שירים ל 70

מאז ומתמיד אהבתי שירה.

אינני מומחה גדול בסגנונות ובכללי קריאת וכתיבת שירה. פשוט אוהב.

השירה, מזור לנפשי היא, גם בזמנים טובים ומאושרים וגם, ובעיקר, בעתות כאב ותסכול.

החלטתי לתת לעצמי מתנה, ובשמחה לשתף אתכם, ולהכין אנתולוגיה של 70 שירים, לכבוד יום הולדתי השבעים.

המשותף לשירים שבחרתי – שאין להם כל משותף… תקופות מעורבות, סגנונות שונים, נושאים מגוונים. אולי המשותף האמיתי הוא שכולם עוסקים באדם וברגשותיו.

אין כאן שירי מולדת, לא תופעות טבע ולא התייחסות לתופעות חברתיות.

רק הרגשות, פחדים, שמחה, משפחה והרבה אהבה.

מקווה שכל אחד ימצא ולו כמה שירים שמדברים אליו ושתהנו יחד איתי.

בני

מֻקְדָּשׁ לָאַחַת שְׁ..

 “בַּטּוֹב וּבָרָע, בְּעֹשֶׁר וּבָעֹנִי, בִּבְרִיאוּת וּבַחֹלִי”

 – הִיא אִתִּי וַאֲנִי אִתָּהּ.

החלטות | בוריס נובאק     תרגום: טל ניצן

בֵּין שְׁתֵּי מִלִּים
בַּחֲרוּ בַּשְּׁקֵטָה יוֹתֵר.

בֵּין מִלָּה לִשְׁתִיקָה
בַּחֲרוּ לְהַקְשִׁיב.

בֵּין שְׁנֵי סְפָרִים
בַּחֲרוּ בַּמְאֻבָּק יוֹתֵר.

בֵּין אֲדָמָה לְשָׁמַיִם
בַּחֲרוּ בְּצִפּוֹר.

בֵּין שְׁתֵּי חַיּוֹת
בַּחֲרוּ בְּזוֹ הַזְּקוּקָה לָכֶם יוֹתֵר.

בֵּין שְׁנֵי יְלָדִים
בַּחֲרוּ בִּשְׁנֵיהֶם.

בֵּין עָוֶל גָּדוֹל לְקָטָן יוֹתֵר
אַל תִּבְחֲרוּ בְּאַף אֶחָד.

בֵּין תִּקְוָה לְיֵאוּשׁ
בַּחֲרוּ בַּתִּקְוָה:
אוֹתָהּ תִּתְקַשּׁוּ יוֹתֵר לָשֵׂאת.

ובשרךָ כבר יודע שָׂרֶטֶת / יחזקאל רחמים

בְּחַיִּים אֲחֵרִים הַשָּׁמַיִם אֵינָם קוֹרְסִים בְּכָל רֶגַע
וְהַדֶּרֶךְ לֹא נִקְרַעַת מִתַּחַת לָרַגְלַיִם. רַק מַזְמִינָה
לִצְעֹד בָּהּ בְּטוֹב. וְשׁוּם קוֹצִים לֹא מִתְפַּתְּלִים
אֵלֶיךָ לַעֲטֹף וְהַבּוֹרוֹת אֵינָם נוֹשְׁפִים
.וּמִתְאַוִּים לָדוּשׁ בָּעֲצָמוֹת

,אַךְ לֹא בָּאתָ לְכָאן לִדְרֹךְ בִּשְׁבִילִים שֶׁל נוֹצוֹת
לֹא בָּאתָ לְהַדְהִיר כִּרְכָּרוֹת בְּעִמְקֵי שׁוֹשַׁנִּים, וּבְשָׂרְךָ
.כְּבָר יוֹדֵעַ שָׂרֶטֶת. קוּם אָחִי מִן הַבֹּץ
קוּם וּזְחַל וְהַקְשֵׁב לְרִטּוּט הַחַיִּים. קוּם וְשַׁל
,אֶת סַנְדְּלֵי הַגּוֹרָל וּצְעַד בְּכַפּוֹת רַגְלֶיךָ שֶׁלְּךָ
.וְזַמְזֵם וְזַמְזֵם וְזַמְזֵם אֶת שִׁירְךָ
.כִּי אַתָּה הוּא הָאִישׁ – וְאַחֵר לֹא יִהְיֶה
.וְעַכְשָׁו זֶה הַזְּמַן – וְאַחֵר לֹא יִהְיֶה
.וְזוֹהִי הַדֶּרֶךְ – דַּרְכְּךָ וְחַיֶּיךָ

לאוהבים הנבונים /  נתן זך

שִׁיר לָאוֹהֲבִים הַנְבוֹנִים
.אָשֶׁר בִּתְבוּנָה יֹאהֲבוּ
יְמֵיהֶם בַּנְעִימִים יַחְלְפוּ
,גַם בְּרִדְתָם שְׁאוֹל לֹא יַזְקִינוּ
נֵצַח לֹא יִפָּרְדוּ
יָחַד יִחְיוּ
.בְּבַיִת אֶחָד

שִׁיר לָאוֹהֲבִים הַנְבוֹנִים
.עָל מִשְׁכָּבָם בְּאֵין מִלָה
,בְּיָד אַחַת אֶת הַמְנוֹרָה יְכַבּוּ
,יָחַד יַעַצְמוּ אֶת עֵינֵיהֶ
,זֶה אֶת זֶה יְבָרְכוּ
-וּבְעֵת הָאֶחָד קוֹרֵא
.אֶת הָאוֹר הַקָטָן יַדְלִיק הוּא
אֶת נְשִׁימַת יַלְדֵיהֶם שׁוֹמְעִים שָׁעוֹן
.וְרוּחַ חֲצוֹת

שִׁיר לָאוֹהֲבִים הַנְבוֹנִים
.אָשֶׁר בָּנוּ לָהֵם בָּיִת וְאֶת דַלְתוֹ נָעֲלו
הֵגִיפוּ הֵיטֵב אֶת הַתְרִיסִים, בַּחוּץ קַר
.וְרוּחַ וּמְצַפִּים בַּחוּץ לְמָטָר
אוֹרֵחַ לא יָבוֹא בַּלָיְלָה אָשֶׁר כָּזֶה
וְכִי יָבוֹא – אַל תִפְתְחוּ אֶת הַדָלֶת. מְאֻחָר
וְרַק קֹר נוֹשֵׁב בָּעוֹלָם. וְגַם הַמְשׁוֹרֵר
,מִמְצוּקָה, לֹא מִשֶׁפַע, הוּא שָׁר
.הִשַׁאַרוּ חַבוּקִים

עשי בי קירבה / חלי ראובן

עֲשִׂי קִרְבָה בְּלִבִּי
אִמָּא
שֶׁלֹּא אִצְטָרֵךְ אָחָרכׇּך
חַיִּים שְׁלֵמִים
לְחַפֵּשׂ אוֹתָה
בְּלֵב שֶׁל אֲחֵרִים,
עֲשִׂי בִּי קֵרְבָה שְׁלֵמָה
אִמָּא
שֶׁלֹּא אֶלְמַד בְּטָעוּת
שֶׁמַּגִּיעִים לִי רַק פֵּרוּרֵי אַהֲבָה
וְשָׁנִים אֲרֻכּוֹת
אֲהַלֵּךְ מִפֵּרוּר לְפֵרוּר,
רְעֵבָה כָּלכׇּך לְהַרְגִּישׁ
וּשְׂבֵעָה כׇּלכׇּך מִלֹּא לְהַצְלִיחַ,
עֲשִׂי קִרְבָה בְּחֹם גּוּפִי
שֶׁאֵדַע אָחָרכָּך
כָּל יָמַי
לְחַבֵּק חָזַק
בְּלִי רְוָחִים שֶׁל פַּחַד,
שֶׁאֵדַע
כָּל חַיַּי
שֶׁאֳנִי רְאוּיָה
כׇּלכׇּך רְאוּיָה

נותרו שנים ספורות / אברהם חלפי

נוֹתְרוּ שָׁנִים סְפוּרוֹת.
אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי סְפוּרוֹת
נוֹתְרוּ לִי.
לָכֵן אֲנִי רוֹדֵף.

יֵשׁ נֶצַח.
וְאִם אֵינֶּנּוּ —
מַפְטִיר אֳנִי בְּצַעַר:
אֵין דָּבָר.

חַי אֲנִי פְּרִידָה, חוֹזֶרֶת יוֹם חוֹזֶרֶת לַיְלָה
מֵחַיַּי.

נִדְמֶה: הַיּוֹם הִיא נִּתְקַצְּרָה מְאד.
וַאֲנִי תָּאֵב לִקְרוֹא. סְפָרִים הַרְבֵּה לִקְרוא.
כָּל הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן-עָפָר עַל גִּלְיוֹנוֹת שָׁמַיִם.
כִּי אֲנִי
אֵין צִמְאוֹנִי נִרְוֶה.
לא רְעָבִי נִשְׁבָּר.

מתאבל ללא קץ/ חנוך לוין

בֵּינְתַיִם יַחְלְפוּ יָמִים, שֶׁמֶשׁ
תִּזְרַח וְתִשְׁקַע, וְאָנוּ לֹא נָחוּשׁ.
וּבְעוֹד שָׁנָה נֹאמַר:
“מָה, כְּבָר שָׁנָה?”
וְעוֹד כָּאֵלֶּה הֲבָלִים.
וְנִצְחַק בַּעֲלִיצוּת כְּאִלּוּ
הַיָּמִים עוֹבְרִים, וְלֹא אָנַחְנוּ.

לשכוח בך משהו / ארז ביטון

לַעֲזֹב אֹותָךְ

זֶה כְּמוֹ לַעֲזֹב חֶדֶר בְּמָלוֹן.

