הזמנה למסיבה

בבוקר סתווי בהיר ראתה מלי

שדבר מה מציץ מתחת לדלתה.

היא נחפזה לדלת וקראה:

אל: מלי הנמלה

מאת: פזית החיפושית

הנידון: הזמנה למסיבה

רטט של התרגשות עבר בגופה הזעיר.

איזו הפתעה. איזו שמחה.

עד היום איש לא הזמין את מלי למסיבה.

פתחה מלי את הארון, ודפדפה בין שמלותיה.

זאת קצת לוחצת במותן.

זאת עגמומית, זאת רעשנית.

זאת מדי ארוכה, וזאת מדי סגולה.

לבסוף בחרה שמלה בדיוק מתאימה.

שמלה שחורה מעוטרת בפסים צהובים.

התבוננה מלי במראה וחייכה:

“אני לגמרי הדורה.”

בבוא היום, הגיעה לקן פזית החיפושית,

והשתיים התקדמו יחד אל קרחת היער.

 חיות היער התבוננו בהן בסקרנות,

 וקידמו את פניהן בברכה,

“הכירו, זאת חברתי, מלי הנמלה,”

 הציגה פזית.

“נעים מאוד,” אמרה מלי.

“לא שומעים,”

שאג אריק האריה.

“אולי תגבירי את הקול?”

ג’ני הג’ירפה התלוננה,

“ממרומי קומתי אני לא רואה שום נמלה.”

פיליפ הפיל הוסיף:

“מלי, זהירות, תתרחקי מהחדק.

אני עלול לשאוב אותך אל בטני הגדולה.”

שפרה הפרה געתה בחמלה:

“את בטח מצטערת שאין בך תועלת,

 מלי הקטנה.”

טוטו הטווס פרש זנב וקרקר:

“מלי הנמלה, זאת השמלה

 שבחרת למסיבה?”

אפילו לצוציק הצרצר היה מה לומר.

“אחות קטנה, התבלבלת?

 שכחת שהתפקיד שלי לשיר ולרקוד,

 ושלך להביא לחם לשולחן?”

פזית החיפושית לא אמרה דבר.

תוכניתה הצליחה מעל המשוער.

עצב כבד ירד על מלי.

אפילו המתוקים במזנון

לא השיבו את רוחה.

שעה ארוכה זלגו וזלגו הדמעות.

כשהסופה נרגעה, התבוננה מלי סביב.

היא לא ראתה נפש חיה, שתציל את כבודה.

“אם אין אני לי, מי לי?

כך אימא אמרה.”

עודדה מלי את עצמה.

התנערה הנמלה פעם ופעמיים,

שינסה מותניים וטיפסה לרום העץ.

אחזה ברמקול מעלים וקראה:

“חיות כבודות, בורות אתן ועמי ארצות.

 אנחנו הנמלות נעלות גם מעולות.

 אפילו בתנ”ך כתוב:

 ‘לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם’.”

“אני, מלי הנמלה, גם חרוצה גם חכמה.

גם יפה וגם אופה.

בזבזתי שמלה הדורה על חבורה עלובה.”

ירדה מלי מהעץ, וסבה על עקביה בבוז.

כעבור שבועיים מצא טוש טוש היתוש מכתב.

אל:  טוש טוש היתוש

מאת: מלי הנמלה

הנידון: הזמנה למסיבה