פיני הג’ירף והצוואר הקצר

לפיני הג’ירף הקטן, יש הרבה חברים בגן, חוץ מרוני הג’ירף החדש.

כשרוני הג’ירף נכנס לגן, הוא הצביע על פיני, צחק וצחק “עם צוואר כל כך קצר אף פעם לא תגיע לעלים של עץ גבוה”.

רוני נעלב וחזר הביתה עצוב.

בלילה, לפני שנרדם, החליט “אני חייב צוואר ארוך, כדי להגיע לעלים של עץ גבוה”.

למחרת עמד מבוקר עד צהריים מתוח עם הראש לכיוון השמיים – אבל..הצוואר לא גדל.

בערב, אמא מרחה המון משחה מגדילה ומאריכה על הצוואר שלו – אבל..הצוואר נשאר קצר.

בבוקר פיני קם עם מרץ רב ורעיון חדש.

הוא רץ אל העץ הקרוב, הניע צוואר מצד לצד, הרים ידיים, נתלה בענף והתנדנד – היה כיף, אבל… הצוואר נשאר קצר.

פיני ישב ליד העץ עצוב ועייף, ופתאום קפץ “אני לא צריך צוואר ארוך, הלשון הארוכה שלי תגיע גם לעלים של עץ גבוה”.