תָּמִיד לְהַשְאִיר

מִטָּה לֹא מְסֻדֶּרֶת

וִילָאוֹת קְצָת פְּתוּחִים

חֲצִי חֹשֶׁךְ וַחֲצִי אוֹר,

וְתָמִיד תָּמִיד

לִשְׁכֹּחַ בָּךְ מַשֶׁהוּ

קמטים / טוביה ריבנר

!כַּמָּה יָפִים הַקְּמָטִים בְּפָנַיִךְ

.בְּאֵיזֶה סֵדֶר מוֹפְתִי נִשְׁכְּבוּ זֶה בְּצַד זֶה

,מְלַאי חַיִּים עַל טוֹבָם וּסִבְלָם

,כַּמָּה זִכְרוֹנוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא פָּתְחוּ פֶּה

.שַׁחַר נְעוּרִים כְּפַס אוֹר דַּק בָּאֹפֶק

,אֲהָבוֹת שֶׁהָיוּ, שֶׁיֶּשְׁנָן, אַכְזָבוֹת, יָגוֹן

,כַּמָּה שִׂמְחָה כְּבוּשָׁה, כַּמָּה חֻמְרָה

.שְׁאִיפוֹת שֶׁנִּתְמַמְּשׁוּ וְכָאֵלֶּה שֶׁלֹּא

פָּנַיִךְ מַסְלוּל כּוֹכָבִים מְקֻטָּע

.וְעֵינַי מְלַטְּפוֹת

תחיית מתים / יהודה עמיחי

וְאָנַחְנוּ קְבוּרִים לְמַטָּה עִם כָּל עֲשִׂיָּתֵנוּ
עִם דִּמְעוֹתֵינוּ וּצְחוֹקֵינוּ
וּבָנִינוּ מֵהַכֹּל מַחְסָנִים שֶׁל הִיסְטוֹרְיָה
בָּתֵּי נְכוֹת שֶׁל עָבַר. מוֹחוֹת, גִנזָכִים,
בִּנְיָנִים וְחוֹמוֹת וּמַדְרֵגוֹת בַּרְזֶל וְשַׁיִשׁ
אֵינְסוֹפִיּוֹת בִּמְרַתְּפֵי הַזְּמַן.
וְשׁוּם דָּבָר לֹא נִקַּח אִתָּנוּ
מְלָכִים שֶׁבָּזְזוּ, כֻּלָּם כֻּלָּם הִשְׁאִירוּ כָּאן.
אוֹהֲבִים וְכוֹבְשִׁים, שְׂמֵחִים וַעֲצוּבִים,
כֻּלָּם הִשְׁאִירוּ כָּאן מַשֶּׁהוּ. סִימָן. בַּיִת.
כְּמוֹ אָדַם שֶׁמְּבַקֵּשׁ לַחֲזֹר
לְמָקוֹם אָהוּב מְאוֹד וְהוּא שׁוֹכֵחַ
בְּכַוָּנָה סֵפֶר, סַל, מִשְׁקָפַיִם כְּדֵי
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ תֵּרוּץ לַחֲזֹר לַמָּקוֹם
הָאָהוּב. כָּךְ אָנַחְנוּ מַשְׁאִירִים כָּאן.
כָּךְ הַמֵּתִים מַשְׁאִירִים אוֹתָנוּ.

שכבות – אמה שם-בה איילון

.יָד עַל הַגַּב

כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד עַל הַגַּב

כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד הַמּוּנַחַת עַל הַגַּב בְּרַכּוּת

כַּמָּה מֻפְתָע יָכוֹל לִהְיוֹת גַּב כְּשֶׁמּוּנַחַת עָלָיו יָד בְּרַכּוּת

כַּמָּה מֻפְתָע יָכוֹל לִהְיוֹת הַלֵּב

כְּשֶׁמּוּנָח עַל גַּבּוֹ גַּב

וְעַל גַּבֵּי הַגַּב מוּנַחַת יָד

וְעַל גַּבֵּי הַיָּד מוּנַחַת רַכּוּת

.וְעַל גַּבֵּי הָרַכּוּת מוּנָחוֹת מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת מְאֹד

אמא / נפתלי שם טוב

אִמָּא שֶׁלִּי מְנַקָּה

אֶת הַשֵּׁרוּתִים

שֶׁל הַחוֹקֶרֶת הַדְּגוּלָה

שֶׁמֶּחְקָרֶיהָ עַל מִגְדָּר

וּתְפִיסוֹת פְּסִיכוֹאַנַלִיטִיּוֹת

פּוֹסְט-סְטְרוּקְטוּרָלִיסְטִיּוֹת

הֵבִיאוּ אוֹתָהּ

לַהֶשֵּׂג הַמַּדְהִים

הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה

שֶׁהִתְקַבְּלָה

כִּפְּרוֹפֶסוֹר מִן הַמִּנְיָן

עוֹד הַצְלָחָה פֶמִינִיסְטִית בְּצַמֶּרֶת הָאַקַדֶמְיָה.

במותי / אברהם חלפי

בְּמוֹתִי
אֶבְכֶּה עַל יְגוֹנֵךְ כִּי מַתִּי.
מִבִּכְיֵךְ יָמוּת לִבִּי שֵׁנִית.
בְּטֶרֶם בָּא מוֹתִי אַנִּי אוֹמֵר,
בְּכָל הָרֹךְ אַנִּי אוֹמֵר,
כִּי לוּ בָּכִית מְעַט, מְעַט מְאוֹד,
כָּאַיָּלָה
שֶׁפַּעַם רְאִיתִיהָ מַזִּילָה דִּמְעָהּ
אוֹ שְׁתַּיִם
וְתִרְחַק מִמְּקוֹם בִּכְיָה אֵל צוּק הָרִים
לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם מֵעֵבֶר לַבְּכִיּוֹת –
כִּי לוּ יָכֹלְתְּ –
הָיִיתִי גַּם אַנִּי בְּשֶׁקֶט רָב,
כְּמוֹ נָהָר רוֹגֵעַ בֵּין חוֹפָיו,
זוֹרֵם הוֹלֵךְ אֵל גּוֹרָלִי.

ציפייה / רחל בלובשטיין

,לִנְעֹץ בָּאֲפֵלָה עֵינַיִם מְשַׁוְּעוֹת
,לִפְרֹשׂ אֶל הֶחָלָל יְדֵי גַעְגּוּעִים
,וְאֹזֶן לְהַטּוֹת לְקוֹל רִשְׁרוּשׁ עָלִים
– –וּלְפַלֵּל לְנֵס, וּלְיַחֵל לְאוֹת

וְשֶׁבַע לְהִוָּאֵשׁ וְשֶׁבַע לְהַאֲמִין
,בְּנֶחָמַת-סוֹדוֹת, בִּגְמוּל קָרוֹב וָעֵר
לִצְלֹל בְּשִׁכְחָה וּפֶתַע לְהִתְנַעֵר
– –וּלְקַלֵּל הַדִּין, וּלְקַבֵּל הַדִּין

,וּלְבַקֵּשׁ מִקְלָט בְּחֵיק צַלְמֵי עָבָר
,בְּמַגָּעָם חוֹמֵל, בְּמַגָּעָם טָהוֹר
לִרְעֹד מִבְּכִי כָּבוּשׁ, וְעַד הַיּוֹם יֵאוֹר
– –לִשְׁכֹּר מִמְּרִי הַכְּאֵב וּמִמָּתְקוֹ הַזָּר

שני יסודות / זלדה

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹשׁ

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה

כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן

כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים

הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף

בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת

בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן

בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת

בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת

אֶת הַמִּמְסָד

שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ

בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.

הַבְּרוֹשׁ שׁוֹתֵק,

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת

אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין

הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.

עם הזמן / יעל קלו מור

וּפִתאוֹם אַתְּ יְכוֹלָה לְדַבֵּר אֶת זֶה
וְיֵשׁ לָךְ אֲוִיר לִרְוָחָה
וְהַדְּמָעוֹת כְּבָר לֹא מִתְפָּרְצוֹת עָלַיך
וְהֵנָּה, אַתְּ מַמְשִׁיכָה
פִּתְאוֹם כְּבָר אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב עַל זֶה
בְּלִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ אוֹחֶזֶת קִיּוּמָהּ
וּבְלִי שֶׁהִבְחַנְתְּ מַשֶּׁהוּ נִרְגָּע
וְהָרַגְלַים שֶׁלָךְ שׁוּב נוֹגְעוֹת
וְיֵשׁ שָׁם אֲדָמָה
וּפִתְאוֹם אַתְּ יְכוֹלָה לִחְיוֹת עִם זֶה
וְזֶה מַתְחִיל לִקרֹם עוֹר וִידִיעָה
וְהִנֵּה זֶה כְּבָר לֹא מֵעָלַיִך
זֶה בְּגֹבַהּ הָעֵינַיִם אַתְּ רוֹאָה
וּפִתְאוֹם אֶפְשָׁר גַּם לְהַבִּיט בָּזֶה
וּלְהוֹדוֹת עַל מַה שֶׁנֶּחְוָה
וְהַנְּשִׁימוֹת שֶׁלָּך שְׁקֵטוֹת יוֹתֵר
וְאַתְּ כְּבָר פָּחוֹת עֲצוּבָה

המרפא / הרב קוק

וְאִם כֹּחוֹתַי שְׁבוּרִים
וַהֲלוּמִים הֵם עֲצַבַּי
מֵעֹצֶר, כַּעַס וְקַדְרוּת רַעְיוֹנוֹת וְנִבְכֵי עָמָל…
הִנֵּה מַרְפֵּא עוֹמֵד לְיַד כָּתְלִי
חוֹדֵר לָבוֹא לְחַדְרֵי נִשְׁמָתִי
שָׁבוּ וְנִרְפְּאוּ כֹּחוֹתַי הַשְׁבוּרִים
וְתָשׁוּב לְשַׂחֵקָה הֶמְיַת שִׁירָתִי
בְּעֵינֵיהָ תַּרְוֵּנִי חֶמְדַת לְבָבִי
תְּלַבְּבֵנִי, תַּשִׁיבֵנִי, תְּרַפְּאֵנִי, תְּרוֹמְמֵנִי
הִנֵּה מַרְפֵּא עוֹמֵד לְיַד כָּתְלִי
חוֹדֵר לָבוֹא לְחַדְרֵי לְבָבִי
שָׁבוּ וְנִרְפְּאוּ כֹּחוֹתַי הַשְׁבוּרִים

אמו / חיים גורי

לִפְנֵי שָׁנִים, בְּסוֹף שִׁירַת דְּבוֹרָה,
שָׁמַעְתִּי אֶת דּוּמִיַּת רֶכֶב סִיסְרָא אֲשֶׁר בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא,
מַבִּיט בְּאִמּוֹ שֶׁל סִיסְרָא הַנִּשְׁקֶפֶת בַּחַלּוֹן,
אִשָּׁה שֶׁפַּס כֶּסֶף בִּשְׂעָרָהּ.

שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה,
צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוָּארֵי שָׁלָל, רָאוּ הַנְּעָרוֹת.
אוֹתָהּ שָׁעָה שָׁכַב בָּאֹהֶל כְּנִרְדָּם.
יָדָיו רֵיקוֹת מְאֹד.

עַל סַנְטֵרוֹ עִקְּבוֹת חָלָב, חֶמְאָה וָדָם.

הַדּוּמִיָּה לֹא נִשְׁבְּרָה אֶל הַסּוּסִים וְאֶל הַמֶּרְכָּבוֹת,
גַּם הַנְּעָרוֹת שָׁתְקוּ אַחַת אַחַר אַחַת.
שְׁתִיקָתִי נָגְעָה בִּשְׁתִיקָתָן.
אַחַר זְמַן-מָה שָּׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ.
אַחַר זְמַן- מָה כָּבוּ הַדִּמְדּוּמִים.

אַרְבָּעִים שָׁנָה שָׁקְטָה הָאָרֶץ. אַרְבָּעִים שָׁנָה
לֹא דָּהֲרוּ סוּסִים וּפָרָשִׁים מֵתִים לֹא נָעֲצוּ עֵינֵי זְכוּכִית.
אֲבָל הִיא מֵתָה, זְמַן קָצָר אַחַר מוֹת בְּנָהּ.

