Nina Ballerina2

מאז שהייתה היפה קטנה, נינה חלמה להיות בלרינה.

היא נהגה לעמוד שעות ארוכות מול המראה ולהתאמן בתנועות ריקוד אלגנטיות.

גו זקוף, עמידה מספר שתיים, ידיים מעוגלות למעלה,

פלייה, פוינט, פירואט,

ו…

טראח!!!

רגליה המגושמות כשלו בצעדי הריקוד הקלילים ונינה נפלה בקול חזק.

– ״אולי תמצאי תחביב אחר?״, אמרה אמא למראה נינה המאוכזבת בחצאית הורודה, שרועה על הרצפה. ״בלט זה לא בשביל היפות.״

– ״מה עם שח-מט? סריגה? אפייה? אפילו קראטה?״, הציע אבא.

– ״לא, לא ולא״, אמרה נינה העקשנית. היא קמה על רגליה, יישרה את החצאית ויצאה מהבית.

לא רחוק מהבית נמצא הסטודיו לריקוד של גברת ריבלין. 

בכל יום, בדרכה חזרה הביתה מבית הספר, נינה היתה משתהה מול החלון הגדול של הסטודיו המרווח, מסתכלת על הבנות המרקדות בחוג הבלט וחולמת על היום בו תצטרף אליהן ותהיה בלרינה.

היום נינה אזרה אומץ, פתחה את דלת הסטודיו ונעמדה בכניסה.

– ״אפשר לעזור לך?״, שאלה אותה גברת ריבלין.

– ״אני רוצה להיות בלרינה! באתי להירשם לחוג״, היא ענתה בנחישות.

כל הבנות שהיו בסטודיו לא התאפקו וצחקו למשמע ההצהרה המפתיעה של נינה.

״בלט זה לא בשבילך״, הן אמרו לה. ״אין אף היפה שהיא בלרינה! לכי חפשי לך חוג אחר״.

דמעות החלו לעלות בעיני ההיפה הקטנה וכולן היו בטוחות שהיא עומדת לצאת מהסטודיו, אבל אז…

הבלרינה המתחילה נשמה עמוק, ספרה ״אחת, שתיים, שלוש״ והחלה לרקוד.

היא נענעה את ידיה באוויר, דילגה מקצה לקצה, קפצה באוויר וסיימה בשפגט רחב.

אלה לא היו צעדי בלט קלאסיים, אבל זה היה נפלא וכולן מחאו לה כפיים בהתלהבות!

״וואוו, מה זה היה?״, קראה גברת ריבלין בתמיהה.

״זה הריקוד המיוחד שלי״, ענתה נינה בחיוך בוטח ומנצח. ״קראתי לו היפה-הופ״.

היא המשיכה לרקוד ופתאום, אחת-אחת הצטרפו אליה שאר הבנות וכולן רקדו יחד שעה ארוכה.

ונינה הבלרינה הייתה מאושרת.