כחולה, צהובה ואדומה

יואבי מצא מפתח חלוד בארגז החול.

הרים את המפתח, ושמע לחישה:

“יואבי, יואבי, יואבי הקטן

אם תשים אותי בכיס, ותשמור עלי חזק,

נפליג למרחקים במהירות הבזק.”

כבכל ערב אימא באה לנשק, ולכבות את האור.

“מה אתה מחזיק ביד?” התעניינה.

“שום דבר מיוחד”.

כשאימא יצאה,

שם יואבי את המפתח מתחת לכר,

ועצם את עיניו.

כשפתח אותן ראה לפניו שלוש דלתות.

כחולה, צהובה ואדומה.

לפני הדלתות ניצב שומר.

התקרב השומר ליואבי והסביר

“הדלת הכחולה מובילה לארץ המתוקים.

אם תפתח אותה תוכל לזלול שפע ממתקים”.

“אפשר קודם לראות?”

“בוודאי. אתה יכול להעיף מבט דרך חור המנעול”.

הציץ יואבי וראה:

הרים של סוכריות, מפלים של גלידה

שדרות של מסטיקים, ומזרקות של שוקולד.

“לא יהיו לי חורים בשיניים מכל כך הרבה ממתקים?”

“לא ולא, אלה ממתקים מיוחדים.

מתוקים ולא מזיקים.

“אתה רק צריך לפתוח את הדלת הכחולה.”

“אם תפתח את הדלת הצהובה”, המשיך השומר

“היא תוביל אותך להיכל המסכים.”

“היכל המסכים?”

“כן. המון מסכים עם סרטים לילדים.”

“אפשר לראות?”

“בוודאי.”

הציץ יואבי מבעד לחור המנעול,

וראה את סופרמן וספיידרמן,

את אנה ואלזה, את סמי הכבאי,

ואת כל דיירי רחוב סומסום.

“אוכל להציל את נמו, ולטוס עם סופרמן?”

“כמובן. אתה רק צריך לפתוח את הדלת הצהובה.”

המשיך השומר והסביר:

“הדלת האדומה מובילה לפארק מים רחב ידיים.

רוצה לראות?”

הציץ יואבי מבעד לחור המנעול,

וראה מגלשות מים גבוהות ומתפתלות,

בריכת גלים מזמינה, טרמפולינות מקפצות,

וביניהם מתרוצצים המוני ילדות וילדים.

“תוכל לבלות בפארק המיים כל היום.” הוסיף השומר.

“ולא אצטרך לעמוד בתור?”

“לא ולא אתה אורח מיוחד, עם מפתח מיוחד.”

“ולא אצטרך ללכת לגן, לאכול או להתקלח?”

“מה פתאום, בפארק המים הכללים הם אחרים.

אתה רק צריך לפתוח את הדלת האדומה.”

יואבי לא ידע באיזו דלת לבחור.

הוא הוציא את המפתח מהכיס ושאל

“אם אבחר באחת הדלתות אשאר שם לתמיד?”

“כן. זאת העיסקה.”

“ולא אראה אף פעם את אימא, את אבא,

לא את גלית מהגן, ולא את אחי הקטן?”

“לא ולא.”

“אם ארצה לחזור הביתה מה תעשה?”

“אחזור לארגז החול ואמצא ילד אחר.”

“אימא, אימא איפה את?”

“אני פה ילד שלי. חלמת חלום רע?”

“דווקא חלום די טוב”.

מישש יואבי מתחת לכר.

המפתח נעלם.

אין דבר, הוא חשב,

תמיד אפשר לחזור לארגז החול.