יום יום אני חוזר / נתן יונתן

יֶלֶד יָפֶה שֶׁלִּי
אֳנִי שָׁב וּמֵת עָלֶיךָ יוֹם-יוֹם.
אִם יָם הַשִּׁכְחָה יָצִיף אֶת רוֹאוֹתַי,
אֶת עוֹלָמִי,
אֳנִי חוֹזֵר וּמֵת עָלֶיךָ,
יְפֵהפֶה שֶׁלִּי וְנֶחָמַת חַיַי הַיְּחִידָה.
סְלִיל הַקַּלֶּטֶת שֶׁל צְחוֹקֶיךָ
בְּרֵכָה צְלוּלַת הָאוֹר שֶׁל דִּמְעוֹתֶיךָ
אִוְשַׁת הָאוֹשֵׁר שֶׁל נְשִׁימוֹתֶיךָ
גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת
לֹא אִירָא רַע, רַק אֶתְגַּעֲגֵעַ
כִּי אַתָּה עִמְדִי יוֹמָם וָלַיְלָה
קַיִץ וָחֹרֶף אָבִיב וּסְתָו
אַנִּי וְאַתָּה
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.
שֶׁאֶתְמַכֵּר לָאֱינְאוֹנִים
לְלַעֲנַת הַחֲרָטָה?
לִשְׁאֵלוֹת הַ”אִם” וְהַ”אוּלַי”
שֶׁלַּפְּעָמִים אוֹכְלוֹת לִי
אֶת הַלֵּב.
אוֹ שֶׁאֵלֵךְ אִתְּךָ, בְּעִקְבוֹתֶיךָ,
בְּכָל עָפָר שֶׁחוֹנְנוּ רַגְלֶיךָ.
שֶׁהַחֲלוֹם שֶׁל יָפְיְךָ סוֹכֵךְ עָלַי
יוֹם-יוֹם אֱנִי חוֹזֵר וּמֵת עָלֶיךָ.

ולו ללילה אחד / אלי אליהו

דָּבָר לֹא תִּזְכְּרִי מֵהַלַּיְלָה הזֶּה.
לֹא אֶת עֲרִיסַת זְרוֹעוֹתַי
שֶׁנָּשְׂאָה אוֹתָךְ, כְּפִי
שֶׁהַקּוֹל נוֹשֵׂא אֶת הַהֵד,
לֹא אֶת הָעַקְשָׁנוּת
הָאִלֶּמֶת שֶׁל רַגְלַי שֶׁצָּעֲדוּ
עַל פְּנֵי הַחֶדֶר בִּדְבֵקוּת
שֶׁל מִתְאַבֵּד, לֹא אֶת אוֹר הַמְּנוֹרָה
שֶׁנָּח עַל פָּנַיִךְ, וְלֹא אֶת לַחֲשֵׁי
הָאַהֲבָה שֶׁפִּנַּקְתִּי בְּאָזְנַיִךְ
עַד שֶׁנִּרְגַּעְתְּ וְנִרְדַּמְתְּ.

דָּבָר לֹא תִּזְכְּרִי מִכָּל זֶה.
אֲבָל מִכָּאן וְלִשְׁאֵרִית
חַיַּיִךְ, תְּבַקְּשִׁי
נֶפֶשׁ אַחַת
בָּעוֹלָם שֶׁתִּדְבַּק בָּךְ,
כְּפִי שֶׁאֲנִי.

וְלוּ לְלַיְלָה אֶחָד.

אמרת / לאה גולדברג

.אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה – לַיְלָה

.הִנֵּה יָמִים בָּאִים – בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ

,וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ

.וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ

,וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ

,וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם

,וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ

.וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ

אל תיתן את יופייך לדברים / יונה וולך

אַל תִּתֵּן אֶת יָפְיְךָ לַדְּבָרִים

תֵּן אוֹתוֹ לְחַיֶּיךָ

אַל תְּפַזֵּר אוֹתוֹ בָּרְחוֹבוֹת

שֶׁיְּנַצְנְצוּ מִיֹּפִי חַיֶּיךָ

שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם

רָאָה אֶת חַיֶּיךָ יָפִים

עֲשֵׂה אוֹתָם

שֶׁיִּהְיוּ יָפִים

אַל תִּתֵּן אוֹתָם

לַדְּבָרִים.

תַּחֲנוּן  / אריה אורי

בְּעֶרֶב מוֹעֵד וּבְטֶרֶם קְרָב

הָיָה מוֹנֶה אֶת חֲטָאָיו

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאתִי

בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת

שֶׁלֹּא הֵעַזְתִּי לָגַעַת

שֶׁלֹּא הֶאֱזַנְתִּי לְכָל הַצְּלִילִים

שֶׁלֹּא טִפַּחְתִּי אֶת הָעוֹלָלִים

עַל חֵטְא שֶׁלֹּא טָעַמְתִּי מִכָּל הַיֵּינוֹת

שֶׁלֹּא בַּזְתִּי לִקְטַנּוֹת

שֶׁלֹּא פִּעְנַחְתִּי אֶת הַסּוֹדוֹת

שֶׁלֹּא גָּבַרְתִּי עַל הַחֲרָדוֹת

עַל חֵטְא שֶׁלֹּא מָחִיתִי דִּמְעַת הַתִּינוֹקוֹת

שֶׁלֹּא הִקְשַׁבְתִּי לַשְּׁתִיקוֹת

שֶׁלֹּא הִבְחַנְתִּי בֵּין הַתַּאֲווֹת

עַל חֵטְא שֶׁלֹּא אָהַבְתִּי אֶת כָּל הָאֲהָבוֹת

עַל חֵטְא שֶׁלֹּא שִׂמַּחְתִּי אֶת הַנַּעֲנִים

שֶׁלֹּא קִיַּמְתִּי דְּבָרָם שֶׁל הַזְּקֵנִים

עַל חֵטְא שֶׁשָּׁתַקְתִּי אֶת הַזְעָקוֹת

עַל חֵטְא שֶׁלֹּא בִּזִּיתִי אֶת דּוֹבְרֵי הַחֲלָקוֹת

עַל חֵטְא שֶׁלֹּא פָּרַטְתִּי עַל הַמֵּיתָרִים

עַל חֵטְא שֶׁלֹּא נֶחְרַדְתִּי לַבְּכִי בַּמִּסְתָּרִים

עַל חֵטְא שֶׁלֹּא זָכַרְתִּי אֶת שֶׁאֵין לִשְׁכֹּחַ

עַל חֵטְא שֶׁלֹּא שָׁכַחְתִּי כְּדֵי לִסְלֹחַ.

/ אווה קילפי

תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ

הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת

וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק

אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ

הֵשַׁבְתִּי לוֹ

אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי

בָּרוּךְ הַבָּא

ירושה – אלי אליהו

אֵינִי יָכוֹל לְלַמֵּד אוֹתָךְ דָּבָר. מַה יָכֹל לָדַעַת

עַל חַיָּיו מִי שֶׁחַי פַּעַם אַחַת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב

עַל עִקְּבוֹתָיו. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִנַּיִן מַגִּיעָה הַנְּשָׁמָה

וְאֵיךְ נוֹצַר הַבָּשָׂר. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ עֹנֶשׁ

אוֹ שָׂכָר. אֵינֶנִּי יָכֹל לִפְסֹל אֲפִלּוּ אֶת הָאֱמוּנוֹת

הַתְּפֵלוֹת בְּיוֹתֵר. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אָדָם בּוֹחֵר

אֶת גּוֹרָלוֹ, אוֹ אִם הוּא מִתְגַּלְגֵּל בְּגוּף אַחֵר.

אֵינֶנִּי יָכוֹל לָדַעַת אִם הַזּוּלַת אֵינוֹ אֶלָּא מַבָּט

שֹנִי שֶׁל הָאֲנִי. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אֲנִי הוּא

שֶׁנָּע בַּזְּמַן אוֹ שֶׁהַזְּמַן נָע בִּי. אֵינִי יָכוֹל לְלַמֵּד

אוֹתָךְ דָּבָר עַל הָעוֹלָם, בִּתִּי. זוֹ יְרֻשָּׁתִי.

כיפה אדומה  /  נתן אלתרמן

עֵת יוֹמֵנוּ הַפֶּרֶא נִמְחֶה כְּדִמְעָהּ
מְעָרִים וִיעָרוֹת, מִשָּׁנָה וְחֹדֶשׁ,
הוֹלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ כִּפָּה אֲדֻמָּה,
לִלְקֹט פֶּרַח בַּר בַּחוֹרֵשׁ.

וְיוֹצְאִים אַחֲרֶיהָ פָּרָה וְאַוָּז
וְחָתוּל מְדַדֶּה עַל מִשְׁעֶנֶת –
כְּסִפּוּר שֶׁאָבַד, כְּנִגּוּן מִנִּי אָז,
כְּבַת צְחוֹק נִשְׁכְּחָה וְנוֹשֶׁנֶת.

וְעוֹמְדוֹת מֵרָחוֹק הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת
וְלַשָּׁוְא תְּמִיהוֹתֵינוּ כֹּה רַבּוּ
וּמוֹצֵץ לוֹ יָרֵחַ עֵירֹם אֶצְבָּעוֹ
כְּבִימֵי בְּרֵאשִׁית, בְּחֵיק אַבָּא.

וְאָנַחְנוּ שׁוֹתְקִים. אֲדָמָה עִשְׂבִּיּת
בִּירַקְרַק הָרִיסִים מְפַרְפֶּרֶת…
וְעֵינֵינוּ עָצַמְנוּ – וּלְפֶתַע נַבִּיט
וְהִנֵּה כְּבָר חָשְׁכָה הַצַּמֶּרֶת.

ימינו – שרית שמיר

כָּל שֶׁאָדַם צָרִיךְ
שֶׁתְּהֵא נָפְשׁוֹ שְׁקֵטָה
וּצְרָכָיו מְסֻפָּקִים
שֶׁבְּרִיאוּתוֹ תְּהֵא מְאַפְשֶׁרֶת תְּנוּעָה
וּסְפִירַת נְשִׁימוֹת תְּקִינָה
שֶׁבִּטָּחוֹן יֻנַּח כְּאוֹצָר
עַל מִפְתָּן לִבּוֹ
וְשֶׁמַּפְתֵּחַ אִישִׁיּוּתוֹ יִטָּמֵן כְּמַטְמוֹן
פַּעַם אַחַת לְפָחוֹת
בְּיָדַיִם שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ.

גבר / ארלט מינצר

גֶּבֶר בֶּן שְׁלוֹשִׁים, חַי לְבַדּוֹ,
בְּדִירָה כִּמְעַט רֵיקָה. עַל הַשֻּׁלְחָן
הִשְׁאִיר פֶּתֶק: אֲנִי בְּדַרְכִּי
אֶל הַגֶּשֶׁר. אִם בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם
אָדָם אֶחָד יְחַיֵּךְ אֵלַי,
לֹא אֶקְפֹּץ.

חֲרָטָה / יחזקאל רחמים

וְרַק שֶׁלֹּא תֹּאכַל אוֹתְךָ הָחֲרָטָה

עַל יָמִים אֲבוּדִים וְעִקּוּלֵי דְּרָכִים

,וּמַחְבּוֹאֵי הָאֹשֶׁר וְקֹצֶר יָדְךָ

עַל שִׁטּוּטֵי לֵילוֹת וּמְעִידוֹת בַּסִּמְטָאוֹת

,וְעִכּוּבֵי הַהַצְלָחָה

-עַל חַיִּים שֶׁהִבְטִיחוּ וְלֹא

,עַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה אֶפְשָׁר

וְעַל כָּל רֶגַע תַּחַת הַשָּׁמַיִם

.שֶׁהִפְקַרְתָּ נִשְׁמָתְךָ לְמַלְתְּעוֹת הָחֲרָטָה

אהבה / שיר השירים פרק ח’

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ,

כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ—

כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה,

קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה: 

רְשָׁפֶיהָ- רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.

מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה,

וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ;

אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ,

בָּאַהֲבָה- בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.

אָדָם בֶּאֱמֶת אֵינוֹ צָרִיךְ | אמיר גלבע

אָדָם בֶּאֱמֶת אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְסֵפֶר אֶחָד בְּחַיָּיו
כַּאֲשֶׁר כָּל חַיָּיו נִקְבָּצִים לְעֵינָיו בַּסֵּפֶר הַפָּתוּחַ לְעֵינָיו
כַּאֲשֶׁר הוּא קוֹרֵא בּוֹ דַּף אַחַר דַּף וְרוֹאֶה לְעֵינָיו
אֵיך יוֹם אַחַר יוֹם רָדַף כְּמוֹ דַּף אַחַר דַּף
בַּסֵּפֶר הַפָּתוּחַ לְעֵינָיו.
וְאַף לֹא אֶחָד נֶעֱזָב וּבְרַחֲמִים רַבִּים נֶאֱסָף
דַּף אַחַר דַּף
בַּסֵּפֶר הַפָּתוּחַ לְעֵינָיו
כִּי רוֹאֶה לְעֵינָיו
פָּתוּחַ סֵפֶר חַיָּיו
בְּרַחֲמִים רַבִּים נֶעֱזָב.

מודה אני / מאיר אריאל

מוֹדֶה אֲנִי
לְפָנֶיךָ וּלְךָ
עַל כָּל הַחֶסֶד וְהָאֱמֶת וְהַטּוֹבָה וְהָרָעָה וְהַטּוֹבָה
שֶׁעָשׂיתָ עִמָּדִי וְעִם בֵּיתִי
וְעִם קְרוֹבַי וִידִידַי
וְעִם בְּנֵי עַמִּי וְעִם אַרְצִי
וְעִם כָּל הָעוֹלָם וְהָאָדָם
אֲשֶׁר בָּרָאתָ.
בַּלָּאט, חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
אַט אַט, טוֹפְפוֹת
עֲתִידוֹת עֲתִידוֹת לִקְרָאתֵנוּ,
וְאַתְּ מְחַיֶּכת אֵלַי מִתּוֹךְ הַשֵּׁנָה.
יִהְיֶה לָנוּ טוֹב, טוֹב מִטּוֹב, טוֹב מְאֹד,
זֶה מַתְחִיל כְּבָר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
אַתְּ צוֹחֶקֶת אֵלַי
מִתּוֹךְ, מִתּוֹךְ הַשֵּׁנָה.

נרות / קונסטנדינוס קוואפיס

יָמֵינוּ שֶׁיָּבוֹאוּ עוֹמְדִים לְפָנֵינוּ
כְּמוֹ שׁוּרָה שֶׁל נֵרוֹת דּוֹלְקִים –
זְהוּבִים, חַמִּים, נֵרוֹת חִיּוּנִיִּים.

יָמֵינוּ שֶׁעָבְרוּ מַשְׁאִירִים מֵאֲחוֹרֵינוּ
שׁוּרָה עֲגוּמָה שֶׁל נֵרוֹת כְּבוּייִם.
הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר עוֹדָם עֲשֵׁנִים,
נֵרוֹת קָרִים, מְמוּסְמָסִים, כְּפוּפִים.

אֵינִי רוֹצֶה לְהַבִּיט בָּהֶם, צוּרָתָם מַעֲצִיבָה אוֹתִי
מַעֲצִיב אוֹתִי גַּם זֵכֶר אוֹרָם הָרִאשׁוֹנִי.
אֲנִי מַבִּיט קָדִימָה אֶל נֵרוֹתַי הַדּוֹלְקִים.

אֵינִי רוֹצֶה לִפְנוֹת אָחוֹרָה פֶּן אֶרְאֶה וְאֶבָּהֵל
כַּמָּה מַהֵר מִתְאָרֶכֶת הַשּׁוּרָה הָאֲפֵלָה.
כַּמָּה מַהֵר מִתְרַבִּים הַנֵּרוֹת הַכְּבוּיִים.

* / אֵוָה קִילְפִּי תרגום (מפינית): רמי סערי

כְּשֶׁאֵין עוֹד כֹּחַ לִכְתֹּב, צָרִיךְ לְהִזָּכֵר.

כְּשֶׁאֵין עוֹד כֹּחַ לְצַלֵּם, צָרִיךְ לִרְאוֹת בְּעֵינֵי הָרוּחַ.

כְּשֶׁאֵין עוֹד כֹּחַ לִקְרֹא,

צָרִיךְ לִהְיוֹת מְלֵאִים סִפּוּרִים.

כְּשֶׁאֵין עוֹד כֹּחַ לְדַבֵּר,

צָרִיךְ לְהִתְנַגֵּן.

כְּשֶׁאֵין עוֹד כֹּחַ לָלֶכֶת, צָרִיךְ לָעוּף.

וּכְשֶׁבָּאָה הַשָּׁעָה הַיְּעוּדָה, צָרִיךְ לְוַתֵּר עַל הַזִּכָּרוֹן,

עַל עֵינֵי הַנֶּפֶשׁ, לַחְדֹּל לְהִתְנַגֵּן,

לִהְיוֹת בְּשֶׁקֶט וּלְהַרְפּוֹת אֶת הַכְּנָפַיִם.

אַךְ יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, הַסִּפּוּר נִמְשָׁךְ וְנִמְשָׁךְ.

כאבי פנטום / עינת לביאד

חֳדָשִׁים אַחֲרֵי שֶׁעָקְרוּ לִי אֶת שֵׁן הַבִּינָה,

הִמְשִׁיךְ לִכְאוֹב לִי בַּמָּקוֹם בּוֹ הִיא הָיְתָה,

לַמְרוֹת שֶׁהַמָּקוֹם הִתְמַלֵּא בְּדָם וְנִסְגָּר

עַל פִּי כְּלָלֵי הָרְפוּאָה.

זֶה מַזְכִּיר לִי כְּאֵב אַחֵר שַׁאֲנִי עֲדַיִן

מַרְגִּישָׁה מַמָּשׁ מֵאֲחוֹרֵי הַכָּבֵד, בְּאֵזוֹר

הַנְּשָׁמָה. גַּם שָׁם מַמְשִׁיךְ לִכְאוֹב לִי

לִמְרוֹת שֶׁהַשְּׁקַעֲרוּרִית הִתְמַלְּאָה בְּגַעְגּוּעַ

עַל פִּי כָּל כְּלָלֵי הַפְּרֵדָה,

בַּיּוֹם בּוֹ אִמָּא שֶׁלִּי –

נֶעֶקְרָה.

לבד / גיורא פישר

אֲנִי לְבַד

אָמְרָה לִי רִבְקָה

שֶׁעָצְרָה לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹמִי.

כְּבָר שְׁנָתַיִם מֵאָז

שֶׁאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ.

וְהִמְשִׁיכָה רְכוּבָה עַל קַלְנוֹעַ

לַאֲרוּחַת הַשַׁבָּת בְּבֵיתָהּ

עִם בָּנֶיהָ נְכָדֶיהָ וְנִינֶיהָ

מעשים קטנים / אלמוג בהר

אָדַם פּוֹדֶה נָפְשׁוֹ בְּמַעֲשִׂים קְטָנִים
בְּזִכְרוֹנוֹת שֶׁהוּא זוֹכֵר כְּשֶׁכֻּלָּם
שׁוֹכְחִים, בִּפְצָעִים שֶׁהוּא סוֹבֵל כְּשֶׁכֻּלָּם
שְׂמֵחִים, בִּשְׁתִיקוֹת שֶׁהוּא שׁוֹתֵק כְּשֶׁכֻּלָּם
צוֹחֲקִים, בְּחִיּוּכִים שֶׁהוּא מְחַיֵּךְ כְּשֶׁכֻּלָּם
שׁוֹתְקִים, בִּסְדָקִים שֶׁהוּא עוֹצֵר כְּשֶׁכֻּלָּם
מַמְשִׁיכִים, בִּרְאָיוֹת שֶׁהוּא אוֹסֵף כְּשֶׁכֻּלָּם
מַשְׁלִיכִים, בַּפְּתָחִים שֶׁהוּא מְגַלֶּה כְּשֶׁכֻּלָּם
מַסְתִּירִים, בְּשִׁכְחָה שֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ כְּשֶׁכֻּלָּם
זוֹכְרִים, אָדַם פּוֹדֶה נָפְשׁוֹ
בְּמַעֲשִׂים קְטָנִים

הלוא כולנו נאסף  /  נתן יונתן

הֲלוֹא כֻּלָּנוּ נֵאָסֵף כָּל הַמִּקְנֶה

גַּם הַטּוֹבִים גַּם הָרָעִים

הַחֲכָמִים וְהַפְּתָאִים

.כֻּלָּנוּ נֵאָסֵף כָּל הַמִּקְנֶה

-אָכֵן שָׁאַפְנוּ בְּלִי יָדַעְנוּ רְוָיָה

תִּימְרוֹת הָאוֹר שְׁרִיקוֹת הַבְּעִיר

אֲבַק דְּרָכִים חַטֹּאוֹת הָעִיר

.נָשַׁמְנוּ בְּלִי יָדַעְנוּ רְוָיָה

וְגַם אוֹתִי וְגַם אוֹתָךְ וְכָל הַיֹּפִי שֶׁהָיָה

יִשְּׂאוּ בַּסּוֹף בִּלְבוּשׁ עָנִי

לָנוּחַ בֵּין הָאֲבָנִים

.אוֹתִי אוֹתָךְ וְכָל הַיֹּפִי שֶׁהָיָה

ירח / נתן אלתרמן

גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת.

שָׁמַיִם בְּלִי צִפּוֹר

זָרִים וּמְבֻצָּרִים.

בַּלַּיְלָה הַסָּהוּר

מוּל חַלּוֹנְךָ עוֹמֶדֶת

עִיר טְבוּלָה בִּבְכִי הַצִּרְצָרִים.

וּבִרְאוֹתְךָ כִּי דֶּרֶךְ עוֹד צוֹפָה אֶל הֵלֶךְ

וְהַיָּרֵחַ

עַל כִּידוֹן הַבְּרוֹשׁ

אִתָּהּ אוֹמֵר- אֵלִי, הַעוֹד יֶשְׁנָם כָּל אֵלֶּה?

הַעוֹד מֻתָּר בְּלַחַשׁ בִּשְׁלוֹמָם לִדְרֹשׁ?

מֵאַגְמֵיהֶם הַמַּיִם נִבָּטִים אֵלֵינוּ.

שׁוֹקֵט הָעֵץ

בְּאֹדֶם עֲגִילִים.

לָעַד לֹא תֵעָקֵר מִמֶּנִּי, אֱלֹהֵינוּ,

תּוּגַת צַעֲצוּעֶיךָ הַגְּדוֹלִים.

