by Gharam mwase
Artwork: זכיה, שרי, בראא ,שלי,גאלאא
Copyright © 2020
קרה לי מצב וזה השפיע עלי שבבית הספר, כשלימדו אותנו מספיק על השפה העברית, הם לימדו אותנו כמו שאתה אומר מרחוק, והם היו רק על פי תכנית הלימודים, ולימדנו את הקטעים והחוקים, וזה לא היה חשוב למורים ולא לימדו אותנו לדבר בשפה הזו ולא לחזק את העברית שלנו כי אנחנו במדינה יהודית וכל מה שצריך שפה זו זה כמו כשאנחנו הולכים לקנות משהו או שאנחנו רוצים לצאת למקום שאנחנו צריכים להזמין בשפה עברית גם כשאנחנו הולכים לרופא בעיתון הרפואה בשפה העברית, אנחנו יוצאים לחינוך באוניברסיטאות ובמכללות עם שפה עברית חלשה ושיחות בשפה חלשה מאוד אז בקשו מכל בתי הספר לעשות מספיק שיעורים לחזק את השפה העברית בחברה הערבית.
שלום לכולם,
הסיפור שאני רוצה לספר קרה בתיכון בכיתה יב’ (בשנת 2013). למדתי בתיכון “הדרים” בהוד השרון. התיכון שלמדתי בו הוא תיכון מיוחד, במהלך כל שנותיי כתלמידה בו חיזקו אצלי ואצל שאר התלמידים את הערכים של אהבת הארץ, שיתופיות, אחריות, עצמאות, מעורבות חברתית, כבוד הדדי, חיבור לשורשים. חיזקו את ערכים אלו אצלנו באמצעות שיחות שונות, פעילויות וטיולים שונים שחווינו. מעבר לחומר הנלמד, לכל המורים היה חשוב מאוד שנצא מהתיכון אנשים טובים יותר, חיזקו אצל כולנו את הקשר למדינת ישראל ועזרו לכולנו לגבש את זהותנו כישראלים טובים ותורמים. במהלך התיכון עברתי המון חוויות שחיזקו את הקשר שלי למדינת ישראל וגרמו לי להתבגר ולהתעצב- מסע לפולין, מסע ישראלי, מפגשים עם ניצולי שואה, מחויבות אישית, מפגשים עם נוער ערבי ודרוזי, טיול בשכונת הצ’רכסים (בית הספר גם דאג להכיר לנו את מגוון הזהויות והתרבויות שבחרה הישראלית) ועוד.
אני מניחה שחלק מהחוויות שסיפרתי עליהן עד כה התקיימו בעוד בתי ספר אך החוויה שאני רוצה לספר עליה היא חוויה ייחודית לבית הספר בו למדתי.
מרוץ ל.ש.י.ר – מירוץ שמתקיים כמסורת בבית הספר לזכר ארבעת נופלי בית הספר שנפלו באסון המסוקים. למרוץ התכוננו כחצי שנה, התעוררנו פעמיים בשבוע בחמש בבוקר ורצנו כל השכבה בפארק על מנת להתאמן למרוץ, לאחר מכן הלכנו ליום לימודים רגיל בבית הספר. אומנם זה היה קשה לרובנו בתור תלמידים לקום כל כך מוקדם, לרוץ בקור וגם בחום ולאחר מכן להגיע ליום לימודים רגיל, אך לכולנו המטרה הייתה חשובה יותר- לפני תחילת האימונים נפגשנו עם המשפחות של הנופלים, ראינו עד כמה המרוץ משמח אותם וגורם להם לתחושה שמנציחים את הבנים שלהם, לכן לכולנו היה ברור שאנחנו עושים את המאמצים הללו למטרה חשובה. התמדנו באימונים, למדנו במשך כחצי שנה את הסיפורים של הבנים ולאחר חצי שנה של אימוני ריצה חולקנו לקבוצות על פי רמות קושי של ריצה ויצאנו למרוץ של ארבעה ימים, המרוץ התחיל בשאר ישוב ונגמר בהוד השרון, כל קבוצה רצה כל יום קטע והקבוצה השנייה חיכתה לה בנקודת הסיום וכן הלאה (סוג של מרוץ שליחים), במהלך הריצה שאר הקבוצות עודדו את הקבוצה הרצה מה שחיזק לי את הקשר עם חבריי וכך בעצם הבנתי שהמורים מנסים לחזק אצלנו את רגשות הפרגון והחברות בנינו. משפחות הנופלים ליוו אותנו כל המסע, שמענו על הנופלים סיפורים