פרח סבא

כמדי יום, אמא הגיעה ללוות את רן בדרך חזרה מבית הספר. הצעדה הקצרה הביתה הייתה נעימה וליווה אותם משב רוח צונן, כזה המבשר את בוא הסתיו.

״איך עבר עליך היום?״ שאלה אמא.

״אף אחד לא רצה לשחק איתי היום״, רן השיב בעצב.

אמא התעצבה אף היא למשמע היום שעבר על רן בבית הספר. היא ליטפה את ראשו ואמרה שמחר יהיה יום הרבה יותר טוב.

כשהגיעו הביתה, הבחין רן בקצה הגינה בפרח לבן ומשונה, עומד בין הסביונים הצהובים המרשימים.

“אמא, איך הגיע הפרח הזקן הזה לגינה שלנו?”, הוא שאל והוסיף “צריך לעקור אותו”.

“רן, חמוד, זהו גם סביון, הנמצא בסוף תקופת הפריחה שלו. קוראים לו גם פרח סבא”, אמא הסבירה.

“אני אגלה לך סוד. לפרח הסבא יש כוחות קסמים. אם מבקשים משאלה ונושפים עליו – המשאלה תתגשם.”

רן הקשיב בעניין לדברי אמא, התכופף לאדמה, עצם את עיניו ונשף חזק. הוא הביט בשערות הלבנות נישאות על גבי הרוח וכשלא ראה אותן עוד באופק, נכנס הביתה.

יום הלימודים הבא התחיל בבשורות טובות בכיתה – אמא של נוגה ילדה בת! כל החברים שמחו בשמחתה של האחות הגדולה, שקיוותה שאכן תהיה לה שותפה למשחק בבובות ולא למכוניות.

חוץ מרן.

לו היו שני אחים גדולים ואבא ואמא תמיד אמרו שזהו, רן הקטן הוא הקינוח שלהם.

“אתם לא מאמין מה חיכה לי אתמול בבית כשחזרתי מבית הספר!”, התפרץ איתי לכיתה בצהלות שמחה.

“חבילה מהדודה? משחק לגו חדש?”, ניסו לנחש חברי הכיתה הסקרנים.

“לא ולא”, נענע איתי ראשו לשלילה וצעק: “ההורים שלי קנו לי כלב! קראתי לו חומי, למרות שהוא בצבע לבן”, הוא צחק ואחריו שאר ילדי הכיתה.

חוץ מרן.

הוא חשב שזה ממש לא מצחיק. גם הוא ביקש כלב מההורים, אבל אמא אמרה שאי אפשר כי היא אלרגית.

בשיעור חברה, אביב סיפר בהתלהבות שהוריו הודיעו לו שבעוד כמה ימים הם יצאו לחופשה ארוכה, כזו שמגיעים אליה במטוס גדול. כל החברים בכיתה התעניינו ושאלו אותו שאלות כמו ״יהיה שם חם או קר?״ ו- ״מה תקח איתך במזוודה?״

חוץ מרן.

הוא ניסה להיזכר בפעם האחרונה שבה הוא ומשפחתו יצאו לחופשה… זה היה די מזמן.

גם אלה, התלמידה החדשה מאמריקה, שיתפה וסיפרה בדמעות התרגשות שסבא וסבתא שלה הגיעו לבקר אותה מהקצה השני של העולם. כל החברים התרגשו יחד איתה ושאלו אם היא קיבלה מתנות שוות מאמריקה.

חוץ מרן.

הוא גם התגעגע לסבים שלו, למרות שנפגשו רק בסוף השבוע האחרון.

אחרי ההפסקה, התקיים המבחן בחשבון.

בסיומו, דנה צהלה וסיפרה לכולם שהצליחה לפתור את התרגיל הקשה במיוחד, זה שהיא התקשתה בו בימים האחרונים. חבריה שמחו ושיבחו אותה על הצלחתה.

חוץ מרן.

הוא היה בטוח שהוא טעה.

אחרי הפסקת הצהריים נערך משחק הכדורגל החשוב של העונה. המשחק כבר כמעט הגיע לסופו בתוצאת 0-0, לאחר שרן השוער עצר שני גולים מהקבוצה היריבה, כאשר נועם בעט את שער הניצחון המיוחל.

כל הקבוצה שמחו עד השמיים והניפו את נועם באוויר.

חוץ מרן.

הוא אמנם שמח שהקבוצה ניצחה, אבל קצת התאכזב שלא קיבל מחמאות על השערים שבלם.

בסוף היום, כשאמא הגיעה לאסוף את רן, בצעדה הביתה האהובה על שניהם, הוא סיפר לה את קורותיו בבית הספר באותו היום, והתעצב ששוב אף אחד לא רצה לשחק איתו.

כשהגיעו לפתח הבית, אמא נזכרה בפרח הסבא ושאלה: “האם המשאלה שביקשת אתמול מפרח הסבא אכן התגשמה?”

אמא הקשיבה לרן, חשבה לרגע ואז חיוך גדול עלה על פניה. ״רן, חמוד, אני חושבת שהמשאלה שלך דווקא כן התגשמה. תחשוב טוב.״

רן הביט באמא במבט מבולבל וכבר כמעט אמר לה שהיא טועה, אבל אז נזכר בכל מה שהיה היום בבית הספר.

והוא הבין.

והוא שמח.

רן שמח בשמחתם של חבריו וכי הוא ידע שמחר הם כבר לא יהיו כל כך עסוקים ובטוח ישחקו איתו.