הצלקת

שום תלמיד לא רצה לשבת אתו על ספסל אחד.

ובכן כאשר לא רצו, לא ישבו, וחסל. אבל יאשק הוא שקט,

אפילו כאשר אינו רוצה, אבל מישהו מצווה, יציית, רק לא נעים לו.

היום הראשון בבית הספר.

יושב יאשק, זז עד קצה הספסל, אבל כאשר יסתכל מיד יזכור.

עליו להיזהר. רק היום להחזיק מעמד.

כאשר ילך הביתה יספר לאמא וישאל מה לעשות, כדי לא לשבת יחד אתו.

שומע יאשק את דברי המורה, איך צריכים תלמידים ללמוד בחריצות.

את המחברות לא קמט, לנקות במברשת את השיניים ולא להפריע בשיעורים.

הוא שומע ועיניו דומעות.

והמורה אינה מכירה עדיין את הנערים ואומרת:

“בוא נא אלי, אתה, מהספסל האחרון, מה שמך? מדוע אתה בוכה?”

הסתובבו כולם אחורה , רואים ואומרים:

“מפני שהוא המורה, אינו רוצה לשבת עם יהודי”.

“לשם מה בא הנה יהודי?”

יצאו אפילו מהספסלים כדי לראות טוב יותר ואז:

“יהודון-  רבי מושק!”

המורה קמה, השתתקו במקצת, כי אינם יודעים אם מותר. אבל שוב:

“ריח בצל נודף ממנו – מסריח”.

“לך לבית הכנסת!”

“לחדר!”

“אין אנו רוצים בך!”