על אגדות ואימהות

“אני אוהבת אגדות,

 אבל לא סובלת אימהות חורגות.”

“למה?”

“כי הן רעות,

מתעללות

ומפחידות.”

אבא מחייך, נושק לגלי על מצחה,

ואומר “לילה טוב, מתוקה.”

והנה מכל הסיפורים ומכל האגדות,

מסתלקות להן, אולי

מאות, או אלפי אמהות חורגות.

מאגדה אחת מסתלקת אימא חורגת עם מראה.

מאגדה אחרת אימא חורגת עם תפוח בידה.

מסתלקת גם אימא חורגת שבפיה סוכריה,

ועוד אחת רכובה על כרכרה.

למחרת רצתה גלי לשמוע על סינדרלה.

אבא סיפר:

“היה היתה מלכה יפהפייה,

ולה תינוקת מתוקה.

אבל אויה, המלכה חלתה.

המלך הזעיק את מיטב הרופאים,

אך איש לא הצליח להציל את המלכה.

כעבור כמה שנים נשא המלך אישה יפה וטובה,

שאהבה את הנסיכה בכל ליבה.”

“זאת כל האגדה?” התאכזבה גלי.

“אני רוצה אגדה אחרת, אגדה מעניינת.”

טוב אמר אבא, העביר דף וסיפר:

“בארץ רחוקה, גרו בבקתה קטנה,

אבא ואימא ושני ילדים.”

“עמי ותמי”, זיהתה גלי.

“גם אימא שלהם חלתה ונפטרה.

עכשיו תבוא אימא חורגת רעה?”

“לא ולא. הגיעה אישה טובת לב ונחמדה,

שהתייחסה יפה לאב ולילדים.”

“איך זה יכול להיות?

הרי אימהות חורגות

הן רעות,

מתעללות

ומפחידות.”

אבא מחייך ושותק.

“איפה האימהות החורגות?” שואלת הילדה.

“זוכרת שביקשת, אגדות בלי אימהות חורגות?

הן שמעו אותך, נעלבו, והסתלקו”.

בערב הבא דנה משכיבה את גלי לישון.

“איזה סיפור את רוצה היום?”

“אני כבר לא יודעת.

בכל האגדות יש אימהות

רעות,

מתעללות

ומפחידות.

אבל אגדות בלי אימהות חורגות,

הן מאוד מאוד משעממות.”

דנה ליטפה את ראש הילדה ולחשה:

“את יודעת, שאני אימא חורגת שלך?”

“את? מה פתאום?

“את בכלל לא רעה,

 את לא מתעללת

 ולא מפחידה.”

 נשקה דנה לגלי על מצחה,

 כיבתה את האור, ויצאה.”