רְאִי, אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם מִסְפָּרִים / יהודה עמיחי

רְאִי, אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם מִסְפָּרִים 

עוֹמְדִים יַחְדָיו וּמִתְחַבְּרִים

אוֹ מִתְחַסְּרִים, כִּי סוֹף סוֹף הַסִּימָן 

מִשְתַנֶּה מִזְמָן לִזְמָן

הָיָה קָשֶה כָּל כָּך עַד שֶהִגַּענוּ 

לַעֲמֹד יַחְדָיו וְגַם יָדַענוּ

כְּפָלִים שֶל אֹשֶר, גַּם שְׁבָרִים 

כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה לִַמִּסְפָּרִים.

גַּם עַתָּה תַּחְתֵּנוּ הָעוֹלָם קַו שֶׁבֶר 

אַל תִּירְאִי, הַבִּיטִי אֵיךְ מֵעֵבֶר

לְאוֹתוֹ הַקַו פָּרַח לָנוּ עַכְשָיו 

הַמְּכַנֶּה הַמְּשֻתָּף.

המלט (מערכה 3 תמונה 1) / וויליאם שייקספיר

לִהְיוֹת, אוֹ לֹא לִהְיוֹת, וְזוֹ הַשְּׁאֵלָה:

מַה נַעֲלֶה יוֹתֵר: לָשֵׂאת בְּאֹרֶךְ־רוּחַ

חִצֵּי גּוֹרָל אַכְזָר, אַבְנֵי מַרְגֵּמוֹתָיו,

אוֹ אִם חָמוּשׁ לָצֵאת מוּל יָם הַיִּסּוּרִים,

לִמְרוֹד, וְקֵץ לָשִׂים לָהֶם! לָמוּת: לִישׁוֹן;

וְלֹא יוֹתֵר; וְדַעַת: הַשֵּׁנָה הַזֹּאת

תַּשְׁבִּית מַכְאוֹב־הַלֵּב וְאֶלֶף הַפְּגָעִים,

זֶה חֵלֶק כָּל בָּשָׂר – הִנֵּהִי הַתַּכְלִית.

אֵלֶיהָ יִכָּסֵף אָדָם. לָמוּת, לִישׁוֹן:

לִישׁוֹן! אוּלַי לַחְלוֹם! הָא, זוֹ הַמַּכְשֵׁלָה:

מַה חֲלוֹמוֹת נִרְאֶה בְּתַרְדֵּמַת הַמָּוֶת,

אַחְרֵי שֶׁנְּנַעֵר חַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה –

הִנֵּה הַמַּעֲצוֹר! הִנֵּה הַנְּסִבָּה

לְאֹרֶךְ־יְמֵיהֶם שֶׁל יִסּוּרֵי אֱנוֹשׁ! 

יפוי כח / דוד אבידן

(לכל מאן דבעי)

מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל

אֶת הַבְּדִידוּת, אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,

אֶת הַנְּשִׂיאָה הַמּוּזָרָה בְּעֹל

הַבְּדִידוּת הַגְּדוֹלָה וְהַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,

הִיא הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת,

שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֶצֶם לְאָן לָלֶכֶת.

בְּלֵילוֹת בְּהִירִים הָאֲוִיר צוֹנֵן

וְלִפְעָמִים בְּלֵילוֹת מוּעָבִים גַּמְכֵּן,

וְיוֹרֵד גֶּשֶׁם וְיֵשׁ חַמְסִינִים

וְגוּפוֹת יָפִים וְגַם פָּנִים,

שֶׁעִתִּים מְחַיְּכִים וְעִתִּים לֹא,

לִפְעָמִים בִּגְלָלָהּ, לִפְעָמִים בִּגְלָלוֹ.

הַנּוֹף הוּא פָּשׁוּט וְחֲסַרְעַרְפִּלִּים,

מַלְאָכִים בַּסֻּלָּם לֹא יוֹרְדִים, לֹא עוֹלִים,

לִפְעָמִים שׂוֹנְאִים, לִפְעָמִים אוֹהֲבִים,

יֵשׁ מְעַט יְדִידִים וּבְעִקָּר אוֹיְבִים,

אֲבָל יֵשׁ תְּשׁוּקָה חֲזָקָה לִזְרֹם,

כְּמוֹ נָהָר, יְחִידִי, לְאוֹר הַיּוֹם,

לְהִשָּׁאֵר צָעִיר תָּמִיד וְלַחֲלֹם

עַל קֶצֶב נוֹעָז לְאוֹר הַיּוֹם,

כְּמוֹ נָהָר, יְחִידִי, לִזְרֹם, לִזְרֹם,

רַק גּוּפֵנוּ זָקֵן מִיּוֹם לְיוֹם.

מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל

אֶת הַחֲלוֹם, אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,

אֶת הַיְּדִיעָה שֶׁאֵין כָּל הַצְדָּקָה

אֶת הַהִתְפַּעֲמוּת וְאֶת הַמּוּעָקָה,

מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל,

מַה שֶּׁמַּצְדִּיק אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,

הִיא הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת,

שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֵצֶם לְאָן לָלֶכֶת.

רַק גּוּפֵנוּ זָקֵן מִיּוֹם לְיוֹם,

וַאֲנַחְנוּ נָהָר לְאוֹר הַיּוֹם,

לִזְרֹם יְחִידִי, יְחִידִי לִזְרֹם,

מַה שֶּׁמַּצְדִּיק, שֶׁמַּצְדִּיק אֶת הַחֲלוֹם,

מַה שֶּׁמַּצְדִּיק אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל,

מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל.

* / אורי ברנשטיין

לֵךְ אֶל הַמִּלִּים שֶׁאֵינָן בָּאוֹת לִכְלַל דִּבּוּר,
אֶל מָה שֶׁהַתִּינוֹקוֹת מְגַלִּים
כְּשֶׁעֵינֵיהֶם אוֹרוֹת פִּתְאוֹם גַּם
בְּהַבִּיטָם אֶל קִירוֹת רֵיקִים.
הֱיֵה לְמִּישֶּׁהוּ שֶׁעוֹבֵר בַּזְּמַן
כְּמִי שֶׁחוֹצֶה רְחוֹב בִּשְׁעַת גֶּשֶׁם.
פְּגוֹש שַׁם בָּעַצְמְךָ שְׁכֻּלוֹ הֶמְשֵׁךְ,
בֹּא אֵל מָה שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק מַעֲמָד
וּבְכָךְ כָּל כֹּחוֹ, בְּכָךְ כָּל כֹּחֲךָ.

אי בזה | לאה גולדברג

אֵי־בָּזֶה יִסְתַּיְּמוּ מִשְׁעוֹלִי יְגוֹנִים
וּבִפְרֹחַ אַיֶּלֶת־הַשַּׁחַר בַּצֹּהַר
יְבוֹאֵנוּ פִּתְאֹם רֵיחַ טַל שֶׁל גַּנִּים
מֵעוֹלָם תְּמִים־חִיּוּך וִיפֵה־תֹּאַר.

וְתִכְבַּד עַד מְאֹד הַפְּגִישָׁה עִם הָאוֹר.
וְהַלֵּב יְסָרֵב לְקַבְּלוֹ בִּבְלִי חֶשֶׁד.
וּפָנָה לַלֵּילוֹת וְאֵין דֶּרֶך לַחְזֹר
וְנִכְנַע לַשִּׂמְחָה הַכּוֹבֶשֶׁת.

וְנוֹשְמִים עַל כָּרְחֵנוּ אֲוִיר רַעֲנָן
כְּבוֹגְדִים נְקַבֵּל הַחֶדְוָה הַשּׁוֹכַחַת
עַד נָבִין כִּי חַיֵּינוּ הוּא זֶה הֶעָנָן
שֶׁהָיָה לְבִרְכַּת הַתִּפְרַחַת.

ככה לא אומרים שלום / לאונרד כהן   תרגום: קובי מידן

אָהַבְנוּ כָּל הַבֹּקֶר
הִתְנַשַּׁקְנוּ חָם וְטוֹב
שַׂעֲרוֹתַיִךְ עַל הַכַּר
כְּמוֹ סָעַרְתְּ חֲלֹם זָהוּב
אֳנִי יוֹדֵעַ שֶׁרַבִּים כְּבָר אָהֲבוּ, זֶה לֹא חָדָשׁ
בַּיַּעַר אוֹ בְּעִיר חִיְּכוּ אוֹתוֹ חִיּוּךְ מַמָּשׁ
אֲבָל עַכְשָׁו אָנַחְנוּ שְׁנָיִים, וּבֵינֵינוּ הַתְּהוֹם
כָּמַהּ עֶצֶב בְּעֵינַיִךְ
וְכָכָה לֹא אוֹמְרִים שָׁלוֹם

אֵין לִי אַף אַחַת אַחֶרֶת
אֳנִי יוֹצֵא לִנְדֹּד לְבַד
בּוֹאִי לַוִּי אוֹתִי לַדֶּלֶת, צְעָדֵינוּ יִתְחָרְזוּ לָעַד
לִבִּי נוֹתָר אִתָּךְ, יֵלֵךְ אִתָּךְ עַד בְּלִי סוֹף
זֶה בָּא וְזֶה חוֹלֵף
כְּמוֹ הַגַּלִּים אֵל מוּל הַחוֹף
אָבַל עַל אַהֲבָה אוֹ כֶּלֶא, לֹא נֹאמַר דָּבָר הַיּוֹם
כָּמַהּ עֶצֶב בְּעֵינַיִךְ
וְכָכָה לֹא אוֹמְרִים שָׁלוֹם

סופו של יום / יוסי רוז’נקו

דִּמְמַת הָעֶרֶב לִילָדֶיהָ מְנַשֶּׁקֶת

שָׁב הָרָקִיעַ וְהֶחֱלִיף אֶת בְּעָלָיו

בֵּין רְדִידִים שְׁלֵוִים שֶׁל חֹשֶׁךְ וְשֶׁל שֶׁקֶט

אָדוֹן הֲלֵיל שׁוּב מְעַרְסֵל אֶת עוֹלָלָיו

בְּשִׁיר הָעֶרֶשׂ הַנּוֹטֵף מִשְּׁבִיל הַחֵלֶב

וּבִתְנוּדַת הַכּוֹכָבִים הַמְּדוּדָה

נוֹפְלִים חָלָל לַאֲהָבוֹת אַף אֵלֶּה

הַנִּשְׁבָּעִים בִּבְכִי נַפְשָׁם הַבּוֹדְדָהּ

וְהַיָּרֵחַ, לְבַן פָּנִים וּמְהֻרְהַר

הִשְׁלִיךְ אֶל פִּיו אֲגוּדָלוֹ

וְהִתְכַּרְבֵּל

בַּמֶּחֱוָה שֶׁל תֹּם

וְזוּג בּוֹדֵד עַל הַסַּפְסָל עוֹדוֹ נוֹתָר

בְּעוֹד מְחוֹג חֲצוֹת מוֹתֵחַ אֶת צִלּוֹ

עַל פְּנֵי שְׁעוֹת הֲלֵיל

שֶׁנִּשְׁתַּכְּחוּ עַד תֹּם

זה החלום / אולב האוגה    תרגום: סבינה מסג

זֶה הַחֲלוֹם שֶאָנוּ נוֹצְרִים בְּלִבֵּנוּ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה:
שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוּפְלָא יִקְרֶה פִּתְאוֹם,
שֶּׁזֶה מוּכְרָח לִקְרוֹת,
שֶׁהַזְּמַן יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַשְּׁעָרִים יִפָּתְחוּ לְפָנֵינוּ,
שֶׁהַסֶּלַע יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,
שֶׁמַּעְיָן נִסְתָּר יִפרץ לְעֻמָּתֵנוּ,
שֶׁהַחֲלוֹם עַצְמוֹ יִפָּתַח לְפָנֵינוּ
וְשֶׁבֹּקֶר אֶחָד נְשַׁיֵּט בְּלִי מֵשִׂים לְתוֹךְ
מִפְרָץ קָטָן שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁהָיָה שָׁם כָּל הַזְמַן.

