מדוע נענש יותר ה”צדיק” של הכיתה?

“תלמידים יקרים, בוקר טוב” פתחה נועה, מנהלת בית הספר, את הודעתה בכנס השבועי. “בשבוע הבא יחול מבצע החודש, חודש אלול. המבצע יימשך עד ראש השנה.                     הנושא שבחרנו לעסוק בו הפעם הוא ‘לשון הרע’.

את הפרטים של המבצע תשמעו מהמחנכות שלכם,           רק כעת אבקש למסור לכם מסר חשוב:

הרבה מהבעיות החברתיות בבית הספר וגם בחברה בכלל, ניתן היה למנוע, אילו נמנענו מלשון הרע! בהצלחה לכולנו”.

התלמידים חזרו לכתותיהם והמחנכות אכן פרטו את תנאי המבצע. בין השאר – בכל שבוע יוגרלו פרסים בין הכיתות שהצטיינו בשמירת הלשון ובמיוחד בסיפורים חיוביים על חבריהם.

“תלמידי כיתות ו’, בוקר טוב”

פנתה מנהלת בית הספר אל התלמידים לקראת ההפסקה הפעילה שבימי ששי.

“שימו לב, החצר תהיה עוד מעט הומה בילדי בית הספר. כמו כל שבוע, חלק מכם אחראי לחלק משחקים לתלמידים להעסקתם הברוכה בהפסקה.

בכל זאת, מדי שבוע, מגיעים אלי תלמידים לדון במריבות שהיו ביניהם. אבקש אתכם לשים לב, בעיקר במהלך ההפסקה הפעילה, לתלמידים הנמנעים מלהתלונן על חבריהם שהציקו להם, או גרמו להם איזשהו צער. תלמידים אלה יזכו בפרסים שהכנתי.”

התלמידים קבלו את הבקשה בשמחה, למרות שהמשימה תפחית את הזמן שהועידו לעצמם לטובת תחרות כדורגל שעומדת להתקיים.                                                 ההפסקה הפעילה התחילה, תלמידים מכל הכתות רצו אל החצר בשאגות שמחה.

לפתע נשמעה קריאת עזרה מקצה המגרש…יאיר, תלמיד כיתה ד’2 נפצע ברגלו מנפילה על רצפת המגרש.

“קחו נא אותו בבקשה למזכירות לטיפול ‘עזרה ראשונה’ “הורתה תורנית החצר לשניים מתלמידי כיתה ו’.

“המורה, אני רוצה לספר לך מה היה” התחיל דן, אחד מתלמידי כיתה ו’, לספר את גרסתו.

“תודה לך דן. זה לא הזמן לשמוע את פרטי האירוע. המנהלת תזמין אותך ואת כל מי שהיה שם לספר את מה שראיתם”

האירוע שקרה תפש 4 מתלמידי כיתה ו’ שהיו עדים למה שקרה. מה שהטריד אותם, יותר מהפציעה, הוא הסיבה למה שקרה.

ואז התחילו ארבעת התלמידים לדון ביניהם וחדדו את פרטי המידע שברשותם.

“אני ראיתי בעיני שנפתלי מכיתה ד’1 המקבילה דחף את יאיר על המגרש…” גרסת דן.

“סליחה, דן, זו האשמה כוזבת. יאיר נפל מעצמו כתוצאה מכך שרץ לתפוש את הכדור” התנגד לו מאיר.

הויכוח הזה שנפתח בין דן למאיר התפתח במהלך ההפסקה שאחריה לויכוח סוער בין כל הארבעה.

לפתע הגיע ירון ובפיו בשורה…“חברים, אני רוצה להוסיף מידע ששייך לעניין. אתמול בסיום הלימודים, שמעתי את נפתלי מכיתה ד’1 מזהיר את יאיר שהוא יפגע בו אם לא יחזיר לו את הכדור שנמצא ברשותו.

לכן, אני חושש שדן צודק, ובהפסקה הפעילה מצא כנראה נפתלי הזדמנות לפגוע ביאיר.”

ירון לומד בכיתה ו’2. הישגיו הלימודיים לא גבוהים, אך מידותיו ראויות לשבח ולחיקוי.