על שרותם הצבאי ועל חייהם האישיים, נקשרנו מאוד למשפחותיהם, הרגשנו שאנחנו משמחים אותם מאוד. במהלך המרוץ רצנו באזורים מדהימים, רגשות החיבור שלי לארץ גברו, הערכתי את הארץ כיוון שראיתי פעם ראשונה באופן מוחשי כמה אנשים הקריבו את חייהם על מנת שתהיה לנו מדינה נפלאה כזו. המרוץ נגמר בהוד השרון, שם הצטרפו אלינו אנשים רבים ורצנו כולנו יחד, המשפחות שלנו חיכו שם וכולנו עשינו טקס להנצחת הבנים. החוויה הייתה מרגשת ומדהימה, זו חוויה שאזכור אותה לתמיד, אני חושבת שהמסורת הזו של בית הספר מדהימה. מעבר להנצחה המדהימה שעשינו במרוץ הזה, הרגשתי שהמטרה של המרוץ היא גם חיזוק הקשרים החברתיים שלנו, חיזוק החיבור לארץ ואהבתה, חיזוק זהותנו כאנשים בוגרים ותורמים. כיום אני מבינה שהמרוץ ועוד חוויות רבות שעברתי בתיכון נבעו ממדיניות חינוכית של בית הספר. בית הספר דגל המון בהתנדבות, אהבת האחר, אחריות. במהלך המרוץ ובעוד מקרים רבים ואחרים הרגשתי שחיזקו אצלנו את ערכים אלה, לימדו אותנו לקחת אחריות, גם במהלך המרוץ נדרשנו להסתדר לרוב בעצמנו וכך לימדו אותנו אחריות, בעזרת עידוד החברים למדנו על אהבת האחר וחברות. למדנו להיות מעורבים חברתית, אנשים טובים ומעורבים יותר. המרוץ גרם לכולנו להרגיש השתייכות וחיבור עוצמתי למדינה שלנו, להפוך אותנו לאנשים נותנים, חושבים, שייכים, מובן לי שזו המדיניות החינוכית של בית הספר, בנוסף הרגשתי שהמרוץ הכין אותי לצבא.
קריאה מהנה,
שיר אגמי
שלום לכולם
שמי זכיה סואעד אני לימדתי מכיתה א ‘עד כיתה יב ‘בכפר שלי(דיר-חנא) שרוב התושבים בו הם מוסלמים וקצת נוצרים בשלב היסודי לימדתי דת בצורה עמוקה ונכונה יותר כלומר לימדתי את הרעיונות והנושאים הבסיסים בדת שלנו למשל: פסוקי הקוראן הפשוטים נעוצים במוחי כמו: אל-פתיחה החגים שלנו והטקסים שלהם וחמשת העמודים כמו כן לימדתי את חסידי שליח האל- מוחמד- صلى الله عليه وسلم .
כשעברתי לחטיבת הביניים שעות הוראת הדת הופחתו במקום להגדיל אותן, שכן היה צורך להדגיש למידה, מכיוון שהקוראן הוא ספר שמכיל הרבה דברים חדשים שכל מוסלמי צריך להבין וללמוד בכדי לדעת את המשמעות המהותית של כל מילה בה.
הדבר המזעזע ביותר הוא שברמת העל, בדור שלי, הפכה רק יחידת דת חדשה אחת, בעוד ששאר הנושאים עבור משרד החינוך חשובים יותר ושימוש בהם, כמו: השפה העברית והשפה האנגלית, זה נכון שזה חשוב, אבל צריך להיות שוויון ואיזון בין נושאים רשמיים ונושאים. רוחניות.
בנוסף לכך , אני זוכר שבכיתה י ‘עבדנו בצורה חצובה בשתי יחידות היסטוריה, אך לא היה ביני לבין החומר שנמצא בספר שום קשר, כיוון שלמדנו רק על ההיסטוריה של היהודים ומעולם לא למדנו על ההיסטוריה שלנו !! תולדות הערבים, האסלאם והנצרות !!
למדנו דברים שנמצאים בלב המורה ובלב התלמיד שהם טועים ושאין להם שום קשר אלינו, אך בכל זאת לא נוח לנו ללמוד את הנושא הזה נאלצנו ללמוד אותו כדי להשיג חסד מלא.
גם בנושא התרבויות, שחשבתי שלמד נושא מעניין ומעניין, ויש הרבה נושאים בתוכו שקשורים לנו הערבים ונדון בזה במהלך הפגישה, אבל מה למדנו !?
למדנו הרבה כתיבה שזה רק אותיות, מילים ומשפטים על נייר, למה לא יותר מזה !!