זכרונות / רועי שלו

גָּלוּת בּוֹעֶרֶת בַּחֶדֶר הַזֶּה

זִכְרוֹנוֹת מְלַבִּים אֶת הָאֵשׁ,

אַף אֶחָד לֹא שַׁיָּךְ לְכָאן

גַּם לֹא הָאִישׁ, שֶׁבַּתְּמוּנָה מְחַיֵּךְ.

זְמַן אָרֹךְ עָבַר מֵאָז

נֶצַח נְצָחִים כִּמְעַט

שְׁבָרִים מֵהָרִצְפָּה מִתְבּוֹנְנִים

אֵיךְ הָפַךְ הַיֹּפִי לְאֶבֶן.

כְּמוֹ עַכְבִישִׁים מְטַפְּסִים בְּקוּרֵי

הַזְּמַן הַנִּמְתָּחִים מַעְלָה

יוֹצְרִים רֶשֶׁת לִלְכֹּד בָּהּ

זִכְרוֹנוֹת.

לו ידעת / רחל שפירא

לוּ יָדַעְתָּ אֵיךְ כָּל נִים

שֶׁבִּי יָרֵא.

אֲנִי רוֹאָה אֶת הַשָּׂדוֹת סוֹפְגִים גְּשָׁמִים,

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי

מָתַי מָתַי יָבוֹא יוֹמִי

לְהִקָּרֵא.

עַל מַצַּע הָאֲדָמָה

תְּשׁוּקָה שֶׁלִּי הֻנְּחָה.

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת נַפְשִׁי לִהְיוֹת בְּרוּכָה.

נוֹתַר גּוּפִי בְּצִמְאוֹנוֹ,

אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת חֻמּוֹ וְתִמְהוֹנוֹ

וְעֹצֶם עֶלְבּוֹנוֹ.

מִכָּל נֶבֶט וְעַלְעַל

נוֹטֵף הַטַּל,

וּבְתוֹכִי מַמְתִּין לוֹ בֶּכִי מְיֻחָל.

אֲנִי נִמְשֶׁכֶת לַתְּלָמִים,

אֲנִי הוֹפֶכֶת רַחֲמִים וְתַחְנוּנִים –

חַיִּים שְׁלֵמִים

כָּל נִים שֶׁבִּי יָרֵא.

הציפור / נתן זך

הַצִּפּוֹר כְּבָר לֹא מְזַמֶּרֶת
וְהַיָּרוֹק כְּבָר לֹא יָרֹק
וּמַה שֶׁאָמַרְנוּ אֶמֶשׁ
רָחוֹק, הוֹ כַּמָּה רָחוֹק.

כָּךְ מִתְרַגְּלִים יָמֵינוּ
לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם זֶה עִם זֶה
גַּם בְּלִי אַהֲבָה סוֹעֶרֶת
וּבְלִי כְּאֵב פּוֹלֵחַ חָזֶה.

אַךְ הַגּוּף הַקָּרוֹב, הַיַּחַד
וְשָׁמַיִם בְּאֵין כּוֹכָבִים
מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ לָקַחַת
אֶת מַה שֶׁהַשָּׁמַיִם נוֹתְנִים.

מגלת קהלת פרק ג’

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת,

עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ,

עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא,

עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת,

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק,

עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד,

עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים,

עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק,

עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד,

עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ,

עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר,

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר,

עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא,

עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם. 

אהבה גדולה / יענקל’ה רוטבליט

קִירוֹת הַבַּיִת רָעֲדוּ הַגַּג לְפֶתַע עָף

הַחַלּוֹנוֹת שֶׁנִּפְעֲרוּ אֵל הַחוֹשֵׂךְ שֶׁעָטַף

מַה שֶׁנִּגְלָה לָעַיִן כְּשֶׁעָלָה הָאוֹר

הוּא לֹא יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ הִיא לֹא רוֹצָה לִזְכֹּר

הָרוּחַ בָּאָה בִּסְעָרָה וְכָל מַה שֶׁיָּקַר

הוּטַל לָאָרֶץ לְמִרְמַס מֻשְׁפָּל עַד לַעֲפַר

כָּל רֶגַע שֶׁל רַכּוּת נֻפַּץ בַּיֹּפִי הַקָּשֶׁה

בּוֹ הַכְּאֵב מַמְתִּין בְּפֶתַח כְּמוֹ נוֹשֶׁה

הַזְּמַן הוּא לֹא רוֹפֵא

הוּא רַק מֵבִיא הֲקָלָה

הוּא עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, הִיא אֶת שֶׁלָּה

הָיְתָה פֹּה אַהֲבָה גְּדוֹלָה

וְאִם יִמְצָא אוֹתְךָ קוֹלִי בְּרַע וְאִם בְּטוֹב

מַה שֶׁהָיִיתָ בִּשְׁבִילִי עוֹד לֹא חָדֵל לִכְאֹב

עֵינַי תּוֹעוֹת עוֹד בָּרְחוֹב אַחַר צֵל שֶׁל סָפֵק

בְּמִטָּתִי פָּעוּר כְּמוֹ חוֹב הַמָּקוֹם הָרֵיק

אל תכנע לזה הלילה / דילן תומס בתרגום: דרור גרין

אַל תִּכָּנָע לְזֶה הַלַּיְלָה-טוֹב,

עִם רֶדֶת יוֹם זִקְנָה צְרִיכָה לִבְעֹר;

זְעַק, זְעַק אֶל מוּל שְׁקִיעַת הָאוֹר.
גַּם אִם יֵדְעוּ הַנְּבוֹנִים, עִם בּוֹא יוֹמָם, צִדְקָת הַשְּׁחוֹר,

כִּי לֹא הִצְלִיחוּ בְּמִלִּים כָּל הֶאָרָה גְּדוֹלָה לִשְׁמֹר

לֹא נִכְנְעוּ לְזֶה הַלַּיְלָה-טוֹב.
בִּנְשִׁימָה אַחֲרוֹנָה בּוֹכִים אַנְשֵׁי הַטּוֹב,

עַד מָה בְּאוֹר נָכוֹן יָכְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם לִזְהֹר

הֵם זוֹעֲקִים אֶל מוּל שְׁקִיעַת הָאוֹר.
פִּרְאֵי אָדָם שֶׁאֶת הַשֶׁמֶשׁ יְבַקְשׁוּ לִנְצֹר,

וּבְאִחוּר הִנִיחוּ לָה בְּצַעַר לַעֲבֹר,

לֹא נִכְנָעִים לְזֶה הַלַּיְלָה-טוֹב.

וְהַקּוֹדְרִים, לִקְרַאת מוֹתָם, מְסֻנְוָרִים לָרֹב,

עֵינַיִם סוּמוֹת יְכוֹלוֹת לִנְצֹץ כְּמֶטֶאוֹר,

וְזוֹעֲקִים גַּם הֵם אֶל מוּל שְׁקִיעַת הָאוֹר.
וְאַתָּה, אָבִי, שָׁם בִּמְרוֹמֵי הַשְחוֹר,

קַלֵּל, בָּרֵךְ אוֹתִי עַכְשָׁו בְּזַעַף דִּמְעוֹתֶיךָ, לִבִּי יִנְצֹר.

אַל תִּכָּנָע לְזֶה הַלַּיְלָה-טוֹב.

זְעַק, זְעַק אֶל מוּל שְׁקִיעַת הָאוֹר.

ילדים / חליל ג’ובראן

יַלְדֵיכֶם אֵינָם יַלְדֵיכֶם

:כִּי פְּרִי גַּעְגּוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם

,בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם אַךְ לֹא מִכֶּם

.חַיִּים עִמָּכֶם אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם

,תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם

.כִּי לָהֶם הֲגִיגֵיהֶם

.גּוּפָם יִשְׁכֹּן בְּבָתֵּיכֶם, אַךְ לֹא נִשְׁמָתָם

-כִּי נִשְׁמָתָם מִסְתּוֹפֶפֶת בְּבֵית הַמָּחָר

שָׁם לֹא תּוּכְלוּ לָבוֹא אַף בַּחֲלוֹמוֹתֵיכֶם

,אֶפְשָׁר לָכֶם לַחְפֹּץ לִהְיוֹת כְּמוֹתָם אַךְ אַל לָכֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּמוֹתְכֶם

כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה לֹא אָחוֹר, וְהֵם לֹא יִתְרַפְּקוּ עַל הָאֶתְמוֹל

אִם / אמילי דיקנסון

אִם אַךְ מָזוֹר לְלֵב אֶחָד אָחִישׁ,
הֵן לֹא כִּלִּיתִי את חַיַּי לַשָּׁוְא;
אִם אַךְ אָקֵל סִבְלוֹ הַמָּר שֶׁל אִישׁ,
אִם רַק אֶחָד אֶגְאַל מִמַּכְאוֹבָיו,
אִם לְאַנְקוֹר רָפֶה יָדִי אָגִישׁ
וְאַחְזִירוֹ לַקֵּן הַנֶּעֱזָב,
הֵן לֹא כִּלִּיתִי את חַיַּי לַשָּׁוְא.

כשהאיש שלי יחזיק אותי בצמה / קדיה מולודובסקי תרגום: עמוס נוי

אֶל הָאִישׁ הַהוּא אֲנִי אָבוֹא

אֲשֶׁר הֵבִיא לִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שִׂמְחַת־אִשָּׁה

וְאֹמַר לוֹ: אִישׁ,

נָתַתִּי לְאַחֵר אֶת מַבָּטִי הַשָּׁקֵט

וּבַלַּיְלָה אֲנִי מַנִּיחָה אֶת רֹאשִׁי לְצִדּוֹ,

וְכָעֵת יֵשׁ לִי צַעַר

כְּמוֹ דְּבוֹרִים עוֹקְצוֹת מִסָּבִיב לְלִבִּי הַשָּׁבוּר

וְאֵין לִי שׁוּם דְּבַשׁ לְהַרְגִּיעַ אֶת הַפֶּצַע.

וּכְשֶׁהָאִישׁ שֶׁלִּי יַחֲזִיק אוֹתִי בַּצַּמָּה

אֶפֹּל אַפַּיִם אַרְצָה

וְאֶשְׁתַּטַּח עַל הַמִּפְתָּן כְּמוֹ אַנְשֵׁי סְדוֹם שֶׁהָפְכוּ לְאֶבֶן.

