המרגל שבא מן הים

הספר מספר על תקופת המנדט הבריטי, במלחמת העולם השנייה,

 על חבורת ילדים (נוגה, דובי, רמי, נירה והאנס עולה בלתי חוקי שחווה את השואה והגיע לארץ)

שרואה צוללן יוצא מהים.

הוא מוריד את בגדי הצוללן שלו ונכנס לקזינו של בת גלים.

הילדים מנסים לנחש מיהו, ולכן הם עוקבים אחריו.

הם חוקרים את הצוללן, ומבינים שהוא גרמני שנשלח ע”י היטלר.

הם הבינו שרק עם “ההגנה” הם יוכלו לחקור אותו לעומק.

“ההגנה” היא ארגון ששומר על היהודים בא”י בזמן מלחמת העולם השנייה.

יום לאחר מכן, דובי ואחיו הגדול שמוליק, הלכו לישיבה של “ההגנה”.

שם הסבירו מה היא “ההגנה” ומה פועלה.

הצוללן ששמו הוא גרהרט, היה בקורס שם למד להתנהג כמו אנגלי בלי שיחשדו בו.

הוא התחיל לעבוד בתור מלצר. הוא קיבל חדר שם היה לו המון מקורות מידע, ושני מכשירי תקשורת.

בהמשך הסיפור הילדים פגשו את האנס,  ילד בגילם שחווה את השואה ועלה לארץ לבדו. האנס הצטרף לחבורה שלהם.

הם הראו לו את הכתוביות שהיו רשומות על החוברת של גרהרט הצוללן.

לאחר שמפקד הכלא דיבר אתם, הוא החליט להחזיר אליהם את האנס. הוא חזר בג’יפ צבאי והילדים כולם חיבקו את האנס חזק.

ואז המפקד אמר תעצרו את החגיגה עסקה זו עסקה, בערב אתם מראים למקליני (עוזרו של המפקד) את כל מה שאתם יודעים.

בערב הילדים לקחו אותו לקזינו והראו לו את חדרו, עבודתו ועד דברים רבים.

בעזרת הדברים האלה הוא יכל לדעת את כל הדברים האפשריים למלחמה מול גרמניה (הנאצים).

כולם חזרו מאוחר בלילה וחזרו לביתם.

דובי חזר הביתה ביחד עם האנס שעבר לגור אצלם והפך לבן בית. כולם מאוד שמחו שהאנס חזר.

דובי האנס ונוגה ביחד, ורמי ונירה ביחד הם התפצלו.

רמי ונירה נשארו ליד הבית חולים אם יקרה משהו, נוגה האנס ודובי עקבו אחרי הצוללן.

נוגה האנס ונירה התלבטו איך לערב אותו ואז דובי נכנס לחורשה לבד, לאחר שתי דקות חזר ואמר להאנס ולנוגה שיבואו אחריו.

הם נכנסו לחורשה ואז דיבר אליהם משהו באנגלית, הם הסתובבו וזה היה הנזיר (הצוללן).

הוא אמר לכו הביתה זה לא משחק לילדים קטנים.

הם התחילו לספר לו את כל האמת שבגללם הכל התגלה הם הילדים שחקרו אותו כל הזמן.

הוא הוציא אקדח וכיוון אליהם.

האנס אמר אם תירה בנו, יהרגו גם אותך מישהו עכשיו בדרך.

הוא בכל זאת כיוון עליהם ואז הגיע ג’קסון ואיים עליו צעד אחד ואני יורה.

הוא הוציא את האזיקים ואמר לילדים כל הכבוד.

אחר כך הגיע משהו בלימוזינה שחורה יצא ממנה וירה ירייה אחת באקדח והמרגל כמעט ומת.

אבל ג’קסון אמר: שפכו אליו מים אסור לנו לאבד אותו.

הדמות שמופיעה הכי הרבה בסיפור היא הצוללן.
הצוללן ששמו היה גרהרט היה מרגל גרמני כבן עשרים שהגיע לארץ כדי לחקור כמה דברים.

הוא היה בעל שיער שחור חלק, עיניים חומות. אדם שלא היה נראה בכלל גרמני.הוא היה בנאדם רע.

בסיפור הצוללן מתחזה למספר אנשים: הוא היה מלצר, נזיר, מרגל.

לדעתי רמת הספר מתאימה לילד בכיתה ז’.

אני ממליץ מאוד על הספר כי יש בו דברים מותחים ומרתקים.

השפה ברורה וכתובה בצורה קלה.

דוגמה לקטע שעניין אותי:

“אבל מה שיותר מוזר שהגעתי עם יורם אחי לקומה התחתונה, ושם נתקלתי בו לא בכוונה. הוא נבהל נורא- הרבה יותר ממה שצריך, כעס עלינו נורא, הרבה יותר ממה שצריך, החביא בבהלה מאחורי הגב שלו מין תיק עור קטן שחור, ובסוף פתח את הדלת במפתח שלו ונכנס לחדר.”

“ואיך את יודעת שזה החדר שלו?”

“אני לא יודעת, אבל הוא נכנס ככה בביטחון כאילו שזה שלו.”

דובי אמר: “אני ישן על זה בלילה ואחשוב.”

המספר:

המספר בסיפור הוא- מספר יודע כל, מספר זה נמצא מחוץ לסיפור ואין הוא דמות בסיפור. הוא מוסר את העלילה כמי שיודע הכל ורואה הכל. הוא יודע פרטים שהדמויות בסיפור לא יודעות, או פרטים שהן יודעות אך לא “סיפרו” לו, כמו הרגשותיהן ומחשבותיהן. הקורא מזהה אותו, בדרך כלל, עם הסופר.

“רעש עז החריד את שנת הבוקר בשלווה של שכונת בת גלים הקטנה. שמש הבוקר החלה זה עתה להפציע ולשלוח אור ורך על בתי האבן הנושקים לים במבואותיה של העיר חיפה.

“השיעור החמישי שיעור זמרה, הסתיים. דובי ונירה ילדי כיתה ז’ ראשונה, קמו בקריאות שמחה הפכו את הכיסאות על השולחנות ויצאו מבית הספר. בחוץ כבר המתינו להם רמי ונוגה מכיתה ז’ שנייה ויחד פסעו הארבעה לכיוון השדרה החוצה את בת גלים.