הרשות השופטת בישראל מתנהלת באמצעות בתי המשפט.

למערכת בתי משפט (שלום, מחוזי, עליון)יש מספר תפקידים:

א. היא המכריעה בסכסוכים בין האזרחים לבין עצמן ובינם לבין רשויות השלטון.
ב. בודקת האם פעולותיהם של האזרחים ושל הרשויות נעשות בהתאם לחוק (היא המוסמכת לפרש את החוק).
ג. מפקחת על חוקיות הפעולות של הרשות המבצעת.
ד. בסמכותו של בית המשפט לפקח על הרשות המחוקקת על ידי ביקורת שיפוטית בהתאם לחוקי היסוד ואולם, נושא זה שנוי במחלוקת ציבורית.

הצורך בבתי משפט נובע מהצורך ברשות אשר תסדיר את היחסים בין אדם לחברו ובין אדם לשלטון בכל תחום.

יש צורך ברשות אשר תקבע מי עבר על החוק, עד כמה וכיצד יש להענישו.
השופטים מבצעים את מלאכת השפיטה עפ”י החוקים שחוקקה הכנסת. אך לעיתים יש צורך לפרש חוקים אלו עפ”י עקרונות המדינה היהודית והדמוקרטית, כאן באה לידי ביטוי מערכת האיזונים והבלמים.

העקרונות הדמוקרטים המנחים את הרשות השופטת:
1 . שמירה על הזכות להליך משפטי הוגן:
חובת התביעה להוכיח את האשמה (זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו)
זכאות להגנה משפטית – “סנגוריה ציבורית”
זכאות לערעור בערכאה גבוהה יותר או למשפט חוזר אם יש ראיות ועובדות חדשות. כולם שווים בפני החוק החוק מנחה את השופטים בעבודתם.
פומביות הדיון – הצדק יראה ולא רק יעשה השבעת השופטים לדון בצדק (שופט פוסל עצמו מלדון במקרה שיש לו נגיעה אישית לאחד הצדדים) הכרעה עפ”י רוב, והבאת דעת המיעוט.
2. אי תלותה של הרשות השופטת:
עצמאות הרשות השופטת חשובה ליצירת אמון של הציבור באובייקטיביות, בניטרליות ובהוגנות של ההליך השיפוטי ושל המערכת השיפוטית.

סוגיית מינוי השופטים -אחת החשובות בנושא אי התלות של המערכת השיפוטית
בחירת השופטים מתבצעת ע”י ועדה המונה 9 חברים: 3 מהרשות השופטת, 2 מהרשות המבצעת, 2 מהרשות המחוקקת ו 2 מלשכת עו”ד. 
בבחירת השופטים קיימת עדיפות לשיקולים מקצועיים.
דיוני הועדה סודיים אך קיימת חובת פרסום שמות השופטים שנבחרו, 21 יום לפני מינויים ע”י נשיא המדינה, לצורך הצגת הסתייגות הציבור.
קיים ויכוח ציבורי בסוגיית בחירת השופטים: הן מבחינת הרכב הבוחרים (הועדה) והן מבחינת הרכב השופטים הנבחרים:
 ויכוח בנושא הרכב הועדה -ויכוח זה עוסק בשאלה האם להרחיב או לצמצם את משקל הגורם הפוליטי בהרכב:
התומכים בצמצום משקל הגורם הפוליטי התומכים בהרחבת משקל הגורם הפוליטי.

והנה שתי עמדות בנושא:

הביקורת השיפוטית והמהפכה החוקתית

אחד הנושאים השנויים במחלוקת הקשורים בתפקודה של הרשות השופטת בישראל

מהי ביקורת שיפוטית:
ביקורת שיפוטית היא ביקורת של מערכת המשפט )בדר”כ בג”ץ( בעיקר על הרשות המחוקקת, אך גם על הרשות המבצעת במידה מסוימת. מאז המהפכה החוקתית, ביקורת זו באה לידי ביטוי בישראל במידה רבה ע”י פסילת חוקים אשר עומדים בסתירה לחוקי יסוד.
סמכות בית המשפט לבצע ביקורת שיפוטית והיקפה הראוי שנויים במחלוקת ציבורית.

התרחבות הביקורת השיפוטית באה לידי באקטיביזם שיפוטי:
אקטיביזם שיפוטי הוא כינוי למדיניות מרחיבה של בית המשפט בהתערבותו בפעולות הרשות המבצעת והמחוקקת. האקטיביזם בא לידי ביטוי בבחינת סבירות שיקול הדעת של הממשלה במינויים ובהחלטות שונות, וכן במהפכה החוקתית שמתבטאת בפסילת חוקים שנחקקו ע”י הכנסת וסותרים חוקי היסוד.
מדיניות זו של בית המשפט נתונה בוויכוח ציבורי-ערכי במדינת ישראל.

