המהפכה האמריקאנית- יומן המסע של מריה

יום א’, יומני היקר שלום,

אחרי הרבה התלבטויות, החלטתי לכתוב את היומן הזה. יומן המסע שלי. החלטתי לכתוב את היומן כדי להשאיר מזכרת לנכדיי, לניני. פעם מישהו מהם ימצא אותו, יפתח ויקרא ויבין מדוע בחרתי לעזוב את אנגליה מולדתי ולעבור לאמריקה. שמי מריה, אני בת 35. אני נשואה לבעלי ג’ון כבר 15 שנים. לאחר שנישאנו נולדו 2 ילדיי: פרדי והנרי. אחרי שנים רבות של התלבטות באשר לעתידנו, הבנו שאין ברירה, שחייבים לעשות מעשה אמיץ ולהגר לאמריקה. מי שקורא את היומן בוודאי אינו  יודע מהי הגירה: הגירה היא מעבר מארץ המוצא לארץ חדשה לשם השתקעות ומגורים.

בחודשים האחרונים בעלי ואני כמעט לא עצמנו עין: קשיים רבים פקדו את אנגליה. בעיות בטחוניות החלו לצוץ והטיול שכל כך אהבנו לעשות ברחובות השכונה הפך למסוכן, מלחמת האזרחים במדינה החריפה, הצפיפות במקומות המגורים הלכה וגדלה, והאבטלה והרעב היו כבדים מנשוא.

לאחר התלבטות רבה החלטנו לעשות מעשה. אני כותבת את היומן כשאיני בטוחה שההחלטה שקיבלנו נכונה. בדבר אחד אנו בטוחים- לא משנה עד כמה קשה תהיה הדרך, לא הייתה לנו כל אפשרות אחרת. אנו חייבים להבטיח לבננו- פרדי והנרי עתיד טוב יותר.

יום ב’, יומני היקר שלום,

היום החלטנו, ג’ון ואני, לספר לבנים- פרדי והנרי, על המעבר הצפוי לאמריקה.

כפי שחשבנו, תחילה היו הבנים נסערים והתנגדו למעבר. אחרי שהסברנו להם את הסיבות להחלטתנו, ואחרי שנתנו להם דוגמאות רבות לחברים שלנו שעשו כבר צעד דומה, הבנים השתכנעו שאנו צודקים. סיפרנו להם שאחרי התלבטות רבה בחרנו ברוד איילנד כיעד אליו נהגר. כששמעו הבנים על המקום ויתרונותיו הם שמחו.

בשבוע הבא אנו מתכוונים לצאת לדרך. אני מוטרדת מהקשיים הצפויים לי במהלך המסע. המסע המייגע יימשך בין 6-12 שבועות. במהלך המסע נחצה את האוקיינוס האטלנטי ונעבור מרחק של כחמשת אלפים קילומטר באונייה הקטנה והצפופה.  מסיפורים של משפחות שכבר יצאו לדרך אני יודעת כי התלאות רבות: אוניות המסע קטנות מכדי להכיל את המהגרים הרבים, הצפיפות הגדולה יוצרת מחסור באוכל ובתרופות, האוניות עמוסות דבר שמסכן את יכולתן להמשיך במסע, ואף שמענו שחלק מהאניות כלל לא הגיעו ליעדן וטבעו בדרך.

למרות הכל, אני שלמה עם ההחלטה. אני מקווה שאלוהים יהיה איתנו, ישמור עלינו וייתן לנו כוח להגיע בשלום אל מקום חפצנו.

יום ג’, יומני היקר שלום,

המסע הארוך עבר בשלום. הגענו לרוד איילנד. בחרנו דווקא ביעד זה משום שהיה חשוב לנו להתחיל דף חדש ולהתנסות בחוויות חדשות.

מזג האוויר ברוד איילנד קר, כמו שאנו רגילים מאנגליה. נכון שהאדמה במקום היא סלעית ולא נוחה לעיבוד חקלאי, אבל חברים של בעלי סיפרו לנו שתחום הדייג והמסחר הימי שוקק בה. בנוסף, ענף המלאכה והייצור משגשג במקום ואני בטוחה שאוכל להשתלב בענפים אלה ולתרום בצורה משמעותית לפרנסת המשפחה.

צורת ההתיישבות ברוד איילנד היא בערים ועיירות בהם יש מרכזי קהילה שמאפשרים חיים משותפים, דבר שלבטח יקל על השתלבותנו במקום.

.אני כבר מחכה שתעלה השמש בבוקר ונוכל לצאת לרחובות רוד איילנד, לחקור את האיזור ולראות כיצד אנו בונים בו מחדש את חיינו

יום ד’, יומני היקר שלום,

המציאות אינה פשוטה כפי שקיווינו.

רוד איילנד היא מקום נפלא ואנו בהחלט מצליחים לראות איך נבנה בה את עתידנו, אך לא לקחנו בחשבון את הסכסוך הקיים במקום בין המתיישבים לאינדיאנים. לצערי, המפגש בינינו המהגרים מאירופה לבין תושבי המקום האינדיאנים מלווה בסכסוכים רבים. חלק ממשפחות המתיישבים גזלו במרמה את אדמות האינדיאנים, אך היו גם מתיישבים שרקמו אתם קשרי הבנה וידידות, והגיעו עמם לפשרות וקנו מהם אדמות. ככל שגדל מספר המתיישבים במושבות, החלו המתיישבים לנדוד מערבה, אל תוך היבשת, והמאבקים עם האינדיאנים הוחרפו. במאבקים אלה בדרך כלל ניצחו המתיישבים מכיוון שכלי הנשק שהיו ברשותם היו משוכללים ויעילים יותר.

למזלי, ג’ון ואני גרים ליד משפחה אינדיאנית מקסימה, ומיד נרקמו בינינו יחסי ידידות קרובים. הילדים משחקים יחד וכך קל לנו להשתלב ולהכיר את המקום.