דורון השדון חולץ פקקים

בארץ השדים מעבר לים,  גר  דורון השדון עם הוריו.  

כבכל  בוקר טס אבא  שד  למשרד,

ואימא שדה טסה למועצת העיר.

השדון הקטן נשאר בבית  לגמרי לבד.

הוא השתעמם נורא.

כל כך רצה איזו הרפתקה, איזה תעלול קטן ונחמד.

אבל אבא הזהיר, שבתעלול הבא העונש יהיה כבד.

זלל דורון עשר חבילות של שוקולד פרה.

אחר כך חיסל דלי של גלידה, והסתכל על הדלת.

שיחק קצת במחשב והסתכל על הדלת.

הדליק טלוויזיה והסתכל על הדלת.

טיול קצר לא יזיק, חשב השדון.

הוציא מטאטא וקילשון מהארון,

מילא דלק מטאטאים,

וטס עימם לארץ האנשים.

הסתכל למטה וראה

שדות, יבשים, ועצובים.

רחובות יבשים, ועצובים,

גגות אדומים ויבשים.

“איפה מסתתרים פה המים?” הוא תהה.

“אתה צריך לחזור, תסתבך בצרות,” אמר לעצמו.

“רק טיול קטן, ולא מזיק” הוא ענה לעצמו.

“העונש יהיה כבד,” הזכיר לעצמו.

התעלם דורון מהאזהרות,

וטס הישר לשכונה בקצה העיר.

דלת פתוחה קרצה לו להיכנס.

בחדר קטן בבית, הסתתר כיור מלא מים.

הכניס השדון בזהירות יד למים, ונתקל בפקק.

אהה, האנשים מסתירים את המים בכיורים.

שלף דורון השדון את הפקק, והכניסו לכיס.

תוך דקה או שתיים נעלמו המים.

כיור מים אחד לא מספיק.

צריך עוד ועוד.

עלה על המטאטא, וציווה:

“פקקים, פקקים  עזבו  ת’כיורים,

וטוסו מהר לארץ השדים.”

שוב התבונן דורון השדון בשדות.

הם נראו סדוקים ועצובים.

צריך למצוא מאגרי מים עוד יותר גדולים.

טס השדון צפונה.

מרחוק הבחין במאגר מים גדול וכחול.

נחת השדון בחניה. והביט כה וכה.

הכול נראה לו מוזר. כלום לא מוכר.

הוא שאל ילד נחמד שפגש על החוף,

איך קוראים למקום.

“הוויז לא הודיע שהגעת לכנרת?”

“הקליטה על המטאטא לא כל כך טובה,” התנצל השדון.

“בכל אופן, תודה”

הפקק של הכנרת וודאי גדול וכבד, חשב השדון.

היד לא תצליח לחלץ אותו.

לא יהיה מנוס מהפעלת כמה קסמים.

“ההורים מסכימים?” הוא שאל את עצמו.

“אם יש תועלת בקסמים, הם מסכימים,” ענה לעצמו.

חג  דורון מעל הכנרת, וציווה:

“פקק גדול, פקק כבד, צא מהמים וטוס לשמיים.”

סלע גדול התרומם מהמים,

והתקדם במהירות לעבר העננים.

תוך שניה התחוללה סופה אדירה.

הכנרת פצחה בריקוד סוער.

גלים ומערבולות נעו מעלה, מטה ולצדדים.

רוחות עזות טלטלו את המטאטא הקט אנה ואנה.

דורון השדון אחז חזק בהגה,

הצמיד רגליים וזנב למושב.

ברגע האחרון הצליח להימלט מסלע עצום,

שנע במהירות לארץ השדים.

המים פרצו את הסכרים, והציפו רחובות, שדות וגנים.

אנשים הציצו מהחלונות וקראו ” מה זה פה, וונציה?”

ילדים לבשו בגדי ים, והשתכשכו במים חינם.

“הקץ ליובש, איזה כף,” צהל דורון השדון.

הגביה טוס, ופנה דרומה.

לא חלפו חמש דקות, ושוב נגלו לעיניו נופים יבשים.

אם כך, יש למצוא מאגר מיים גדול עוד יותר.

הוא טס מערבה לים התיכון.

התקדם למעמקי הים.

תוך זמן קצר הקיפוהו מיים ושמים.

חשש קל התגנב לליבו.

האם הוויז עובד מעל הים?

האם יצליח לחזור הביתה?

אימא ואבא כבר וודאי דואגים.

אבל המשימה לא הושלמה.

השדות והגנים עדיין יבשים ועצובים ביוון, איטליה וספרד.

הוא חייב להילחם ביובש, חייב  להביא להם מעט שמחה.

בקול צרוד ולב הולם קרא השדון:

“פקק גדול פקק ענק,

 צא מהמים וטוס לשמיים.”

 חיכה השדון שעה, והפקק לא זז.

 חיכה עוד שעה, והפקק לא זז.

לפתע נשמע בשמיים רעש חזק.

שוטרים ושוטרות מארץ השדים

הקיפו את השדון מכל עבר.

רב פקד השוטרים קרא:

“הפקודה הקודמת – מבוטלת, מבוטלת, מבוטלת.”

“ואתה שדון קטן קח את הקלשון,

עלה על המושב, ואקח אותך הביתה.

ההורים שלך משתגעים מדאגה”.

“רציתי להשקות את השדות והגנים.

לתת מים  ולשמח עצים ופרחים,

כי בלי מים אומרים שאין חיים.”

“דורוני טפשוני, אינך יודע  שיש ארבע עונות?

יש עונות  גשומות, ויש עונות יבשות.

אנחנו בסוף העונה היבשה.

עוד מעט יבוא החורף,

וישקה את השדות והגנים.”

“בלי קסמים?”

“כן שדון חמוד שלי,

דברים קורים גם בלי קסמים.”

כל הדרך הביתה, לא ידע השדון,  מה יגידו ההורים.

סוף