סיפורו של בית הכנסת בתל עדשים

סיפורו של בית הכנסת בתל עדשים

בית הכנסת של תל עדשים הינו אחד ממבני הקבע הראשונים שניבנו במושב

אבני הבנייה של בית הכנסת נלקחו מהחושות העתיקות שהיו המבנים הראשונים בתל עדש הותיקה שהפכה למושב תל עדשים ב 1923

סיפורו של בית הכנסת בתל עדשים

.בית הכנסת של תל עדשים הינו אחד ממבני הקבע הראשונים שניבנו במושב

אבני הבנייה של בית הכנסת נלקחו מהחושות העתיקות שהיו המבנים הראשונים בתל עדש הותיקה שהפכה למושב תל עדשים ב 1923

ספר התורה הראשון שהוכנס עם סיום בנייתו של בית הכנסת, הוא ספר התורה היחיד שהיה בבית הכנסת בעיר מנקיבקה שבאוקראינה. את הספר הביא איתו לארץ משה יוסף ויניק שעלה עם משפחתו בעליה השלישית והצטרף למושב תל עדשים

 הספר נמצא עד היום בבית הכנסת

על סיפור המשפחה וספר התורה

כתב צביקה וינק 

זהו סיפורה של משפחתי מצד אבי ובו שזורות עלילות מספר. ראשיתו באוקראינה הרחוקה, בפרעות שהבריחו את סבי וסבתי לארץ ישראל, דרך החתחתים שעברו, סיפור קליטתם בארץ, קביעת ביתם בעמק יזרעאל, בניית בית הכנסת בתל עדשים והכנסת ספר תורה שהובא הנה מהגולה בדרך לא דרך. סוף הסיפור הוא בסגירת מעגל של 5 דורות שחונכו בהשראתו של ספר התורה עליו מסופר בסיפור

משפחת סבי, משה ויניק, חיה בעיר מנקיבקה שבאוקראינה, ליד עיר הבירה קייב לא רחוק מהעיירה המפורסמת אומן
 הם היו סוחרים והתקיימו בכבוד עד סוף מלחמת העולם הראשונה.  ב-1918 נכבשה אוקראינה ע”י הגרמנים.  המצב השלטוני אמנם חזר לקדמותו תוך שנה אך בשטח ניטשה  אט אט מלחמת אזרחים בין הבולשביקים למנשביקים (בין הרוב למיעוט). מלחמה כזו, מטבעה ,גוררת שנאה למיעוטים. כך החלו הפרעות ביהודים שכללו רצח של כ-100 אלף יהודים, רכוש יהודי רב נשדד ונכסים רבים נהרסו. מצבם של היהודים הפך לבלתי נסבל

מצב זה דחף את היהודים באוקראינה לנוס על נפשם. יום אחר יום ננטשו עיירות וכפרים רבים  מהיהודים שבה, כשרוב היהודים נעים לכיוון הגבול הדרומי הגובל עם הים השחור. כוונתם הייתה  להגיע לטורקיה וממנה הייתה אפשרות להגיע ארצה באוניה
חלק מהיהודים חשבו דווקא כי עדיף להם להגר לארצות הברית ואני שמח כי הרגש הציוני של סבי גרם לו לעלות דווקא לארץ ישראל

סבי, משה-יוסף ויניק, היה אדם דתי ביותר והיה פעיל בניהול אורח החיים היהודי בעיירתו. הוא אף היה גבאי בית הכנסת הקטן של העיירה והחלטתו לעזוב אותה בשל הפרעות ביהודים התקבלה בין השאר לאחר ששני אחיו הגדולים עלו כבר לארץ  ישראל ומשם פנו אליו ושכנעוהו לעזוב מיד ולעלות ארצה. כיוון שהיה מאחרוני העוזבים היהודיים הרי שכאדם מאמין לא רצה כי ספר התורה היחיד של בית הכנסת ייבזז ויחולל.  ביום העזיבה הוציאו מבית הכנסת ולקחו עמו

האגדה לבית ויניק מספרת כי המשפחה כולה כללה את סבי וסבתי, משה ודבורה ויניק עם ארבעת ילדיהם (שאחד מהם הוא אבי אברהם, בן ה-10, אחותו שושנה, אחיו צבי  והתינוקת שרה) וכן ספר התורה. סבי נשא את  בתו הצעירה בת ה-3 (דודתי שרה פישלזון ברבות הימים) על זרועו השמאלית וזרועו הימנית נשאה את ספר התורה היקר מכל

וכך ברחו בני-משפחתי  על-פני נהרות קפואים כשהגויים רודפים אחריהם, מספר חודשים נדדו בדרכים. באחד הלילות, במקום בו השמירה לא הייתה כה הדוקה , הצליחו לגנוב את הגבול ולאחר תלאות רבות הגיעו בשלום לאיסטנבול. באיסטנבול חיו במחנה פליטים כשנה. סבתי שהייתה מבשלת עבדה במטבח המחנה ועבודתה זו אפשרה לכל המשפחה לשהות במחנה ללא תשלום. שאר בני המשפחה עסקו במלאכות מזדמנות כדי להתקיים

