הרהורים על רב תרבותיות בישראל/מ. מאוטנר, א.שגיא ור.שמיר

לסיכום:  

החברה הישראלית  אינה חברה רב תרבותית, שכן האפיון הבולט של הקבוצות  המרכיבות אותה הוא זה של שלילה הדדית , בעוד  רעיון הרב תרבותיות מחייב יחס דיאלוגי  של כבוד בין הקבוצות.

חברה זו יכולה להעמיד במרכז ערכיה את הכבוד לאחר, לשונה, ויכולה לטפח תרבות של ביקורת עצמית, ענווה, הכרה בכך שחייהן בצוותא של תרבויות עשויות להיות כרוכות במתח בונה ומפרה. ובמקום “אימפריאליזם” כלפי האחר ורצון להשתלט עליו ולהכתיב לו את התכנים של חייו, פיתוח עמדה המושתת על “פינוי מקום” לאחר, “צמצום” של האני לטובת האחר, והכרה בחיוניותו של האחר לעיצוב הזהות העצמית לא בדרך שוללנית, אלא בדרך הדיאלוגית.