הוא פשוט נעים הליכות, עוזר לכל חבר שפונה אליו ו”יד ימינו” של אב הבית במקרה חירום.

בשנה החולפת זכה בפרס ראשון בנושא התנדבות. הויכוח הסוער הגיע לאוזניה של המנהלת. היא הזמינה את הארבעה וגם את ירון.

“תלמידים יקרים, ראשית, אני מאד מודה לכם על עזרתכם במהלך השנה בהפסקה הפעילה. אני מבינה שמה שקרה אתמול במגרש מסעיר אתכם, כי אתם מבקשים לחתור לאמת, ואם צריך – להעניש את מי שיימצא אשם. אני מעריכה זאת, אבל ישנה רק בעיה אחת עקיפה. אין זה מתפקידכם לקיים דיון בשאלה מי אשם בענין. זהו תפקיד המחנכות והמנהלת בלבד. יש לנו את הדרכים להגיע לחקר האמת ונעשה זאת בהקדם. לכן אני אוסרת בהחלט עליכם לדבר בנושא.”

כך הבהירה המנהלת לתלמידי כיתה ו’ את דעתה הנחרצת בנושא. 

בסיום דבריה אלה התבקשו כל התלמידים לחזור לכיתתם, חוץ מירון שהתבקש להתעכב.

“ירון, שמעת את מה שאמרתי לפני רגע? מה אתה חושב על כך? האם מותר לתלמידיםלדבר על חבריהם?”

“ודאי שלא, זהו בדיוק לשון הרע!”

“אם, כן, הסבר נא לי מה הביא אותך לספר לחבריך את מה ששמעת בשיחה בין נפתלי ליאיר בסיום יום הלימודים?”

“פשוט, כאב לי שיאיר יסבול מנפתלי”

“יפה, אני מבינה  את כאבך. אבל גם לך אני חוזרת ואומרת שאין זה מתפקידך לדבר בנושא ולחשוב עקב כך מי אשם בסיפור הפציעה. לכן, למרות שהדבר מצער אותי לעשות זאת, עליך לעזוב כעת את בית הספר עם מכתב להורים. בנוסף, אבקשך לכתוב בבית חיבור בנושא ‘מדוע אסור לתלמיד לדבר על מריבות בין תלמידים’. את החבור עליך להביא אתך מחר אלי בצירוף המכתב חתום על ידי ההורים”

נועה המנהלת צרפה לירון פתק למחנכת המסביר שעליו לצאת הביתה.

ירון יצא בבושת פנים מחדר המנהלת,ניגש לכיתה ומיהר לשוב הביתה.

בהגיעו הביתה פגש את אמא נעמה. הוא כבר לא יכל להתאפק…ופרץ בבכי.

“מה קרה ירון? הירגע בבקשה וספר לי”

“קראי בבקשה את המכתב ותביני.”

אכן המנהלת פרטה במכתבה לא רק את מה שקרה עם תלמידי כיתה ו’, אלא הסבירה מדוע הטילה על ירון עונש מיוחד.

“ירון, מצד אחד אני בהחלט מצטערת שנגררת אחרי הדבורים של חבריך על ילדי כיתה ד’, אבל דווקא מהעונש המיוחד אני מבינה, כפי שמעידה המנהלת, את ההערכה שלה אליך, ולכן היא לא ציפתה להתנהגות זו ממך.”

לאחר השיחה והרגיעה של ירון, התקשרה נעמה למנהלת .

“אני בהחלט מבינה שהיית צריכה להעניש את ירון. אני רק מבקשת ממך לשוחח אתו מחר, כשיביא את המוטל עליו, שהעונש מגיע ממקום מכבד. דווקא מתוך ההערכה הכללית שלך כלפיו, חשבת שעליו היה להיזהר יותר מכולם. כך הוא בהחלט יפנים יותר את המסר שבקשת להעביר לו.”

למחרת, ירון הגיע לבית הספר עם מכתב חתום ועם החיבור שנדרש לכתוב.

המנהלת אכן שוחחה אתו, הוא שמע והבין את השיקול להענישו במיוחד.