המהפכה האמריקנית על פי נעם ביטון

יום ראשון

שלום משפחה יקרה,

הגעתי לארץ חדשה ומופלאה :אמריקה. אפשר להתעשר פה בקלות, אתה קובע את השטח שלך ואת הכללים שלך.

כדאי לבוא לכאן מהר מפני שכמות השטחים נגמרת מהר מאוד.

לצערי, האנגלים מתאכזרים אל האומה החדשה ולא נותנים לנו לקנות ולקיים סחר עם מדינות אחרות אלא רק מאנגליה, הם נותנים לנו את הסחורה הגרועה ביותר. הם מפחדים שנמרוד הבם ולכן העלו את המסים.

אנחנו לא מחזירם מלחמה מפני שאנחנו רוצים נציגות בפרלמנט האנגלי, אנגליה לא נענית לבקשתנו מפני שבפרלמנט יושבים רק אצילים.

לילה אחד, כמה מבני ארצי התחפשו לאינדיאנים ופרצו לספינת סחורה של האנגלים. אם הייתי פולש לספינה בעצמי הייתי שורף את כל הספינה. הם מקשים לנו על החיים בכוונה רק מפני שעצבנו את ארצם. רק אם הייתי בן בכור הייתי ממשיך את מורשת אבי והופך לאציל.

יום שני

לצערי, אני נתקל בקשיים רבים:

קשה למצוא עבודה טובה ולהתפרנס, קשה למצוא חברים חדשים, והגעגועים אליכם, משפחתי היקרה, קשים מכל.

היום סיימתי לבנות את הבית שלי, בינתיים הוא בנוי רק מעץ, אבל מפני שיש לי הרבה שטח, בעתיד אבנה אותו כראוי, בינתיים מצאתי חבר חדש, סטיב. חלקת השטח שלו נמצאת לידי. הוא ביקש ממני לעזור לו והתחברנו מהר מאוד. בעזרתו בנינו את שני הבתים תוך יום אחד בלבד!.

אני הולך לישון בתחושה טובה, מחר אלך להתחיל לטפל בחלקת החקלאות שלי ולהתחיל להרוויח כסף.

מצד שני, האצילים האלה ממש מקשים עלינו, הם טחונים בכסף, מקבלים פטור ממסים, גרים בארמונות, הם מחליטים מה לעשות, ויותר מכול, המלך הוא בכלל מדת אחרת. הרי, אני אנגליקני והוא בכלל מדת אחרת!

אני מקווה שבעתיד הדברים ישתפרו וגם אתם תוכלו לבוא ולהתגורר כאן, משפחתי האהובה.

יום שלישי

היום בבוקר, קמתי והחלטתי להתחיל לטפל בחלקות הגדולות שבראשותי:

הלכתי וקניתי בכסף המועט שלי כמה זרעים מהספק האנגלי, שכידוע, מוכר את הסחורה הגרועה ביותר שאפשר לבקש.

קניתי זרעים מסוג עגבנייה, מלפפון, ובעיקר דלעת, מפני שאפר לגדל אותה כמעט בכל התנאים.

את רוב היבול שלי אמכור, אבל אשמור גם חלק לעצמי ולכם, משפחתי היקרה, אשלח מספר זרעים. הרי ירקות לא ישרדו את כל הדרך מאמריקה לאנגליה.

לאחר שקניתי את הזרים, אני וסטיב שתלנו אותם בסדר מופתי. אני ממש שמח שיש לי את סטיב, הוא מארח לי חברה ואני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיו.

מעכשיו והלאה, כל יום אצטרך לעבד את האדמה שלי ולדשן אותה, כדי שהיבול שלי יהיה מספיק טוב ואיכותי כדי להרוויח ממנו כסף.

סטיב גם עובד בחקלאות, וחשבנו לאחד כוחות ולפתוח עסק אחד גדול, שיכול להרוויח הרבה יותר כסף. מה דעתכם? לקפוץ על ההזדמנות?

בכל מקרה, אנסה לפרנס את עצמי בעוד דרך לגיבוי, הרי חקלאות היא לא הכנסה מובטחת: או שאתה מוכר הרבה ירקות ומתעשר, או שאף אחד לא קונה ממך ואתה עני.

חשבתי אולי על להיות דוור: לחלק לכל אחד את המכתבים ששלחו לו, ולקבל 20 סנט על כל מעטפה.

השאלה היא, מה כדאי לי יותר: לאחד כוחות עם סטיב? או לעבוד בשתי עבודות? אולי שתיהם ביחד?

יום רביעי

לאחר מחשבות והחלטות רבות, החלטתי לעבוד ביחד עם סטיב ולנסות להרוויח יותר כסף.

מה גרם לי להחליט זאת? הגיע התאריך לשלם את המסים הגבוהים שלי. זה קשה לתאר את הבדלי המעמדות אצלנו: אנחנו, העניים צריכים לשלם את רוב הכסף למדינה בעוד שהאצילים נחים להם בארמונם ולא משלמים אגורה? פשוט בושה.

הבנתי שם אני וסטיב נצליח למכור את כל יבולנו הרב, נרוויח מספיק כסף כדי לשדרג את ביתנו ולשלם את כל המסים, ללא דאגות כלכליות.

הלכתי לסטיב ואמרתי לו שכדאי לנו לעבוד ביחד, הוא ישר הסכים ואמר שגם הוא חשב על זה ושזוהי הזדמנות טובה לשנינו.

הורדנו את הגדרות שמפרידות את החלקות שלנו.

לאחר ארוחת הצהריים, שמעתי ירייה. נבהלתי ורצתי לראות מה קרה. ראיתי אישה מדממת למוות. כאשר שאלתי עד ראייה מה קרה, הוא אמר לי שחייל בריטי ירה בה לאחר שהיא התלוננה על המסים הגבוהים. לקח לעצמי: לא משנה כמה המסים גבוהים, לעולם לא להתלונן עליהם.

הדרך היחידה להוריד את המסים היא לפנות כקבוצה גדולה לפרלמנט ואולי, רק אולי, הם יקשיבו לנו.

כעבור חצי שנה

הסיבה היחידה שלא כתבתי ביומן זה חצי שנה היא עבודה, עבודה ועבודה.

אני וסטיב חרשנו את השדות שלנו כל יום, כל היום. בסוף זה השתלם:

מכרנו את היבול שלנו לקצה השני של אמריקה. בתמורה לזאת קיבלנו 4 מיליון דולר!!!

כל אחד לקח 2 מיליון דולר לכיס האישי. כבר שלחתי לכם בדואר 100,000 דולר כדי שתוכלו לעבור לאמריקה. סוף סוף, לאחר חצי שנה אוכל להביא אותכם לכאן להתגורר איתי! זהו הדבר שרציתי יותר מכל!

בנוסף, סוף סוף שדרגתי את הבית שלי כדי שתוכלו להתגורר איתי באותו הבית!

תועלו להכיר את סטיב. הוא איש נפלא ובלעדיו לא הייתי מגיע בכלל לאפשרות שאוכל לשלוח לכם כסף.

היו לי המון קשיים בדרך: כלכליים, חברתיים ונפשיים, אבל בסוף הצלחתי! אני כבר לא יכול לחכות לראות אתכם משפחתי האהובה!!

בעמוד הבא מצורפת תמונה של החלקה שלי ושל סטיב לפני שקצרנו את היבול. יפה לא?

אוהב אתכם מאוד, נעם.