תכנון ההגירה

יומני היקר

כבר כמעט אין לי כסף, רוששו אותנו לגמרי אחרי המלחמה.

אין לי כסף להאכיל את ילדיי,

בטח שלא את עצמי, אני לא יכול לשלם שכר דירה.

עוד מעט יגרשו אותי.

נמאס לי מהחיים האלה:

מהמלחמות, המאבקים הדתיים, המיסים.

אנחנו מתכננים לעזוב, הכל עדיף על פני החיים האלה.

והנה נפתחה לפניי הזדמנות לעזוב, סוף סוף, אבל אין לי כסף.

החלטתי שאני אעבוד הרבה כדי שאוכל להגר לאמריקה.

שמעתי שמועות על כך שכולם שם חיים בשלום, בלי מאבקים דתיים, בלי

מיסים ענקיים.

אני אעבור לאמריקה.

ההפלגה לאמריקה

יומני היקר

היום סוף סוף אני יוצא לאמריקה באנייה קטנה.

חסכתי כסף זמן רב, אך לא התייאשתי.

לבי נמלא חששות כאשר ראיתי את מספר האנשים שנדחק לספינה, בנוסף לכל

האוכל והציוד לא הייתי בטוח שהספינה תוכל לשאת את משקלנו.

דאגתי לילדיי, הם יכולים ללכת לאיבוד בקלות בתוך ההמון.

מצפה לי ולילדי מסע של חודשיים בחתיכת העץ הזו, דחוק בין אנשים, וחשוף

לקור העז.

כמעט התחרטתי ופניתי אחורה אבל הזכרתי לעצמי שזה יהיה שווה את זה,

באמריקה אין הפליות או מלחמות, הכל שקט ורגוע. אולי גם אוכל למצוא עבודה

טובה שתפרנס אותי ואת ילדיי

חשקתי את שיניי ועליתי לספינה, במחשבה שאגיע למקום טוב יותר.

ההגעה לאמריקה

כעבור זמן שנראה כנצח, הגענו.

כולם שמחו, אבל השמחה הייתה מהולה במעט עצב על כל אלה שלא שרדו.

למזלי אני וילדיי עשינו את זה, שרדנו!

אני מאוד שמח אבל בליבי אני תוהה אם בכלל יקבלו אותנו,

שאולי כל המסע הזה היה לשווא.

אבל לא ממש אכפת לי כי אני גם ככה לא אוכל לחזור, עלות המסע רוששה

אותי לגמרי ובקושי יש לי כסף להאכיל את ילדיי, בטח שלא למצוא

מחום חמים ונעים לישון בו בחורף.

אבל אני בטוח שאני אסתדר.

ערב המהפכה

הבריטים שוב דורשים מאיתנו מיסים, נמאס לי.

ולא רק זה, ה גם מכריחים אותנו לקנות רק אצלם,

הייתי יכול לקנות את המוצרים הבסיסיים שלי פי שלושה ביותר זול.

וכל מה שאנחנו רוצים זה מקום אחד ויחיד בפרלמנט,

אבל לא! מי שבפרלמנט צריך להיות בן אצולה או עשיר.

הם כנראה רוצים לוודא שלא נרחם על העניים.

זה הכל, הם לא נותנים לנו מקום בפרלמנט אז אנחנו לא נותנים להם

מיסים.