הנה דעתה של שרת המשפטים לשעבר על המושגים שלמדנו דרך פסק הדין שניתן בבג”ץ על נושא מהגרי העבודה המסתננים מאפריקה והצורך להוציא אותם מישראל:

והנה עוד כתבה בנושא:

מהם סוגי המשפט הנידונים היום בבית המשפט:

משפט חוקתי:
משפט המהווה את מערכת הכללים והנורמות המסדירה את זכויות האדם והאזרח ואת פעולתן של רשויות השלטון והיחסים ההדדיים ביניהן.
בכל מדינה בה קיימת חוקה, קיים גם בית משפט שעוסק ודן בענייני החוקה ומבקר בדר”כ את פעולות רשויות השלטון לגבי פגיעתן בזכויות אדם ואזרח ובעיקרי החוקה. בישראל, דן בג”ץ במשפט חוקתי במקרים בהם פוגע השלטון בזכויות האדם והאזרח או באחד מעקרונות היסוד של המדינה.

משפט פלילי:
המשפט הפלילי עוסק בעברות על החוק אשר פוגעות בשלום הציבור, בסדר החברתי או בביטחון המדינה, שעל הפרתן בחר המחוקק להטיל עונש. המשפט נועד לברר ולהכריע האם הנאשם צריך להיענש, ובמקרים שנפסק שכן – השופט קובע את העונש בהתאם לנסיבות. במשפט זה המדינה היא התובעת, והנאשם הוא אדם או תאגיד. הענישה במשפט הפלילי יכולה להיות מאסר או קנס )או עונש מוות במקרים נדירים.

בישראל פועלות שלוש ערכאות שיפוט:

בית משפט שלום- בו נידונים משפטים פליליים ואזרחיים בעבירות בעלות חומרה נמוכה יחסית,הדיונים נערכים בפני שופט יחיד וישנם 28 בתי משפט כאלה בארץ.

בית משפט מחוזי- בו נידונים משפטים פלילים ואזרחיים בעבירות בעלות חומרה גדולה יותר מאשר אלו שנידונים בבית משפט שלום וכמו כן ניתן לערער בפניו על פסקי דין שניתנו בבית משפט שלום.

הדיונים נערכים בפני שופט יחיד או הרכב של שלושה שופטים – בעיקר בעבירות שיכולות להוביל למאסר ארוך וכן במקרים שבהם נידון ערעור על פסיקה של בתי משפט שלום וישנם שישה בתי משפט כאלו ברחבי הארץ.

בית המשפט העליון- אחד ויחיד, מקומו בירושלים  והוא דן בערעורים שניתנו על פסקי דין שניתנו בבית משפט מחוזי בכל התחומים, או עוסק בעניינים שבין האזרח והשילטון.

הדיונים נערכים  בהרכב של שלושה שופטים ואולם נשיא בית המשפט העליון רשאי להורות על הגדלת מספר השופטים  ל5 ,7, 9 שופטים ,ובמקרים מיוחדים עד 15 שופטים.

הצווים שבאמצעותם פועל בג”ץ- פסקרי הדין של בג”ץ ניתנים בצורה של צווים:

צו על תנאי – צו של בג”ץ המורה לרשות המשיבה בעתירה להופיע בפני בג”צ ולהציג את עמדתה לגבי העתירה
צו ביניים – צו של בג”ץ המורה למשיבה בעתירה להקפיא את המצב הקיים עד לסיום הדיון בעתירה.  צו זה ניתן במקרים בהם מדובר בצעדים בלתי הפיכים של הרשויות.

צו החלטי – צו של בג”ץ אשר ניתן בסיום הדיון בעתירה ומשמעו קבלת העתירה על ידי בג”צ, ביטול החלטת הרשות והנחייה כיצד לפעול לדוגמא: צו “מי שמך” שמורה על הפסקת כהונה או ביטול מינוי של אדם לתפקיד ציבורי אם המינו נעשה בדרך שנפלו בה פגמים.

צוי שחרור– שמורים על שחרור אדם ממעצר אם ביהמ”ש השתכנע שהמעצר נעשה בדרך לא חוקית, צוי עשה ואל תעשה שמורים לרשויות מה לעשות וצוי איסור שאוסרים על רשויות אחרות לדון בנושא משפטי מסוים עד שיידון בבית המשפט.

בעמוד הבא נראה תרשים שמתאר את תהליך העבודה בבג”ץ

אז בואו נסכם: מה חשיבותו של בג”צ למשטר הדמוקרטי:

לבג”ץ חשיבות רבה כמגן על הדמוקרטיה הישראלית בכלל ועל זכויות באדם והאזרח בפרט:

1.תפקידו של בג”ץ לעזור לאלו שפונים אליו ולהגן על זכויות אדם ואזרח וזכויות המיעוט, כולל אלו שלא מעוגנות בחוק.

2.בהיעדר חוקה וחוקי יסוד המגנים על כל זכויות האדם, בג”ץ יצר בפסיקותיו מעין “מגילת זכויות אדם ואזרח שיפוטית”. זוהי מגילת זכויות אשר לא נקבעה בחוק אלא בפסיקה ואין לה תוקף של חוק. פסיקה זו נעשית בעיקר ע”י שופטים אקטיביסטים ופסקי הדין הכתובים בה מהווים תקדים למשפטים הבאים שיעסקו בנושא (כל עוד אין חוק הסותר אותם).

3.בג”ץ העוסק בעיקר במשפט החוקתי, הוא למעשה, הממונה העליון על שמירת עקרונות היסוד של מדינתה ישראל כגון עיקרון שלטון החוק, ועקרון היותה של המדינה יהודית.