mishalot mehalev

כמדי יום שישי, בדיוק בשעה 2 אחר הצהריים, אמא הגיעה ללוות את רן בדרך חזרה מבית הספר.

הצעדה הקצרה הביתה הייתה נעימה וליווה אותם משב רוח צונן, כזה המבשר את בוא הסתיו.

אמא ורן שוחחו על מה שהיה היום בכיתה א’ – התרגיל הקשה שלמדו בשיעור חשבון, הילדה החדשה שהגיעה מאמריקה ומשחק הכדורגל שצפוי להתקיים בשבוע הבא.

כשהגיעו לגינה המקדמת את פני הבית, הבחין רן בפרח לבן ומשונה, עומד בין הסביונים הצהובים המרשימים.

“אמא, איך הגיע הפרח הזקן הזה לגינה שלנו?”, הוא שאל והוסיף “צריך לעקור ולזרוק אותו”.

“רן, חמוד, זהו גם סביון, הנמצא בסוף תקופת הפריחה שלו”, הסבירה אמא. “הזרעים מסודרים בתפרחת לבנה המזכירה ראש לבן זרוק שיבה, ממש כמו של סבא. השערות עפות ברוח וכך מפיצות את זרעי הפרח.”

“אבל אני אגלה לך סוד”, המשיכה אמא. “לפרח הסבא יש גם כוחות קסמים. אם נושפים עליו ומבקשים משאלה – היא תתגשם.”

רן הקשיב בעניין לדברי אמא, התכופף לאדמה, עצם את עיניו ונשף חזק על פרח הסבא. הוא הביט בשערות הלבנות נישאות על גבי הרוח וכשלא ראה אותן עוד באופק, נכנס הביתה.

שבוע הלימודים הבא התחיל בבשורות טובות בכיתה – אמא של נוגה ילדה בת!

כל החברים שמחו בשמחתה של האחות הגדולה, שקיוותה שאכן תהיה לה שותפה למשחק בבובות ולא למכוניות…

ביום שני, אביב סיפר לרן בהתלהבות שהוריו הודיעו לו שבעוד כמה ימים הם יצאו לחופשה ארוכה, כזו שמגיעים אליה במטוס גדול.

ביום שלישי, התקיים בוחן פתע בחשבון.

בסוף השיעור, דנה צהלה וסיפרה לכולם שהצליחה לפתור את התרגיל הקשה, זה שהיא שיננה אותו כל כך הרבה בימים האחרונים.

ביום רביעי, רן שמע את אלה, התלמידה החדשה מאמריקה, מספרת למורה בדמעות של התרגשות שסבא וסבתא שלה הגיעו לבקר אותה מהקצה השני של העולם.

“אתה לא מאמין מה חיכה לי אתמול בבית כשחזרתי מבית הספר!”, אמר איתי לרן ביום חמישי.

“חבילה מהדודה? משחק לגו חדש?”, ניחש רן בסקרנות.

“לא ולא”, נענע איתי ראשו לשלילה ואמר בצעקה “ההורים שלי קנו לי כלב! קראתי לו חומי, למרות שהוא בצבע לבן”, הוא צחק.

והנה, יום שישי שוב הגיע ואיתו גם משחק הכדורגל המדובר.

המשחק כבר כמעט הגיע לסופו בתוצאת 0-0, לאחר שרן השוער עצר שני גולים מהקבוצה היריבה, כאשר נועם בעט את שער הניצחון המיוחל והשמחה הייתה עד השמיים.

כשאמא הגיעה לאסוף את רן, בצעדה הביתה האהובה על שניהם, ולאחר שסיפר לה את קורותיו השבוע בבית הספר, היא נזכרה פתאום בפרח הסבא ושאלה “רן, האם המשאלה שביקשת בשבוע שעבר מפרח הסבא אכן התגשמה?”

“בהחלט!”, הוא ענה.

“אבל מה ביקשת? לא ראיתי שום דבר חדש אצלך. ביקשת מכונית חדשה על שלט? להיבחר לוועד הכיתה? ללכת עם סבתא לגלידריה החדשה?”, אמא ניסתה לנחש את כל הדברים שרן אוהב ורוצה במיוחד.

“לא”, הוא ענה בפשטות.

“ביקשתי שיתגשמו כל המשאלות של החברים שלי”, הוסיף וחייך חיוך גדול.