מאת ספיר חדד

204035380

מרצה: ד”ר אסולין שפרה

תחילת המסע

המסע שלי בארון הספרים היהודי החל כבר בשנותיי הראשונות, הורי בחרו עבורי מסגרות בעלות אופי דתי על מנת שאקבל ערכים מעולם היהדות.

לאורך השנים הייתה בי התחבטות האם להעמיק את הקשר שלי לדת או להישאר בדרך המסורתית בה חינכו אותי, כילדה עליי ללכת לפי בית הורי ורק בנעורתי הבחירה הייתה ברשותי והחלה בבחירתי ללמוד תנ”ך במסגרת 5 יח”ל.

ההתקרבות לארון הספרים היהודי לא נעצרה שם והמשיכה בכל בחירה בחיי:

הבחירה ללמוד תואר ראשון בחינוך במכללת חמדת הדרום בעלת אופי דתי וכך גם הקורסים בהם השתתפתי, קירבו אותי בהכרות שלי עם ארון הספרים היהודי.

אך הבחירה בלימודי תואר שני במסלול תרבות עם ישראל חשפה אותי לעולם מעמיק יותר ובעל מגוון של מקורות.

מסע אל האני הפנימי שלי

במהלך שנה ב’ השתתפתי בקורס “אל מול ארון הספרים” ובו יצאתי למסע לתוך האני הפנימי.

הקורס דרש מאתנו להכנס למחשבותינו, לרצונותינו ולתחושות שלנו לאורך התואר והחיים בפרט. נתן לנו להבין כי ארון הספרים היהודי הוא כלי עבורנו שנועד לשרת אותנו, הוא חלק בלתי נפרד בחיינו כיהודים.

הקורס דרש ממני להתבונן פנימה ולהבין כי לארון הספרים יש מקום בחיי גם אם לא ידעתי על כך עד כה, הקורס היה כמעין טיפול אישי ובהשתלבות עם המציאות של הקורונה הוביל להרפייה.

“מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד” (לאו דזה)

הצעד הראשון 

בצעדו הראשון של המסע נדרשנו למצוא את מקומנו בתמונת בית המדרש ואני מיקמתי את עצמי מחוצה לו, ממש בפתחו מעררת בי האם להיכנס או להישאר בחוץ.

תמיד הייתה בי ההתלבטות האם להישאר במקום המוכר והידוע או לחקור מעבר, במסגרת התואר השני השתתפנו המון בחברותא ולמדנו יחד סוגיות שונות. גם פה תמיד הייתי זו שבשקט מקשיבה מעבדת את מה שאני מבינה ומדעות חברותיי ורק אז חושפת את עמדתי.

בתחילת התואר הייתי נמנעת מלדבר ולאט לאט הגיע ביטחון להביע את עמדתי.

הצעד השני

המשכנו במסע והגענו לערב ליל הסדר אותו נאלצנו לעשות בצורה קצת שונה מהדרך בה היינו רגילים בגלל הקורונה, המשפחתיות וההתרגשות וכל ההכנות לקראת החג אבדו.

בכל שנה היינו חוגגים את ליל הסדר עם משפחתי או משפחת בעלי לסירוגין, השנה נאלצנו לחגוג רק המשפחה הגרעינית. היינו רגילים להיפגש כל בני המשפחה בבגדים חגיגים ובאווירה נעימה ומצחיקה, סערת ליל הסדר הייתה עשירה במטעמי העדה.

בעקבות המצב נאלצנו לקיים את ליל הסדר בבית בפעם הראשונה, דבר לא הכין אותנו לכך ולא היו ברשותנו הדברים הנדרשים לחג כזה. הטעמים היו שונים, האווירה הייתה שונה כי הילדים עלו לישון מוקדם ונותרנו אני ובעלי והתינוקת היונקת.

היה ניסיון רק להקפיד על שמירת המסורת ולנהוג כבית הורינו, להקפיד על הדרך בה הורינו העבירו את הסדר.