נכנסת לכיתה המצוינת בשלב הביניים מכיתה ז ‘עד ט’ – כיתת מופת – בכיתה ח ‘. הם הזכירו לנו שיש קורס שמכין אותך ללמוד מעכשיו בטכניון, אבל אתה חייב לעבור כמה מבחנים, כשהלכנו לאוניברסיטה כדי לעשות את המבחן שהיה שם כמה מהסטודנטים היהודים עמנו נמצאים בחדר הבחינות, והם צחקו עלינו ואמרו “אתם, איך תצליחו, ערבים?”
המילים האלה איבדו אותי במקצת ולא קיבלו אף אחד מאתינו למרות הצלחתנו ברוב המבחנים !!
שלום לכולם, שמי שלי יוסף ואני למדתי בביה”ס “רבין” שביישוב תל מונד באזור השרון.
מיהותי בכיתה ט’ במהלך כל יום, בין השיעור השני לשלישי היה לנו מעבר שנקרא “מבט”.
מעבר זה היה נמשך כ-15 דקות שבכל פעם היה נכנס מורה אחר ומעביר לנו מידע אקטואלי חדש ממגוון רחב של נושאים אך בצורה מעניינת.
המורה היה שואל שאלות, מנהל דיונים, משלב משחקים וכו’.
הדבר הועיל מאוד, הצלחנו “להכניס” באמצע היום אקטואליה בכל מיני נושאים שונים, עשינו “הפסקה” באמצע היום מהחומר הלימודי והשכלנו על מה קורה בעולם, מה קורה במדינה מבחינת פוליטיקה, איכות סביבה, משאבים, חינוך וכו’.
מדיניות זו הובילה אותנו להיות אנשים בעלי ידע כללי רחב מאוד, ידענו מה המצב במדינתנו ובעולם.
מדיניות חינוכית זו דגלה בכך שהתלמידים בבית הספר לא צריכים רק ללמוד את החומר ההכרחי בתוכנית הלימודים אלא גם להרחיב אופקים ולדעת לפתח את הידע הכללי שלהם במגוון רחב של תחומים.
התלמיד צריך להיות אדם משכיל בחייו האישים ובידע הרחב שלו, לא להימדד אך ורק לפי הצלחתו בלימודים.
מדיניות חינוכית שואפת להביא לשינוי בקרב התלמידים, בתקווה שהשינוי יניב תועלת.
אוכל להעיד על עצמי באופן אישי שה “מבט” עורר בי את הרצון לדעת מעבר, לקרוא כתבות מדיי פעם, לראות חדשות.
למדתי המון על המדינה, על הפוליטיקה, איך הדברים מתנהלים, למדתי על מקומות חדשים בעולם שלא הכרתי, על תופעות טבע וכו’.
انا من قرية رامة في قريتنا بالمدارس لا يوجد فرق بين الطلاب في الملابس موحد كل الطلاب نفس الملابس برغم من ان المدرسة مختلطة من جميع الديانات لكن لا يوجد تفريق في الملابس الموحدة اي طالب لم يرتدي الملابس الموحدة على المدرسة يطرد من المدرسة ويعاقب اي لا ينظر ما هي ديانته او مستوى الاخلاقية او الاقتصادية او الاجتماعية ينظرو فقط الى ان يكون نظام بالمدرسة وكل الطلاب مثله بعض لا شيء يمنع اي طالب بعدم رداء الملابس الموحدة واي طالب لا يوجد عنده امكانية لشراء الملابسه الموحده كان يوجد تبرعات من القريه للطلاب المحتاجه للملابسه لكي لا يوجد تفريق بين جميع الطلاب وايضا لا يوجد تفريق بين ذكر وانثى من ناحية الملابسة الموحدة
קיבלנו משימה על מדיניות חינוכית ונדרשנו להכין ספר דיגיטלי. העבודה על הספר
הייתה לא פשוטה כיוון שכל אחת מדברת שפה שונה, לכל אחת מטלות רבות אחרות והיה קשה למצוא זמן שיתאים לכולן לבצע את המשימה. בסופו של דבר עמדנו במשימה. היה נחמד לקרוא את כל הסיפורים על המדיניות החינוכית ועל חייה האישיים של כל אחת מהקבוצה. גילינו שיש המון סוגים של מדיניות חינוכית וגם בבתי ספר שנראים דומים יש מדיניות חינוכית שונה. למדנו המון ונהנינו מהמשימה
:):):)
Published: Jun 18, 2020
Latest Revision: Jun 18, 2020
Ourboox Unique Identifier: OB-876122
Copyright © 2020