אָרִים אֶת יָדַי לְרֹאשִׁי

כְּמוֹ שֶׁאִמִּי הָיְתָה מְבָרֶכֶת עַל הַנֵּרוֹת,

אֲבָל אֶצְבְּעוֹתַי תִּזְדַּקֵּרְנָה כְּמוֹ עֲשָׂרָה חֲטָאִים מְמֻסְפָּרִים

פרידה / אגי משעול

הַטֶּקֶס הָיָה צָנוּעַ:

פְּקִידַת מִשְׂרָד הַפְּנִים הוֹשִׁיטָה לִי

אֶת תְּעוּדַת הַסִּיּוּם שֶׁלָּךְ. אַתְּ

שֶׁמֵּעוֹלָם לֺא הָיְתָה לָךְ שׁוּם תְּעוּדָה

זָכִית פִּתְאֹם בִּתְעוּדַת פְּטִירָה

יָפָה, עִם סֵמֶל הַמְּדִינָה

כְּאִלּוּ הִצְטַיַּנְתְּ מְאֹד בְּמַשֶּׁהוּ

וְעָמַדְּתְּ בְּכָל הַדְּרִישׁוֹת.

הִיא שָׁאֲלָה אִם אֲנִי רוֹצָה גַּם לְעַדְכֵּן

(כָּךְ אָמְרָה) אֶת תְּעוּדַת הַפְּטִירָה שֶׁל אָבִי.

אַחַר כָּךְ הִנִּיחָה אוֹתָן זוֹ לְצַד זוֹ

כִּשְׁתֵּי מַצֵּבוֹת תּוֹאֲמוֹת

וְלָחֲצָה עַל פַּעֲמוֹן חַשְׁמַלִּי.

יָרַדְתִּי לָרְחוֹב וְהִמְשַׁכְתִּי לִפְסֹעַ

כְּמוֹ יַלְדָּה

קְטָנָּה

שֶׁמַּחֲזִיקָה יָדַיִם לְהוֹרֵי נְיָר

מְרַשְׁרְשִׁים בָּרוּחַ.

ערב שפוי / אברהם שלונסקי

יֵשׁ עֶרֶב שָׁפוּי כְּמַרְדּוּת שֶׁהִשְׁלִימָה

בִּכְבוֹת שְׁתֵּי עֵינֵי הָרֻגְזָה הַיְרֻקּוֹת

וּבֶן-הָאָדָם אָז צוֹמֵחַ רַק פְּנִימָה

הוֹגֶה כְּאִילָן מַחְשָׁבוֹת אֲרֻכּוֹת.

וְכָל מַחְשָׁבָה מַבְהִינָה וְטוֹפֶפֶת

אֶל חַי וְדוֹמֵם בְּבַת-צְחוֹק מִתְפַּיְּסָה

וְיַד אֱלֹהִים בִּסְלִיחָה מְלַטֶּפֶת

צַמְרָם הַשָּׁטוּחַ שֶׁל יָם וְכִבְשָׂה.

בְּעֶרֶב כָּזֶה לִי בָּרוּר יִוָּדֵעַ

כִּי בָּאתִּי כְּגֵר – וְהָיִיתִי תּוֹשָׁב

כִּי עוֹד לֹא הָיָה הָעוֹלָם הָרוֹגֵעַ

הָדוּר וְנָאֶה כְּעָלֵינוּ עַכְשָׁו.

וְאֵם לְבָנָה שֻׁלְחָנֵנוּ עוֹרֶכֶת

וְאָנוּ נָסֵב כְּעַל עֵשֶׂב רָטֹב

לִשְׁמֹעַ אֵיךְ הִיא בִּשְׁתִיקָה מְבָרֶכֶת

בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא עַל לַחְמֵנוּ הַטּוֹב.

בערב של סתיו / יהודה אטלס

בְּעֶרֶב שֶׁל סְתָיו

כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה קְצַת קָרִיר

וְרֵיחַ גּוּיָאבוֹת

בָּא בַּאֲוִיר,

עוֹמֵד

עַל קְצֵה הַמִּטָּה

עָטוּף בַּשְּׂמִיכָה הַחַמָּה

וּמִתְגַּעְגֵּעַ – לֹא יוֹדֵעַ לְמָה.
מַבִּיט לָרְחוֹב מֵהַתְּרִיס

דֶּרֶךְ הַפַּסִּים,

עִתּוֹן קָרוּעַ, רוּחַ בָּעֵצִים,

אוֹר בְּחַלּוֹנוֹת מוֹעֲדוֹן הַשְּׁכוּנָה,

אָקוֹרְדְּיוֹן מְזַיֵּף מַנְגִּינָה יְשָׁנָה,

עַל הַגָּדֵר פְּנִימִית שֶׁל אוֹפַנַּיִם,

בַּדִּירָה הַשְּׁנִיָּה מוֹרִידִים אֶת הַמָּיִם,

פַּרְפַּר אֶחָד סְבִיב הַפָּנָס,

מִישֶׁהוּ יוֹצֵא,

מִישֶׁהוּ נִכְנַס,

רֵיחַ אֲדָמָה, דֶּלֶת חוֹרֶקֶת,

תִּקְתּוּק עֲקֵבִים שֶׁל אִישָׁהּ מִתְרַחֶקֶת,

צִפּוֹר לַיְלָה צוֹרַחַת פִּתְאוֹם

וְהָאִישׁ הַזֶּה, מָאכּס,

יוֹשֵׁב בַּמִּרְפֶּסֶת וְקוֹרֵא עִתּוֹן.

בסוף מעגל / קני יאנג תרגום: יהונתן גפן

וּבְסוֹף מַעֲגָל בְּצֵל שֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת

כִּבִּיתִי לָךְ בֹּקֶר, הִדְלַקְתִּי לָךְ עֵרֶב

וּבְסוֹף מַעֲגָל הִתְחַמַּמְנוּ עַל קֶרַח

צִיַּרְתְּ לִי שִׁיר עֶרֶשׂ, דִּקְלַמְתִּי לָךְ פֶּרַח

שָׁתִינוּ כּוֹס עֶצֶב וּבָכִינוּ כּוֹס צְחוֹק

שַׁרְנוּ בָּעֵשֶׂב, הִתְקָרַבְנוּ רָחוֹק

רַק בְּסוֹף מַעֲגָל, שָׁם הַקַּו מִתְחַבֵּר לוֹ

בְּסוֹף מַעֲגָל אַתְּ שֶׁלִּי

וּבְסוֹף מַעֲגָל בָּאָבִיב שֶׁל שַׁלֶּכֶת

הָלַכְתְּ לַעֲזֹב, אַךְ שָׁכַחְתְּ אֵיךְ לָלֶכֶת

עוֹנָה בְּחִידוֹת עַל תְּשׁוּבוֹת שֶׁשָּׁאַלְתִּי

חַפְּשִׂי מִסָּבִיב וּלְבַסּוֹף תְּגַלִּי

שֶׁבַּסּוֹף מַעֲגָל, שָׁם הַקַּו מִתְחַבֵּר לוֹ

בְּסוֹף מַעֲגָל אַתְּ שֶׁלִּי

עוֹנָה בְּחִידוֹת וְשׁוֹתֶקֶת סוֹדוֹת

חַפְּשִׂי מִסָּבִיב וּבַסּוֹף תְּגַלִּי

שֶׁבְּסוֹף מַעֲגָל, שָׁם הַקַּו מִתְחַבֵּר לוֹ

בְּסוֹף מַעֲגָל אַתְּ שֶׁלִּי.

אֵם / תרצה אתר

הִנֵּה אֲנִי

אֵם.

זֶה קָרָה. זֶה אָמֵן.

זֶה עָגֹל, רַחְמָנִי וְעָצוּב, אַךְ שָׁלֵם,

הָעִגּוּל הַיְחִידִי שֶׁאָכֵן וְאָמְנָם

הוּא אֵינְסוֹף שֶׁמּוּבָן לִי,

כִּי יֵשׁ לוֹ

שֵׁם.

לָאֵינְסוֹף הַזֶּה קוֹרְאִים: אֵם.

זֹאת אֲנִי, זֹאת אֲנִי, הָעִגּוּל הֶחָזָק, הַשָּׁלֵם,

לַמְּלֵאוּת הַנּוֹהֶרֶת הַזֹּאת, הַזּוֹרַחַת,

אֲשֶׁר מְגָרֶשֶׁת כָּל רַעַד וּפַחַד

קוֹרְאִים אֵם.

אֵם,

אִמָּא שֶׁלִּי,

אוֹר נוֹשָׁן. בְּכִי אַלִּים.

עַכְשָׁו יוֹדַעַת אֲנִי מֶה הָיָה לָךְ

כָּל אוֹתָם הַיָּמִים.

עַד כְּלוֹת בִּינָתִי שֶׁהֵבִינָה אֶת זֹאת

אֶלָּחֵם לִהְיוֹת רְאוּיָה, לְלֹא קוֹל,

אֲזַנֵּק כָּל חַיַּי, אַמִּיצָה וּמְנַפֶּצֶת

כִּנְפֹל מִשְׁבְּרֵי הָעֲנָק אֶל חוֹל.

כמו רחל / דליה רביקוביץ

לָמוּת כְּמוֹ רָחֵל
כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ רוֹעֶדֶת כַּצִּפּוֹר
רוֹצָה לְהִמָּלֵט.
מֵעֵבֶר לָאֹהֶל עָמְדוּ נִבְהָלִים יַעֲקֹב וְיוֹסֵף,
דִבְּרוּ בָּהּ רְתֵת.
כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ מִתְהַפְּכִים בָּהּ.
כַּתִינוֹק הָרוֹצֶה לְהִוָּלֵד.

כַּמָּה קָשֶׁה.
אַהֲבַת יַעֲקֹב אָכְלָה בָּהּ
בְּכָל פֶּה.
עַכְשָׁו כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת
אֵין לָהּ חֵפֶץ בְּכָל זֶה.

לְפֶתַע צָוַח הַתִּינוֹק
וּבָא יַעֲקֹב אֶל הָאֹהֶל
אַךְ רָחֵל אֵינָהּ מַרְגִּישָׁה
עֶדְנָה שׁוֹטֶפֶת אֶת פָּנֶיהָ
וְרֹאשָׁהּ.

מְנוּחָה גְּדוֹלָה יָרְדָה עָלֶיהָ.
נִשְׁמַת אַפָּהּ שׁוּב לֹא תַּרְעִיד נוֹצָה.
הֵנִיחוּ אוֹתָהּ בֵּין אַבְנֵי הָרִים
וְלֹא הִסְפִּידוּהָ.
לָמוּת כְּמוֹ רָחֵל
אֲנִי רוֹצָה.

שובע / יותם ראובני

לֹא תּוּכַל לֶאֱכֹל אֶת כָּל

הַלֶּחֶם שֶׁבָּעוֹלָם וְזֶה מִפְּנֵי

שֶׁתַּגִּיעַ לְשׂבַע.

וְלֹא תּוּכַל לִשְׁתּוֹת אֶת כָּל הַיַּיִן

שֶׁבָּעוֹלָם מֵאוֹתָהּ סִיבָּה.

גַּם הַדְּאָגָה, לְמָשָׁל,

חוֹלֶפֶת וְכֵן הָאֵיבָה. כָּל

מִלְחָמָה נִגְמֶרֶת.

אֲבָל לֹא זֶה הַדִּין

בַּצֹּרֶךְ בְּאַהֲבָה,

שֶׁאֵינֶנּוּ נִרְגָּע אַף פַּעַם

אֵינֶנּוּ נִרְגָּע.

