניים של המורה.

היום הראשון ללימודים נגמר וכפיר חזר הביתה עצוב.

בכל פעם שהוא מסתכל בטלפון שלו הוא רואה ששלחו לו הודעות פוגעות ומעליבות,

המקרה חזר על עצמו מספר פעמים ושאר הילדים שיתפו פעולה.

זה מאוד פגע בכפיר. והנה נגמר עוד יום והילד שוב הלך לישון בבכי.

 יום אחרי, שוב התעללו בכפיר: זרקו עליו בלוני מים, וכך זה המשיך כל יום.

תמיד חיכו לו  שיצא מבית הספר כדי להתעלל בו ,דבר שגרם לכפיר “צלקת לכל החיים”.

הילדות שלו הייתה נוראית והצלקת תמיד נשארה לכפיר בלב.

המורה אמרה לכל התלמידים: “כל מי שיתעלל בכפיר יביא לי פתק מההורים, שידעו מה אתם עושים בבית הספר”.

היא ניגשה לכפיר ואמרה לו: “טיפלתי בתלמידים החוצפנים האלה.”

כפיר אמר למורה: “הם צחקו עליי כנראה בגלל שאבא שלי קוסמטיקאי.”