בשנת 1922 הם הצטרפו להמוני העולים ארצה במסגרת העלייה השלישית (שמנתה כ-35 אלף איש), הצליחו להגשים את חלומם ולעלות על אונייה המפליגה מזרחה לא”י. הם עגנו בנמל יפו והשתקעו באחוזת- בית הלא היא תל אביב של היום

סבתא שוב השתלבה בעבודה באחד ממטבחי- הפועלים שבעיר ולשם השלמת הכנסת המשפחה קנתה בתשלומים מכונת-תפירה “זינגר” ולאחר שהשלימה את עבודתה בבישולים הייתה תופרת ומתקנת בגדים בתל-אביב של אז

אחי סבי, יעקב, שהשתקע במושב תל עדשים הזמין את סבי, משה יוסף ויניק, להצטרף אליו להתיישבות כיוון שהכפר עמד בפני התרחבות. המשפחה החליטה לעזוב את העיר וללכת אל הכפר. בהגרלת המגרשים שהתקיימה זכו שני האחים למשקים צמודים וכך החלה ההיסטוריה של שושלת ויניק בתל עדשים. כאן החלו לעבוד בחקלאות ובנו משק לתפארת כשענפיו היו רפת חלב ולול תרנגולות. אחי אבי, צבי, עבד בבניין בחיפה ובאחד מהבניינים שבנה, קרס קיר וקברו תחתיו. את שמי קיבלתי על שמו

שנת 1923 היא שנת הקמתו של תל-עדשים במתכונתו כמושב- עובדים. סבי שהיה אדם דתי הצטרף למקימי בית -הכנסת בכפר. אבני הבנייה של בית הכנסת נלקחו מהחושות העתיקות שהיו המבנים הראשונים בתל עַדשׂ העתיקה שהפכה כעת לתל עדשים. ספר- התורה המשפחתי הוכנס עם סיום בניית בית- הכנסת לארון- הקודש והוא שוכן בו לתפארה עד היום

עם הגיעי למצוות למדתי לקרוא את ההפטרה אצל הרב של המושב, ר’ אברום, וביום בר-המצוה , קראתי את ההפטרה בבית הכנסת מתוך ספר התורה המשפחתי שנתרם מאוחר יותר למושב ע”י אבי לעילוי נשמת אביו (סבי) משה
שני בנינו, עומר ושמר, הלכו בדרכי , הם ” עלו לתורה”  ביום הגיעם למצוות בתל עדשים כשהם קוראים  באותו ספר תורה. התרגשות רבה אחזה בי , באבי , באמי בכל בני-המשפחה ובכל מי שמכיר את קורות ספר התורה

האחרון מהמשפחה (בינתיים) שעלה לתורה עם הספר המשפחתי היה בנה של בת דודתי פנינה הגרה באדמונטון שבקנדה. עם הגיעו של יהושע (ג’וש) בנה לגיל 13 החליטה המשפחה כי הדבר הנכון לעשותו הוא לחגוג את בר המצווה בישראל. ואמנם כל המשפחה הגיעה ארצה וג’וש עלה לתורה בבית הכנסת בתל עדשים כשהוא קורא בספר “שלנו”
כיום הנכד הממשיך למשק ויניק הוא שמר, בננו, שהקים משפחה עם אשתו נטע, וילדיו נועה ויואב. שמר ממשיך לחנך את בנו/נכדנו יואב על ברכי מסורת המשפחה, וגם הוא ב”ה, יזכה לעלות למצוות עם  ספר- התורה המשפחתי

הבן שמר והנכד יואב קוראים ב ספר התורה שניצל. לידם, רב בית הכנסת הרב  רפאל

http://www.mesaper.co.il/Default.aspx?ID=4240b1a0-df73-44b7-aeff-78a680210c48&searchIs=%22%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%94+%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A7%22

השוחט ואיש הדת הראשון של המושב היה רייב אברום שהפך לדמות מיתולוגית בקרב תושבי הכפר הראשונים

לפני מספר שנים נשרף בית הכנסת

בית הכנסת הקטן והעתיק במושב תל עדשים בו גדלתי נשרף בשבוע שעבר כליל
בדיוק בין כיפור לשמחת תורה
מוזר, שני החגים בהם הייתי מבקר בו בילדותי עם סבי
בו חגגתי את בר המצווה שלי, בו אבי חגג את שלו
אני לא דתי ולא מאמין אבל זה עצוב לראות את זה
המבנה המיוחד לשימור שנבנה מאבני החושות ב1923 עם חלונות ויטראז’ צבעוניים עתיקים
הכיל את כל הספרים של ותיקי המושב בינהם סבא שלי יצחק ז”ל
את אותם רהיטים חומים מעץ מלא ומגירות חורקות ואת הריח המיוחד של טבק ההרחה כל אלה התחלפו בפיח ורטיבות

בעזרת משרד הדתות הוא שופץ כשהמבנה החיצוני המקורי נשמר

עד היום מתקיים בכל סוף שבוע מניין בבית הכנסת, ובחגים מתמלא הבית במשפחות רבות