יום אחד ביום קיץ חם,

שכב שלמה המלך לנוח בצל עץ התאנה,

ונרדם.

לפתע הקיץ בקפיצה כי דבורה קטנה

עקצה אותו באף.

אוי ואבוי, האף התנפח והתנפח כמו בלון,

וגם כאב מאוד.

המלך כעס מאוד ורצה להכות את

הדבורה החצופה, הוא שאל בכעס:

“מי עקצה אותי?”

התקרבה אליו דבורה קטנה ואמרה:

“סליחה, עוד לא למדתי להבחין בין אף

לפרח. תסלח לי על הטעות ויום אחד

אחזיר לך טובה.”

המלך צחק ואמר: “את תחזירי לי טובה?

עופי לפני שאתחרט”.

והדבורה נעלמה.

יום אחד, באה מלכת שבא אל הארמון

כיוון ששמעה שהמלך שלמה חכם מכל

אדם.

היא באה לבחון אותו בחידות.

המלכה ביקשה מהמשרתים להניח לפני

המלך פרחים רבים.

כל הפרחים היו עשויים ממשי חוץ מפרח

אחד שהיה אמיתי.

קשה היה להבחין בין פרחי המשי לפרח

האמיתי, כולם היו דומים.

 המלך שלמה חשב ולא הצליח להחליט,

האם זה הפרח? איך אפתור את החידה?

והנה לפתע, המלך שמע קול זמזום וראה

דבורה קטנה מתקרבת אל הפרחים.

היא ירדה ועמדה על אחד הפרחים.

אמר שלמה המלך למלכת שבא: “הנה,

זה הפרח האמיתי “.

המלכה התפלאה ואמרה: “נכון פתרת את

החידה.”

וכך השיבה הדבורה הקטנה טובה גדולה

לשלמה המלך.