אם כל המשוררים היו מורים

בְּעוֹנַת הַפֶּטֶל/רוֹלְף יאקוֹבְּסן

בְּעוֹנַת הַפֶּטֶל, צְרָעוֹת

עָפוֹת לְתוֹךְ הַבַּיִת, וְשוּב אֵינָן

מַצְלִיחוֹת לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ הַחוּצָה. יוֹם אַחַר יוֹם

הֵן נוֹהֲרוֹת בְּקוֹל זִמְזוּם, מִתְנַגְּשׁוֹת בַּזְּגוּגִיּוֹת

וְנֶעֱרָמוֹת עַל הָאֶדֶן, עַד שֶׁאֶפְשָׁר לְטַאטֵא אוֹתָן לְתוֹךְ יָעֶה.

גַּם בְּפָנַי וּבְפָנַיִךְ נִצָּבִים

מַחְסוֹמִים נִשְׂגָּבִים מִבִּינָּתֵנוּ. פַּעַם אַחַר

פַּעַם נָטִיחַ אֶת רֹאשֵׁנוּ כְּנֶגֶד מַשֶּׁהוּ שֵֶׁאִישׁ אֵינוֹ רוֹאֵה.

עַד שֶׁגַּם אוֹתָנוּ יְטַאטְאוּ מִשָּׁם אַחַר כָּבוֹד.

אֶלָּא אִם כֵּן מִישֵׁהוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אוֹ בֶּעָבִים מֵעַל

לְגַמְרֵי בְּמַזָָּל

יִפְתַּח פּתְאוֹם חַלּוֹן וְנַעֲבֹר.