מציאות זו הובילה אותנו להבין כמה חשובה עבורנה המסורת היהודית והרצון להמשיך בה בכל מצב. המסורת עוברת מדור לדור כאשר כל אחד מעביר לשני את הערכים החשובים, המנהגים וצורת החיים.

רק שלא התאפשר לחגוג יחד הבנו כמה חשובה עבורנו המסורת אותה הנחילו בנו.

הצעד השלישי

במסענו נדרשנו למצוא דמות מעולם התנ”ך, החיפוש אודות הדמות הוביל לחיפוש דמות איתה אני מזדהה.

בחרתי בדמותה של מיכל בת שאול ולא סתם היא מכונה כך כי לא משנה לאן תפנה היא תמיד תשוייך לבית אביה, בילדותי גרתי במושב עם תדמית שלילית ולא משנה לאן הלכתי ראשית שייכו את זה אליי עוד בטרם הכירו אותי. ההתקדמות בחיי הובילה לאיבוד התמימות והכוח לקבוע את מהות חיי.

דמותה של מיכל הזכירה לי את עצמי, בתחילת סיפורה הינה ילדה ביישנית ושקטה והתמודדויות בחייה הובילו אותה להיות אישה שיודעת מה היא רוצה אך תמיד קשורה לבית אביה.

התנ”ך עבורי..

התנ”ך ליווה אותי לכל אורך חיי, הוא לא מהווה רק כאובייקט דתי אלא משמש כמקשר למסורת של העם היהודי.

הקשר אליו תמיד נמצא הן מבחינה לימודית והן כאשר אני רואה הקשר בין המסופר בו למציאות חיינו.

וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד (שמואל א, יח, 20),

אהבתה של מיכל הייתה כלי משחק בין המלכים.

אמר שאול: אנצל את אהבתה של מיכל ואחתנה עם דוד כדי לפגוע בו.

אמר דוד: הדבר טוב עבורי להינשא לבת המלך

ומיכל אהבה את דוד והבריחה את בעלה מן החלון, אך אהבתה עדיין ככלי.

אמר שאול: אחתן את ביתי עם פלטי בן ליש

אמר דוד: תחזיר לי את אשתי

אהבתה של מיכל ככלי משחק עד יומה האחרון

פעם בת שאול

פעם אשת דוד

אך לעולם לא חזרה להיות מיכל התמימה

המאמר של ניסים מזוז בא להבהיר את דמותה של מיכל לאור אכזבותיה, תקוותיה ומאבקיה: 
מיכל בת שאול היא האישה הטרגית ביותר בתנ”ך. בת מלך, שחיים יפים ומאושרים היו מובטחים לה, הגיעה לחיי בדידות וצער שאיש לא ציפה להם. נישואיה לדוד גרמו לקרע נפשי עמוק שנמשך עד יום מותה. מיד עם נישואיה הייתה נתונה במאבק להכריע במי תתמוך: באביה או בבעלה. החלטתה לתמוך בבעלה גרמה לה לריחוק מאביה וממשפחתה, אך לא קרבה אותה אל בעלה. בעלה נדד באזורים רחוקים, ולא זכר לפקוד את אשתו בת המלך הנאמנה שבזכותה ניצל ממוות. גם לאחר מות שאול והמלכת דוד למלך על יהודה, לא זכר ולא פקד את אשתו מיכל. מיכל יושבת בגלות, רחוקה מאביה וממשפחתה, ומצפה ודואגת לבעלה הנודד. עם חלוף הימים והשנים מתברר למיכל שגם את בעלה הפסידה, ולא הועילה לה נאמנותה ומסירותה. כך מיכל נבגדת על ידי בעלה, ומורחקת ע”י שאול אביה ומשפחתה. ולא עוד, גם כשדוד משיב אותה אל ביתו, היא לא חוזרת להיות המלכה המושלת בבית, ואינה אלא אחת הנשים. בעקבות הסכסוך בזמן העלאת ארון ה’ לירושלים שוב היא ננטשת ע”י דוד, ונשארת כאלמנה חיה בחיי בעלה דוד, ולא זכתה להקים משפחה.

