עבודת שורשים – קורן לוי

שמי קורן לוי

: משמעות השם שלי   

מפיץ אור, מאיר, זורח

 מי שנראה מאושר   

   נלקח מאתר https://milog.co.il/

 שמי קורן נבחר השם נבחר על ידי אימא  שלי בגלל שנולדתי היית כל כך קורן וברור  .

 היחס שלי אל השם אני מרגיש שיש לי שם מיוחד ולא המוני. ההרגשה שלי מיוחד שאני ייחודי.

 השם שלי הוא שם נדיר בסביבת המגורים שאני גר לא נתקלתי בשם הזה וגם מחוץ למגורים שלי לא נתקלתי בשם קורן. אני מרגיש עם השם שלי שונה ומיוחד.

 שם חיבה שלי הוא שם המשפחה שלי שהוא לוי. השם המועדף עלי הוא שמי.

 אם הייתי משנה את שמי הייתי בוחר באליה. כי אני אוהב את השם וחושב שהוא יפה.

שם המשפחה שלי הוא משפחת לוי

 שם משפחתי הוא שם המייצג את השתייכות של אחד משניים עשר השבטים

השם מגיע גם משושלת כהן הקשור ממסורת הכוהנים שהם צאצאי אהרון, הכהן הגדול הראשון ואחיו הגדול של משה.

סבא רבה רבה שלי כתב חלק מהזוהר 35% מהכתיבה הוא כתב קראו לו משה לוי

.דלאון שמוכן בערך ספר הזוהר ויקיפדיה

בשם משפחתי לא חל שינוי.

ראיון עם סבא חיים:

סבא חיים נולד בתאריך 14.02.1947 במדינת טוניס.

סבי זוכר שביתו בנוי מבניין אבן מבזלת שחורה צמודה לבית קפה בשכונה שנקראת אוריאנה. בבית סבי דיברו עברית, ערבית וצרפתית.

נהוג היה לאכול קוסקוס ומפרום. המנהג הקבוע אצלם היה חינה ואירוסין.

את הבר מצווה היו חוגגים בבית הכנסת והחתן בר מצווה היה עולה לתורה והיו שירים לכבודו.

החג האהוב עליו היה חג פסח, הוא אהב בחג את המאכלים כמו המצות השמורות והיה מאכל מיוחד שנקרא מסקו.

בשכונה שבא גדל היו מעורבים יהודים ורבים והקשר שלהם היה קשר הדוק שעזרו אחד לשני.

למקום ילדותו הוא מתגעגע מאוד והיה שמח מאוד לראות להשכיר שם גדל ולהיראות אם ישתנה משהו מהעבר.

סבי לא שמר על קשר עם אף אחד מהשכונה שבא היה גר.

סבי עלה עם משפחתו לארץ בתקופה 5 בשנת 1952, ההגעה נמשכה 7 ימים ומשם העבירו אותם למעברה במגדל טבריה. לאחר שנתיים העבירו אותם לשינוי ששם עבדו את האדמה וגידלו ירקות ופירות.

אני ראיתי את סבי חיים

5 עובדות שלמדתי על סבי:

1.שסבי אוהב את חג הפסח.

2. בשכונה שבא הוא היה גר היו גרים יהודים וערבים יחד.

3. שסבי הגיע לארץ לקח להם 7 ימים להגיע למדינת ישראל.

4. סבי היה במלחמת יום הכיפור.

5. סבי עבד 20 שנה בחברת סולל בונה.

במשפחה של אמא ישנה מסורת של העברת תכשיטים (צמידים) עם ערך סימנטאלי שעוברת בדורות, שתחילתו התחילה במדינת הולדתם מרוקו , סבתא של סבתא שלי הורישה את הצמידים מדור לדור וכיום הצמידים נמצאים אצל אמא שלי, דור רביעי וכמובן שאימי תמשיך את המסורת וכך בעצם אנו משמרים איזשהו מנהג שעובר בדורות ואף פעם לא ישכח המוסריות שעוברת במשפחה והזיכרון נישאר לעד.