להפרד ולהברא / יורי הירשפלד

שׁוּב אוֹרֵז צְרוֹר זִכְרוֹנוֹת,

אֶל בֵּין קִפְלֵי נַפְשִׁי,

וּמְשַׁמְּרָם עַל בְּהוֹנוֹת

כְּדֶלֶק לְאִשִּׁי.

שׁוּב עָמוּס הוּא תַּרְמִילִי

עַל שֶׁכֶם מְנֻסָּה,

וּמַעְפִּיל בֵּין עַרְפִלִּים

אֶל עוֹד פִּסְגָּה כְּמוּסָה.

שְׁבִילֵי חַיִּים כְּמַאֲרָג

שְׂרוּגִים עַל פְּנֵי שָׁנִים

כָּל שְׁבִיל פּוֹתֵחַ עוֹד סוֹרֵג

אֵל דְּרוֹר רְווּי פָּנִים.

עוֹד רֶגַע טֶרֶם שְׁקִיעָתוֹ,

בְּרִדְתּוֹ מֵהַבָּמָה

לִרְווֹת אוֹתוֹ בִּגְמִיעָתוֹ

זֶה רֶגַע שֶׁל עָצְמָה.

גַּם לְאָרְכּוֹ יְהֵא קָצָר,

תָּמִיד קָשֶׁה לְהִפָּרֵד,

זוֹ יְצִיאָה מִתּוֹךְ מֵצַר

כְּדֵי לַחֲזֹר וּלְהִבָּרֵא.

הדבר הטוב בעולם /אליזבת בארט בראונינג

מַהוּ הַדָּבָר הַטּוֹב בָּעוֹלָם

וֶרֶד שֶׁל יוּנִי, עָטוּר פְּנִינֵי טַל,

רוּחַ דְּרוֹמִית מַרְנִינָה, כְּמוֹ עִנְבָּל,

אֱמֶת, שְׁאֶינָה פּוֹגַעַת בְּאִישׁ,

עֹנֶג נִמְשָׁךְ שֶׁאֵינוֹ מַתִּישׁ,

יֹפִי פָּשׁוּט, הַצּוֹעֵד בְּבִטְחָה

שֶׁאֵינוֹ מִתְאַדֶּה כְּנַחַל אַכְזָב,

אוֹר, שֶׁאֵינוֹ מְסַנְוֵר אֶת עֵינְךָ,

זִכָּרוֹן, שֶׁאֵינוֹ כּוֹאֵב לַשָּׁוְא,

אַהֲבָה, כְּשָׁאַתָּה שָׁב וְנֶאֱהַב.

מַהוּ הַדָּבָר הַטּוֹב בָּעוֹלָם?

מַשֶּׁהוּ קָטַן מִכָּל זֶה, מִן הַסְּתָם.

• / אורי ברנשטיין

אֵיךְ הָיְתָה הָאַהֲבָה כְּשֶׁהָיְתָה?

אֵין לָדַעַת, שֶׁאֵין לְהַגְדִּיר מַיִם.

וְנִשְׁאֲרוּ רַק מַרְאוֹת לְוַאי:

זֵכֶר קִנְאָה כְּשֶׁצָּעַקְתִּי

נוֹאָשׁוֹת בְּתוֹךְ חֶדֶר רֵיק.

זֵכֶר תְּשׁוּקָה כְּשֶׁהַגּוּף

חָרַג מִגִּדְרוֹ וְהֶעְפִּיל

לִגְבָהִים שֶׁל חֶנֶק.

זֵכֶר שֶׁל יְדִידוּת כְּשֶׁהִנַּחְנוּ

אִישׁ יָד עַל כֶּתֶף רְעוּתוֹ,

הוֹלְכִים, בִּמְשֻׁתָּף, לִקְרַאת מִקְרֶה.

אוּלָם אֵיךְ הָיְתָה הָאַהֲבָה שֶׁהָיְתָה?

אֵין לָדַעַת, שֶׁאֵין לְהַגְדִּיר מַיִם.

אז בא לנו /  נתן זך

וְאָז בָּא לָנוּ עֶרֶב שָׁקֵט וְהָיִינוּ שְׁקֵטִים
וְאָז חָלְפָה הַסְּעָרָה וְהָיִינוּ לֹא סוֹעֲרִים
וְאָז יָדַעְנוּ שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה
אִם צוֹדְקִים וְאִם לֹא צוֹדְקִים

וְאָז חָלַצְתְּ אֶת נְעָלַיִךְ וְהָיִינוּ בֵּיתִיִּים
וַאֲנִי פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹן וְהָיִינוּ רוּחָנִיִּים
וְסִימָנִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל אָבִיב הִרְטִיטוּ אֶת הַוִּילוֹן
וּלְפָחוֹת אֲנִי הִצְטַעַרְתִּי עַל יַד הַחַלּוֹן

עַל מַה שֶּׁיָּכוֹל הָיָה לִהְיוֹת וּכְבָר לֹא יִהְיֶה
וְעַל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי וַאֲנִי עוֹד עוֹשֶׂה
וְצִפּוֹר בַּחֹשֶךְ פָּרְחָה לָהּ וְגַם זֶה
לֹא הָיָה סִימָן בָּהִיר, הָיָה סִימָן כֵּהֶה

וְחָשַׁשְׁתִּי לְרוּחַ הַשָּׁעָה וְחָשַׁשְׁתִּי לְרֹךְ שָׁוְא
וְחָשַׁשְׁתִּי לָאַשְׁלָיוֹת שֶׁלָּךְ וְהַלֵּב חָשַׁשׁ לִשְׁקָרָיו.
אֲבָל הַכֹּל עִמְעֵם אֶת הַכֹּל וְאָמַר, לֹא עַכְשָׁו, לֹא עַכְשָׁו

וְהָעֶרֶב הָיָה קָסוּם וְשָׁבִיר וּמֻפְלָא מִשְּׂאֵת
וְכָל אֵיבָר בְּאֵיבְרֵי הַגּוּף צָעַק, לֹא כָּעֵת, לֹא כָּעֵת
וְעָמַדְתִּי שָׁם נָבוֹךְ וּמַחֲרִישׁ כְּאָבֵל עַל מֵת.

מַפְתְּחוֹת / אורית גידלי

אֲנִי מִתְקָרֶבֶת אֵלַיִךְ בַּשְּׁבִילִים, בַּת אַרְבָּעִים וַעֲדַיִן מְדַלֶּגֶת.
וְאֵיךְ תַּלִּינִי עָלַי, שֶׁכָּל הַחֶדְוָה הַזּוֹ מִיָּדַיִךְ:
הֶעָרוֹת בִּכְתַב יָד עַל מַתְכּוֹן,
קְלֵמֶנְטִינוֹת קְלוּפוֹת,
גַּרְבַּיִם סְדוּרִים מִכְּבִיסָה.
שָׁנִים בַּפֶּרֶךְ שֶׁל הָאַהֲבָה,
עַד שֶׁעָשִׂית מָה שֶׁרַק אֵם אֲמִתִּית יְכוֹלָה,
הוֹלַדְתְּ לִי אֶת הָעוֹלָם כְּאָח.

אֲנִי רוֹכֶנֶת לְנַשֵּׁק אֶת פָּנַיִךְ,
לְהַסְמִיךְ אֶת אוֹנִי לְאֵינֵךְ,
וּצְרוֹר מַפְתְּחוֹת נִשְׁמָט כָּבֵד מִכִּיסִי,
נִפְרָשׂ עַל הָאֶבֶן כְּמוֹ זֵר.

רְאִי, אֲנִי אוֹמֶרֶת. כַּמָּה מִתְפָּרֵט מִמֶּנִּי שֶׁהִתְפָּרַטְתִּי מִמֵּךְ.
אֲפִלּוּ בִּשְׁעָתֵנוּ הַקָּשָׁה אֵין לָנוּ אֶלָּא לְהוֹסִיף וְלִפְתֹחַ.
אֲפִלּוּ עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר שֶלֹּא נוֹסִיף וְנִכָּנֵס.

אנו ניפגש / אהוד מנור

אָנוּ נִפָּגֵשׁ

בְּסוֹף דְּרָכִים אֲרֻכּוֹת מְפֻתָּלוֹת

אָנוּ נִפָּגֵשׁ תִּרְאִי

בְּתֹם יָמִים רַבִּים

בְּתֹם הַרְבֵּה לֵילוֹת

שְׁתֵּי דְּרָכִים שׁוֹנוֹת

וְתַחֲנוֹת כֹּה רַבּוֹת עוֹד לְאָרְכָּן

אֲהָבוֹת שֶׁל יוֹם אֶחָד

וְסִימָנֵי דְּרָכִים

וְסִימָנֵי הַזְּמַן
אֲחַכֶּה לָךְ עַד שֶׁבָּךְ אֶדְבַּק

אֲחַכֶּה אַהֲבָתִי

אֲחַכֶּה לָךְ מְכֻסֶּה אָבָק

כָּל יָמַי אֵלֵךְ אֵלַיִךְ עַד קַצְוֵי תּוּגָה

בְּאֶרֶץ עַתִּיקָה

עַד קְצֵה דַּרְכִּי בִּקְצֵה דַּרְכֵּךְ יִגַּע

אָנוּ נִפָּגֵשׁ

כְּשֶׁנִּהְיֶה עֲיֵפִים וּרְעֵבִים

אָנוּ נִפָּגֵשׁ תִּרְאִי

אַחֲרֵי כָּל הַשְּׁגִיאוֹת

אַחֲרֵי הַכְּאֵבִים

אֲחַכֶּה לָךְ עַד שֶׁבָּךְ אֶדְבַּק

אֲחַכֶּה אַהֲבָתִי

אֲחַכֶּה לָךְ מְכֻסֶּה אָבַק

כָּל יַמַּי אֵלֵךְ אֵלָיִךְ עַד קַצְוֵי תּוּגָה

בְּאֶרֶץ עַתִּיקָה

עַד קְצֵה דַּרְכִּי בִּקְצֵה דַּרְכֵּךְ יִגַּע

אני מאמין (שחקי שחקי) / שאול טשרניחובסקי

שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת,
לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,
יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;
לֹא בָרָעָב יָמוּת עֹבֵד,
דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.

שַׂחֲקִי כִּי גַם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,
אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,
לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,
יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.

אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,
אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיוֹם,
אַךְ בֹּא יָבֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם
אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְאֹם.

יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,
וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,
בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,
עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.

יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,
דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי,
לֹא בֶעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,
חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָּי.

אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,
לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;
לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי
פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.

בסוף / רפי וייכרט

בַּסּוֹף זֶה מִתְאַזֵּן
בַּסּוֹף זֶה נֶעְלָם
בַּסּוֹף זֶה מִתְאַיֵּן
גַּם אִם הָיָה מֻשְׁלָם

בַּסּוֹף זֶה נֶעֱקָף
בַּסּוֹף זֶה נֶעֱזָב
הַכֹּל הָיָה מַקָּף
בֵּין מוֹעֲדֵי כָּזָב

בַּסּוֹף אַתָּה נִשְׁאָר
כְּמוֹ שֶׁהָיָה תָּמִיד
עִם אַיִן בֶּעָבָר
וּמְעַט מְאֹד עָתִיד