למה צחקה מיכל
מילים ולחן: נעמי שמר

כשהחג היה בארץ
השמש בערה
כל העם עלה לרגל
ומילא את הבירה
חלילים ותוף צלצלו
כינורות אמרו שירה
המלך השתולל לו
בראש השיירה.

אז למה צחקה מיכל?
למה צחקה מיכל לדוד?
למה צחקה מיכל?
למה צחקה מיכל לדוד?

זה בושה להתפרחח
באפוד כזה קצר
לפזז בלב שמח
בתרועה ובקול שופר
הן לצחוק תהיה המלך
בעיני השיירה
איך זה לא תבוש המלך,
זה מה שמיכל אמרה.

מהו שענה דוד?
מהו שענה דוד למיכל?
מהו שענה דוד?
מהו שענה דוד למיכל?

תענוג להתפרחח
כשסביב המון חוגג
מישהו בשיר פוצח
וליבנו מתמוגג.
וכשהרינה עוברת
בקצווי השיירה
מתחשק לי עד הערב
אתם לומר שירה.

זהו שענה דוד
זהו שענה דוד למיכל.
זהו שענה דוד
זהו שענה דוד למיכל.

ומאז אני יודע
ומאז אני שקט
לכבוד לי לשמח
להצחיק ולרקד.
אז נגנו, נגנו לי הלאה
כינורות וחלילים
מה שטוב היה למלך
הוא טוב גם בשבילי

זהו שענה דוד
זהו שענה דוד למיכל
ככה יאמר תמיד
ככה יאמר תמיד ובכלל

חז”ל על מיכל
לדעת חז”ל לא נשא פלטי בן ליש את מיכל לאשה (עי’ תרגום רות ג’ ג’), ונעץ חרב בינו לבינה שלא יקרב אליה (סנהדרין י”ט:), כי אם נשאה לאשה לא יכול עוד דוד להחזירה. ומה שכתוב ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל (ש”ב כ”א ח’), לא היא הייתה אשת עדריאל אלא מירב אחותה. מפני שמיכל גידלה את בניה נקראים על שמה (סנהדרין שם).
מיכל קרוייה גם עגלה אשת דוד אשר ילדה לו את יתרעם (ש”ב ג’ ח’). ולמה נקרא שמה עגלה? שחביבה עליו כעגלה. ומאי דכתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, א”ר חסדא עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה (סנהדרין כ”א.). ואמרו שלוש הן שנתקשו בשעת לדתן, רחל ואשת פנחס ומיכל בת שאול (ב”ר פ”ר).
דברי המדרש לא מתיישבים עם פשט הכתובים כי יתרעם נמנה עם הנולדים לדוד בחברון לפני עלייתו לירושלים.

סיום המסע

החיפוש אודות הדמות המקראית הוביל אותי להתבוננות פנימה, הדרישה לכתוב מדרש קצר הוביל אותי בתת מודע אל עבר הנקודה החשובה עבורי בדמות.

המאבק האישי של מיכל בת שאול תוך התחבטות בעצמה האם ללכת בעקבות אביה או עם בעלה, אומנם איני נמצאת מנוצלת בין שני האנשים החשובים לי. אך בהיותך נשואה בגיל צעיר אין התנתקות מלאה מבית אביך ותמיד יש בי את המאבק הפנימי האם ללכת בדרכו של אבי או לתמוך בבעלי שמביא עימו תרבות, מסורת וערכים קצת שונים.

המסע אל ארון הספרים נגמר בהבנה שברגעי הקושי תמיד ניתן לפתוח את מדף הספרים האישי ולראות בו את נקודת האור, אומנם המדפים עדיין ריקים אך לא חדלנו ללמוד ומאמינה אני כי עם חלוף השנים אצליח למלא את מדפיי לפי צורכיי.

תודה על המסע פנימה אל האני שלי

המסע לארון הספרים לא תם מפני שעדיין אני אוגרת בו את המידע